24 שנים לרצח רבין: רינה מצליח מראיינת את ירון זילברמן, במאי הסרט “ימים נוראים”, ב”שבתרבות”

סרטו של ירון זילברמן, “ימים נוראים”, שזכה בפרס אופיר, הוא סרט שכל ישראלי חייב לראות. רינה מצליח פגשה את הבמאי ב”שבתרבות” בכפר-סבא ודיברה איתו על ההחלטה לביים סרט מנקודת מבטו של הרוצח, האם חשש שהדבר יעורר הזדהות עם יגאל עמיר, ומהו היחס שלו לתיאוריית הקונספירציה?

רינה מצליח מראיינת את ירון זילברמן, במאי הסרט “ימים נוראים”, ב”שבתרבות” בכפר-סבא

ירון זילברמן, כיצד נולד הרעיון לעשות סרט על רצח רבין ועוד מנקודת מבטו של יגאל עמיר?

“רציתי לעשות סרט על הרצח, שהוא נושא חשוב מאין כמוהו, כבר לפני 15 שנה, אבל חבר שכנע אותי שזה מוקדם מדי, הן מבחינה רגשית והן מבחינת אינפורמציה. כשיש אירוע כל כך טראומתי לוקח זמן לדעת כל מיני דברים. יש הרבה סודות וצריך לקחת זמן מתוך אחריות היסטורית. לא רציתי לעשות סרט שפתאום מתגלה בו משהו אחר. פנה אליי מפיק ואמר בוא נעשה סרט יחד ואמרתי שהנושא היחיד זה רצח רבין, בגלל החשיבות ההיסטורית.

“עכשיו איך לספר את זה? אפשר לספר את הסיפור מנקודת מבט של איש שב”כ או לעקוב אחרי השנה האחרונה של הרוצח – יש אין ספור דרכים. אבל היה ברור לרון לשם, שכתב איתי את התסריט, ולי, שזה חייב להיות מנקודת המבט של יגאל עמיר. לראות באמת למה רצח, מעבר לסיסמאות, להיכנס לעולמו של הרוצח ולנסות להבין מה הוליך אותו, מה היה המסע שהוביל אותו להפוך מפעיל פוליטי יחסית נורמטיבי לאחד שיורה בגב של ראש ממשלת ישראל. חשבתי שנקודת המבט של הרוצח תהיה הכי מטלטלת והכי חדשה”.

לא חשבת שזה יעורר הזדהות איתו? כי יש שם מקום שאפשר להזדהות איתו. אם הבנתי נכון את הסרט, יש רובד אחד בסרט שהוא פגוע ומתוסכל מהממסד האשכנזי הגזעני. הציונות הדתית המתנחלת האשכנזית עד היום יש בה את הגוון הזה, להזכירך איך התקבל אוחנה כשרצו לצרף אותו למפלגה, והרובד השני הרבני, היו באותה מידה משפיעים?

“שאלת ההזדהות עלתה מיד בהתחלת העבודה על הסרט והתלבטנו רבות איך לא יוצרים הזדהות אלא מרחיקים את דמות הרוצח כמה שיותר. זה סיכון שידענו וטיפלנו בו סיפורית וקולנועית. הבחירה לצלם על מסך קטן, קשורה למובן מבחינה פסיכולוגית, שבתת מודע זה לא מסך קולנועי רגיל. לצמצם את המסך, זו דוגמה. גם במוזיקה המלווה את הסרט אין מלודיה שאפשר להתחבר אליה. הלכתי על זוויות צילום מטרידות. צמצמתי את זה לשתי זוויות בלבד. השתמשתי בכל האמצעים האמנותיים כדי לדכא רגש של הזדהות עם הרוצח. מצד שני, בחרתי לספר את זה ובמובן הזה הלכתי עד הסוף, שמדובר פה בבן אדם שגיליתי מתוך השיחות שעשה איתו התחקירן שלנו”.

הרשו לו לדבר עם התחקירן?

“מרשים לו לדבר עם אשתו. התחקירן היה לידה וקיבל את הטלפון. הם מאזינים לשיחות, לא עשינו משהו שאסור”.

מה היחס שלך לדבריו של פרופ’ מוטי קידר ש”יגאל אמיר לא רצח את רבין”?

“זה ממש שטויות. מאוד מטריד העולם של הקונספירציות. ברגע שאתה נכנס לקונספירציות לא תוכל לדבר על כלום ותאמיני לי – בדקתי את כולן. מדובר באוסף של שטויות, סליחה. אבל זה מגיע לרמות נוראיות, לא רק הכחשה אלא מצביעים על רוצח אחר, על המאבטח של רבין. אין עלילה יותר נוראית מזו. האיש חטף כדור וניסה להציל אותו. להגיד שהוא הרוצח. ומי אומר את זה? פרופ’ מכובד מאוניברסיטת בר-אילן.

“לא דיברתי עם יגאל עמיר אישית אבל התחקירן שלי התרשם ממנו, במובן של אדם עם לוגיקה צרופה, הגיונית, שאין בה אף פירצה. גילינו אדם  מאוד מסוים. זרמתי עם זה כי רציתי להסתכל על זה באמת הכי גדולה ועמוקה ולראות לאן זה מוביל אותנו. גילינו שהוא לא מפלצת, הוא בנאדם עם לוגיקה והשפעה, מחושב וקר רוח, פעל בצורה מדויקת ומבחינתו, הרצון לרצוח היה מאוד מוצלח. היו אינסוף דברים שסיפר שלא ידענו. זה עוד פרט ועוד פרט”.

כמו על החברה שלו, שזו לא היתה מרגלית הר שפי?

“על החברה שלו גילינו במקום אחר. הר שפי היא דווקא הדמות הפחות חשובה למרות שיש לה חשיבות. היא יצאה בזול מהפרשיה ולדעתי היתה צריכה לשבת שנים בכלא”.

הוא סיפר על הרבנים?

“הוא סיפר על רבנים. הוא לא היה מוכן להגיד שמות ספציפיים כי הוא לא רוצה להפליל אף אחד. בזמנו גם לא נתן שמות בחקירה. אבל בהחלט הנושא הזה שהוא שקיבל אישור מהרבנים זה נושא סגור גם מבחינתו וגם בחקירותיו ובוועדת החקירה. אין סימן שאלה על הנושא, אבל זה גדול יותר. התגלית הגדולה זה לא שרב ספציפי אמר לו בשבת בצהריים לך תרצח, זה לא מעניין. התגלית הגדולה היא שהוצא עליו גזר דין מוות”.

כל הפולסה דנורא?

“הציבור הכללי לא מספיק מודע למשמעות של הביטויים בציבור הדתי. זה דין רודף ודין מוסר. בגדול, מדובר פה על סוג של הנחיה של מה עושים במצבים מסוימים, הנחיה הלכתית של הרמב”ם, שהיתה רלוונטית מאות שנים אחורה אבל לא להיום. דין רודף שבמצבים מסוימים, אדם שרודף אחריך ואדם שלישי רואה את זה, הוא צריך לעצור את הרודף. להגיד מילה, לזרוק אבן, לדחוף, ואם לא מצליח – אז להרוג את הרודף. זה רעיון שיש בו סוג של הגנה עצמית שמותרת בחוק. זו חובה. הטענה היתה בגלל שרבין נותן נשק לרשות הפלסטינית והם משתמשים ברובים כדי לירות בישראלים, אז הוא רודף את עם ישראל ורודף חייבים להרוג ויפה שעה אחת קודם.

“זה דבר שדובר עליו אינסוף במסגרות דתיות כאלה ואחרות וזה עולה מהתחקיר שלי. המשמעות היא גזר דין מוות. דין מוסר זה יותר פשוט בהקשר הזה. אדם שמוסר גופו או ממונו של יהודי ללא יהודי – גם הוא דינו מוות. זה היה רלוונטי מאוד שנים אחורה, היום זה לא רלוונטי. רבין הוא ראש ממשלה שפעל במסגרת ממשלה וכל הדברים לא רלוונטיים. תראי, לא קם איזה רב שכתב באיזה עיתון – דעו לכם שדין רודף ודין מוסר לא חל על רבין בגלל כך וכך. זה לא קרה”.

איך בחרתם שחקן דומה כל כך ליגאל עמיר?

“הזמנו את כל השחקנים התימניים בישראל. אמרתי לכולם בואו. רצינו משפחה תימנית אותנטית, זו היתה המחשבה הראשונה של המלהקת אורית אזולאי ושלי. רצינו מישהו כמה שפחות מוכר. פתאום הופיע יהודה נהרי הלוי והיה מהרגע הראשון מדהים. אז הוא עוד לא אמר לנו שהוא ועמיר היו שכנים כדי לא להשפיע עליי. זה דבר מדהים שמראה על צניעות. בחנתי אותו גם במצבים שונים, רצינו לראות סוג של כריזמה ופגיעות בהקשר של בחורה שעוזבת אותו. זו אחריות גדולה, אני לוקח מישהו והסרט על הכתפיים שלו. אין פריים בסרט שהוא לא מופיע. כשסיימנו את התהליך הוא היה חצי יגאל עמיר.

“שואלים אותי למה בחרתי בחור יפה? יכולתי לקחת מישהו פחות יפה. אבל ראיתי במציאות שתי בחורות מאוד אטרקטיביות במובן הקהילתי שהלכו אחריו. הראשונה היא נאוה, שבכל הסרט היא היחידה שלא השתמשתי בשמה האמיתי, כי היא באמת לא עשתה כל רע לאף אדם, אלא פשוט נקלעה לסיטואציה. היא בחורה ממשפחה טובה, קראו לה היפה והחכמה. כולם רצו אותה שגם יצאה עם מישהו והיא עזבה אותו בשביל יגאל עמיר. השנייה היא מרגלית הר שפי. משפחת אצולה, מיוחסת מפה עד להודעה חדשה, וגם היא נדבקת אליו. אז ברור שהיה בו משהו, אמרתי אם אייצג את זה במישהו שאין לו את זה מראש, זה לא יהיה אמין”.

הסרט זכה בפרס אופיר כסרט הטוב ביותר וייצג אותנו באוסקר 2020.

“הוא ייצג אותנו בתחרות להיות מועמדים לאוסקר. זה עוד לא מועמד. יש 93 סרטים מכל העולם שמשתתפים. מתוכם 10 עוברים לשלב הבא ואחרי זה 5 נבחרים כמועמדים. מדובר בתהליך מאוד מורכב. אנחנו עוד לא ראויים להערכה הזו. זו נחשבת לקטגוריה התחרותית ביותר באוסקר בכלל, יותר מהסרט הכי טוב. כל סרט במדינה שלו  עובר סינון. כל אלה שלכאורה הכי טובים, מתחרים בינם לבין עצמם. זה משוגע. מה שמשמח אותי שבלוס-אנג’לס, שם הדבר הזה קורה, אנחנו מיוצגים כ’ישראל’ לא בשם הסרט. אני שומע דברים כמו ‘אני הולך ליראות את ישראל’ זה כמו באירוויזיון”.

יאללה סע לעשות יחסי ציבור לישראל.

“אני טס עוד שבוע ללוס-אנג’לס לעשות יח”צ”.