תעשו מקום לאופנה

התערוכה המדוברת “מקום לאופנה” במוזיאון ישראל והספר הנלווה לה מחדדים עובדה ברורה: מי שייסדו את האופנה הישראלית בראשית ימי המדינה היו דווקא נשים, מוכשרות ועם חזון, כמו רות דיין, פיני לייטרסדורף, פנינה ריבה, לאה גוטליב, לולה בר, רוז’י בן-יוסף, ריקי בן-ארי ותמרה יובל-ג’ונס, שאף יזמה את התערוכה. לכו לראות, נעילה: 6 באפריל 2019

אם עדיין לא ראיתם את התערוכה “מקום לאופנה” במוזיאון ישראל בירושלים, הסוקרת 70 שנות אופנה כחול-לבן, תוכלו לעשות זאת עד ה-6 באפריל 2019. לתערוכה, ביוזמת המעצבת והמרצה ב”שנקר” תמרה יובל-ג’ונס, מתלווה ספר מהודר, הנושא אותו שם, שראה אור בשיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל, “שנקר” ו”סטימצקי”, והוא בהחלט ספר חובה לכל מי שאוהב, חי ונושם אופנה.

הספר, שהודפס עם ארבעה שערים שונים, כולל עשרות צילומים של פריטי אופנה מרהיבים, הפקות של צלמי האופנה המובילים, חומרים ארכיוניים ומאמרים מרתקים. הספר מפנה זרקור לאופנה שנוצרה בישראל במהלך השנים, לאנשים שהובילו אותה ולשינויים שעברה לאורך העשורים.

ספר אחד וארבעה שערים. תמי בן עמי, צילום: מיכה קירשנר; גולדה מאיר, צילום: אלפרד ברנהיים; הלית ישורון, מעיל מדבר בעיצוב פיני לייטרסדורף ל”משכית”; אלן גודין, אופנה עכשווית בעיצוב Muslim Brothers, צילום: אסף עיני בשיתוף הסטייליסטית שי לי ניסים.

רות דיין: משכית

הצצה ראשונה בספר מזכירה לכולנו עובדה מדהימה: בניגוד לרוב בירות האופנה בעולם, ששם בעיקר גברים החלו לעצב לנשים וקבעו איך תיראה המלתחה שלהן, בישראל עשו זאת מתחילת דרכה של המדינה דווקא נשים. התואר “הגברת הראשונה של האופנה” שמור אצלנו לרות דיין, האשה שייסדה ב-1954 את המותג הנודע “משכית”, אשר מאז הקמתו הפך לשם נרדף לאופנה מקומית וזכה להצלחה גדולה גם בעולם. עבודות העיצוב של “משכית”, שהתבססו על דגמים ומסורות שהביאו עולי עדות המזרח הפכו ברבות השנים לשם נרדף לאומנות ישראלית מקורית.

פיני לייטרסדורף: משכית

המעצבת הראשית של “משכית” היתה פיני לייטרסדורף, מהמעצבות החשובות בארץ ואגדה עוד בחייה. על אופנה ישראלית אמרה ב-1955, ציטוט מהספר: “האופנה של עם אינה פרי מקרה. היא נובעת מתחושת הסגנון של העם, מאקלים מולדתו, מן הצרכים המעשיים של אורח חייו היומיומיים ומחומרי הגלם הגדלים והמעובדים בנוף ארצו. האופנה הצברית צריכה להיות שילוב של פשטות צברית, ססגוניות מזרחית וטכניקת תפירה מערבית”.

לאה גוטליב בעבודה ב”גוטקס”, שנות ה-80

לאה גוטליב: גוטקס

שנתיים אחרי פתיחת “משכית”, ב-1956, הקימו לאה וארמין גוטליב את המותג לבגדי ים “גוטקס”. במשך כמה עשורים הובילה אותו לאה גוטליב לשיאים של סגנון, חדשנות, יוקרה ובהחלט אפשר להגיד גם לשיא של גאווה ישראלית בכל בוטיק ובית כלבו נחשב בעולם. גוטליב יצרה גישה חדשנית וייחודית לעיצוב בגדי ים וחוף, שלפיה הפריטים ראויים ליחס עיצובי כאילו מדובר בדגמי ערב יוקרתיים, דגמי הוט קוטור, שמציעים סגנון חיים גם מחוץ למים ומעבר לרצועות החוף החוליות.

לולה בר (משמאל) באטלייה שלה ברחוב הירקון, 1960

לולה בר: תופרת עילית

עוד שם בולט בעיצוב האופנה בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 הוא לולה בר, שהיתה תופרת עילית, כונתה “המלבישה הלאומית”, ונחשבת עד היום לאחת מהדמויות החשובות והמשפיעות בתעשיית האופנה המקומית. בין השאר, הלבישה את פולה בן-גוריון, רחל דיין, גולדה מאיר ולאה רבין. ב-1957 עיצבה לולה את מדי דיילות אל על, שזכו במקום הראשון בתחרות לעיצוב מדים של חברות תעופה בציריך. לולה בר, ציטוט מהספר: “אופנה היא תרבות מסוג מסוים והיא איננה גורעת אלא מעלה את רמת העם”.

שני דגמים מברוקד משי ולורקס בעיצובה של לולה בר, שנות ה-60

פנינה ריבה: מהראשונות שארגנו תצוגות אופנה

שמה של פנינה ריבה אולי לא אומר לכם הרבה, אבל גם היא נמנית על דור חלוצות האופנה בארץ. ריבה היתה מהראשונות שארגנו תצוגות אופנה בישראל שבהן הציגה שמלות סאטן סקסיות בסגנון הוליוודי. בתערוכה ובספר מוצג דגם שלה, “שמלת בת ציון” שעשויה ממשי ומסרטי מתכת מוזהבים, שזכתה ב-1936 במקום הראשון בתחרות הבגד הלאומי ביריד המזרח.

רוז’י בן-יוסף: בהשראה ים תיכונית

עיצובי האופנה של רוז’י בן-יוסף, שפעלה בארץ בין השנים 1960 ל-1985, זכו להצלחה בינלאומית ונלבשו ברחבי העולם, בעיקר בזכות יופיים, צבעוניותם והאקזוטיות שלהם. בן-יוסף היתה מהמעצבות הראשונות ששאבו את השראתן מההוויה הים-תיכונית, מנופי הארץ ומצבעיה. תוצר מובהק של השראה זו היתה שמלת הכאפייה המפורסמת שלה שסימלה את הזיקה למקומי.

דגם בהשראת הטלית בעיצוב רוז’י בן-יוסף, שנות ה-70

ריקי בן-ארי: המאיירת הלאומית

גם מאיירת האופנה ריקי בן-ארי היתה מעמודי התווך של האופנה הישראלית. את דרכה החלה באיור כתבות אופנה ב”מעריב” וב”הארץ”. ב-1969 עיצבה ואיירה את חוברות תחזיות האופנה של מרכז האופנה במכון הייצוא וגם ייעצה ליצואני האופנה בארץ. במשך שנים פקדה את תצוגות האופנה בפריז ותרגמה בכישרון רב את הקווים השולטים בהן ללבוש מסחרי ומעוצב בסגנון העדכני של העונה. בזכות המוניטין שלה זכתה בעבודה ב”פרומו סטיל”, חברת תחזיות בינלאומית בפריז.

הספר עוסק, כמובן, באופנה ישראלית על כל גוניה. כיצד התגלגלה האסתטיקה של  בגדי העבודה שיוצרו ב”אתא” מאז שנות ה-30 ללבוש תל-אביבי עכשווי; איך הבגדים המעוצבים מעידים על קונפליקט בין קודש לחול; ומה מהווה השראה מתמדת לדורות של מעצבי אופנה בישראל? הספר המרהיב, המיועד לקהל הרחב ולחוקרים כאחד, מתחקה אחר הדי.אן.איי של האופנה שצמחה כאן. במאמרים מעמיקים, בתצלומי אופנה אייקוניים ובחומרים ארכיוניים נדירים נפרסת בו האופנה הישראלית במלוא הדרה.

את הספר “מקום לאופנה” ניתן להשיג בחנויות “סטימצקי” ובחנות מוזיאון ישראל.

דוגמניות בבגדי ים של “גוטקס”, שנות ה-70

שמלת המדבר האייקונית בעיצוב פיני לייטרסדורף ל”משכית”, צילום: אלי פוזנר

שמלה, 2015, וצעיף עם הכיתוב “ואהבת לרעך כמוך”, 2008, בעיצוב ליאורה טרגן