“בספרים ובסרטים יש תמיד גיבור אחד שמשנה את התמונה, אבל לנו אין את הגיבור הזה”

שוק הספרים בימי הקורונה חגג עם עלייה חדה בקריאת ספרים, ובעיקר זכו להצלחה ספרי אסונות ומגיפות כמו “2020” של חמוטל שבתאי, “הדבר” מאת אלבר קאמי ו”על העיוורון” שכתב ז’וזה סאראמאגו. הרנסנס הספרותי הזה הביא את רות שטרית למסקנה אחת: “רק אנחנו, האזרחים, יכולים לחבר את המרקם החברתי הפצוע שלנו”

מאת: רות שטרית

Photo by Renee Fisher on Unsplash

אחת מתופעות הלוואי החיוביות של משבר הקורונה היא הרנסנס הספרותי שאנו חווים. לא רק בגלל הזמן שהתפנה לנו לקריאה ולצפייה – אלא גם בגלל העלאתם באוב של כל אותם ספרים וסרטים שניבאו את התפרצות הנגיף (למרות שתכלס, ביל גייטס חזה אותה הכי מדויק).

בעיקר בלטו ספרה של חמוטל שבתאי, “2020”, שפורסם כבר ב-1997, שמספר על התפשטות של נגיף קטלני בעולם בשנת 2020 (אהמ… אהמ…) והסרט “התפשטות” של הבמאי סטיבן סודרברג.

אפילו חלה עלייה ברכישת “הדבר” של אלבר קאמי, המתאר מגפה בעיר אוראן (שם שמצלצל באופן מחשיד עם השם “ווהאן”). לי משבר הקורונה דווקא הזכיר את הרומן הגדול של ז’וזה סאראמאגו, “על העיוורון”, שהוא בעיניי אלגוריה הרבה יותר מדויקת למה שמתחולל, ולא רק בגוף האדם, אלא גם בגוף החברה עצמה ובעיקר – בנשמתה. התיאורים של מנטליות העדר במצבים של כאוס ואי-ידיעה והניצול הציני של זה על ידי המשטר וקבוצות אינטרסים ישמעו לכם עכשוויים, עכשוויים מדי.

הנה רק תיאור קצר מהספר שיחדד את הדמיון המצמרר: “כל זמן שלא יימצאו הטיפול והריפוי, ואולי אף החיסון, שימנע את הופעתם של מקרים בעתיד, ייאספו ויושמו בבידוד כל האנשים שהתעוורו, וגם מי שקיימו איתם מגע פיזי, או שהיו במחיצתם, וכך יימנעו הדבקויות נוספות… לפי מה שנהוג לכנות בלשון מתמטית טור גאומטרי” (אקא – “גידול אקספוננציאלי”). החוק והסדר חוזרים לעולם בסוף הספר, אך לא לפני שנבדק הגבול הקיצוני שלהם.

כך גם אני מרגישה כאשר לאט-לאט יוצאים ממשבר הקורונה (לפחות לסיבוב הזה) אבל מוחלשים והלומי קרב – עם יותר ממיליון מובטלים, יותר אלימות במשפחה, יותר אלימות נגד נשים, יותר חרדות נפשיות והמון תחזיות קודרות. והכי נורא שכוח ההתנגדות שלנו נחלש אחרת. איך אפשר שבמדינה היפה שלנו הממשלה עושה מה שהיא רוצה, והכל עובר כמעט בשקט מופתי.

אז איך יוצאים ממשבר של פעם במאה? בספרים ובסרטים הנפלאים שטחנו עד דק כל התקופה הזו יש תמיד גיבור אחד שמשנה את התמונה, אבל לנו אין את הגיבור הזה. יש לנו רק אחד את השני, שיכולים דרך מעשי חמלה הכי קטנים אפילו להתחבר, ולחבר את המרקם החברתי הפצוע שלנו בגבורה ובנדיבות.

רות שטרית: “אנחנו יוצאים ממשבר הקורונה מוחלשים והלומי קרב – עם יותר ממיליון מובטלים, יותר אלימות במשפחה, יותר אלימות נגד נשים, יותר חרדות נפשיות והמון תחזיות קודרות”

צילום למעלה: Photo by Kelly Sikkema on Unsplash