כאשר מדובר בהפרעות אכילה, אנו נוטים לחשוב על המחלות המוכרות יותר כמו אנורקסיה או בולימיה.
אך קיימת גם הפרעה נפוצה פחות שקוראים לה הפרעת אכילה בררנית (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder), אשר מהווה אתגר משמעותי בפני עצמה. במצבים קיצוניים, ההפרעה הזו יכולה לסכן חיים.
הפרעת אכילה בררנית מתבטאת בחרדה קיצונית מפני אכילה של מזונות או קבוצות מזונות מסוימות, שמובילה להגבלה ניכרת במגוון הדיאטה ובכמויות המזון הנצרכות. הפרעה זו שונה מאנורקסיה, שבה יש חרדה כללית ממשקל גוף ואכילה, ובולימיה שבה מופיעים דפוסים של אכילה כפייתית ואז פעולות “ניקוי”. במקרה של הפרעת אכילה בררנית, החרדה מופנית אל סוגים מסוימים של מזון.
הפרעת האכילה הבררנית מתחילה לעתים קרובות כבר בגיל צעיר מאוד. לפעמים מדובר בילדים הסולדים באופן חריג מסוגי מזון מסוימים, כמו ירקות או בשר. בחלק מהמקרים, מקור ההפרעה היה אירוע טראומטי שיצר חרדה או פוביה בלתי רציונלית ממזון מסוים, למשל בגלל התחלה או חנק במהלך אכילה. במקרים אחרים, ההפרעה מגיעה מבעיות רגשיות, חוסר יציבות או הפרעות אחרות כמו אוטיזם.
ככל שההפרעה מתגברת, מגוון המזונות שהילד או המבוגר מוכנים לאכול הופך מצומצם יותר ויותר, והאכילה עלולה להיות מוגבלת למספר מצומצם מאוד של מוצרים. חלקם סולדים ממזונות בעלי מרקמים או צבעים מסוימים. יש כאלה שאינם אוכלים מזונות ממקור חי כמו בשרים, ביצים וגבינות. בקיצוניות, ישנם מקרים של מבוגרים שצריכת המזון שלהם מוגבלת לחלב תינוקות בלבד.
מכיוון שמדובר בהפרעת אכילה נדירה יחסית, לעתים קרובות קשה מאוד לזהות אותה בזמן. הילד הבורח מסוגי מזון מסוימים עלול להיחשב כפשוט “בררן” או “סקרני”, וההורים לא תמיד עושים את הקשר להפרעה רפואית. כשההפרעה כן מזוהה, הטיפול התזונתי וההתערבות הנפשית הם קריטיים כדי להפחית את החרדה מהמזונות ולשפר את כמות ואיכות הקלוריות הנצרכות.
בילדים, חוסר צריכה מספקת של קלוריות, ויטמינים ומינרלים עקב ההפרעה עלול לפגוע בצמיחה התקינה ובהתפתחות הגופנית והקוגנטיבית. במבוגרים, תזונה דלה מובילה לחולשה כללית, אנמיה, דלדול שריר, בעיות במערכת העיכול ועוד. במקרים חמורים ביותר שבהם כמעט אין צריכת קלוריות, עלולה ההפרעה אף לסכן חיים בשל תת-תזונה חמורה.
לצד הבעיה התזונתית, יש גם השפעה נפשית משמעותית. הפרעת האכילה הבררנית יכולה לגרום לחרדה וחששות בלתי פוסקים סביב אכילה, בידוד חברתי וצמצום של פעילויות בשל החשש מאוכל “לא בטוח”. היא פוגעת באיכות החיים ויכולה להוביל לדיכאון, חוסר ביטחון עצמי ובעיות התנהגות נוספות.
הטיפול בהפרעה מורכב וארוך טווח. צוות רפואי רב-תחומי בונה עבור המטופל ומשפחתו תוכנית אישית שמותאמת גיל, מצב ותסמינים. השלב הראשון הוא להגדיל בצורה זהירה את סוגי המזונות שהמטופל צורך, בעזרת טיפול התנהגותי קוגניטיבי המלמד טכניקות להתגבר על חרדות וחששות סביב המזון. במקביל, מעורבים דיאטנים קליניים שמנחים תזונתית וקובעים יעדים קלוריים בהדרגה. הטיפול מושם דגש על משפחה שלמה, שכן ההורים זקוקים לכלים לתמוך בילד ולסייע להתמודדות עם ההפרעה. לפעמים נדרש גם טיפול תרופתי נוסף.
בבוגרים שכבר רכשו ומיסדו את הרגלי האכילה המוגבלים לאורך שנים, הטיפול קשה אף יותר. צוות הטיפול חייב להיאבק בדפוסי החשיבה הבררניים והחרדות המושרשות, לפני שניתן יהיה להרחיב את סוגי המזונות שהמטופל צורך.
מאפייני ההפרעה:
- התמקדות במספר קטן של מזונות: ילדים עם PED נוטים להתמקד במספר מצומצם של מזונות מוכרים ומועדפים, ולסרב לנסות מאכלים חדשים.
- העדפה חזקה לטעמים ומרקמים מסוימים: ילדים אלו עשויים להעדיף מזונות בעלי טעם או מרקם מסוימים, כמו רך, חלק, פריך או מתוק.
- התנגדות למאכלים חדשים: ניסיונות להציג לילדים אלו מאכלים חדשים עשויים להיתקל בהתנגדות עזה, ואף בהתקפי זעם או בכי.
- התנהגות אכילה לא נורמטיבית: ילדים עם PED עשויים לאכול לאט מאוד, לשחק עם האוכל בצלחת, או לאכול רק חלקים מסוימים מהמזון.
- קושי באכילה מחוץ לבית: ילדים אלו עשויים לחוות קשיים משמעותיים באכילה במסעדות, אצל חברים או אירועים חברתיים.
הגורמים להפרעה:
הגורמים להפרעת אכילה בררנית אינם ידועים באופן חד משמעי, אך סביר להניח שהם משלבים גורמים גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים.
גורמי סיכון אפשריים כוללים:
- היסטוריה משפחתית: ילדים להורים הסובלים מהפרעות אכילה או מקשיי אכילה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח.
- גורמים סביבתיים: גורמים סביבתיים כמו לחץ חברתי, חשיפה מוגבלת למגוון רחב של מזונות וטכניקות האכלה לא נכונות עשויים לתרום להתפתחות ההפרעה.
- גורמים פסיכולוגיים: קשיים רגשיים, חרדה או דיכאון עשויים להשפיע על התנהגות האכילה של ילדים.