תערוכת האופנה השנתית של מוזיאון “מטרופוליטן” בניו-יורק, שמלווה בנשף המתוקשר “מט גאלה” (שבו כל הכוכבות מגיעות עם אאוטפיטים שמתכתבים עם נושא התערוכה), תהיה “קאמפ: הערות על אופנה”, ותוצג החל מה-9 במאי ועד ה-8 בספטמבר 2019. ככה זה נראה כשמעצבי-על הולכים על פוזה מוגזמת
דגם בעיצוב אלסנדרו מיקלה ל”גוצ’י”, חורף 2016/17
בעוד כחודשיים תפתח בניו-יורק תערוכת האופנה השנתית של מוזיאון “מטרופוליטן”, שמלווה בנשף המתוקשר “מט גאלה”. התערוכה ותעסוק הפעם, תחת הכותרת “קאמפ: הערות של אופנה”, בהשפעת סגנון הקאמפ, שהתפתח כסגנון אופנתי שולי עם צמיחת תרבות הפופ בעיקר בשנות ה-80 של המאה ה-20, על סצינת האופנה המרכזית בעולם.
המילה קאמפ נובעת ממילת הסלנג הצרפתית,Camper , שפירושה “להציג פוזה מוגזמת”. מילון אוקספורד האנגלי מ-1909 מספק את ההגדרה הבאה: “מוגזם, תיאטרלי, בעל תכונות נשיות, בעל תכונות הומוסקסואליות או משויך להן”. במשך שנים תופעת הקאמפ יוחסה לתרבות הדראג קווינז – גברים המתלבשים כנשים באופן מוגזם ובוטה – אך במחצית השנייה של המאה ה-20 הורחב השיוך של קאמפ מהומוסקסואליות לתופעות קוויריות ואלטרנטיביות, לתופעות המתקיימות בשולי התרבות השלטת. בשנים האחרונות סגנון הקאמפ מגיע גם אל מסלולי תצוגות האופנה של מעצבי-העל ודי להסתכל למשל על תצוגות של “קום דה גרסון”, “גוצ’י”, “מארק ג’ייקובס” ו”ז’אן-פול גוטייה”.
האוצר אנדרו בולטון, הממונה על מכון התלבושות ב”מטרופוליטן”, עיצב את התערוכה סביב המסה החשובה של הסופרת, הבמאית והפילוסופית סוזן סונטאג מ-1964, “הערות על קאמפ”, שהציבה דרכים שונות לפרש את המושג קאמפ. במאמר המפורסם שלה דנה סונטאג במשמעויות הקאמפ ב-58 היבטים שונים, וכשבעיקרו ביטלה את הדיכוטומיה בין אמנות גבוהה ונמוכה ובחנה את הקשר בין מעמד, תופעות חברתיות ופוליטיות לבין סגנון אסתטי, תפיסות מיניות ועוד.
לדברי בולטון, “סגנון קאמפי כולל אירוניה, הומור, פרודיה, אמנות, תיאטרליות, פזרנות, נוסטלגיה והגזמה, והוא הופך לזרם מרכזי יותר ויותר בעולם האופנה, בעולם הפופ, בעולם העיצוב ועוד. מדובר בשילוב של אמנות גבוהה עם תרבות הפופ”.
מעיל בעיצוב ז’אן-שארל דה-קסטלבז’אק, חורף 1988/89
גוצ’י מובילים כיום את סגנון הקאמפ באופנה העולמית
את החסות לתערוכה -הכוללת כ-175 פריטי לבוש של נשים וגברים וגם אקססוריז, תצלומים, פסלים, ציורים ואיורים. – מעניק בית האופנה האיטלקי “גוצ’י”, שתחת הנהגתו של המעצב אלסנדרו מיקלה הפך למותג שמוביל את סגנון הקאמפ באופנה העולמית, תוך שהוא משלב סגנונות, צבעים ומרקמים שלכאורה לא מתחברים. בתחילת המהפך ספג בית האופנה ביקורות קשות על התעוזה שאותה הפגין מיקלה, אך במהרה זכה לאהדה רבה והפך למוביל אופנה בקנה מידה שלא ידע קודם לכן.
מיקלה יהיה יו”ר התערוכה בערב הפתיחה, לצידם של הארי סטיילס (שהצטלם לקמפיין של “גוצ’י” לחורף 2018/19), ליידי גאגא (כוכבת הפופ שאף פעם לא מחמיצה הזדמנות להופיע עם תלבושות גרנדיוזיות), סרינה וויליאמס (ששומרת על סגנון לבוש בוטה) וכמובן, אנה ווינטור, עורכת “ווג” האמריקאי, ששותף לארגון התערוכה.
האמת, אפשר לראות סממנים לתופעת הקאמפ כבר בימי לואי ה-14 שהעביר את בית המלוכה הצרפתי מפריז לוורסאי ודרש מכל אנשי החצר להתלבש בצורה תיאטרלית מוגזמת. מאז, אוסקר ויילד בנה את הקריירה שלו על סגנונו הקאמפי, עם אמירתו האלמותית: “צריך להיות יצירה של אמנות, או ללבוש יצירת אמנות”. עוד מוזכרים בתערוכה: אנדי וורהול, סמל הפופ האולטימטיבי של הקאמפ; מרלן דיטריך, ג’ודי גארלנד, שר, אלטון ג’ון ועוד.
בולטון מחדד את הרעיון של התערוכה ומוסיף: “המפתח של הקאמפ הוא עודף – כשהדברים הם יותר מדי. יותר מדי נוצות, יותר מדי עורות, יותר מדי עיטורים”. על-פי התערוכה, השמלה השחורה הקטנה שעיצב וירג ‘יל אבוהה ל”אוף-ווייט” עם הכיתוב עליה “שמלה שחורה קטנה” היא קאמפ, וממשיכים במסורת זו מעצבים כמו ג’רמי סקוט ל”מוסקינו”, ז’אן פול גוטייה, ז’אן-שארל דה-קסטלבז’אק, ג’ון גליאנו, תום בראון, ודור חדש של מעצבים כמו מולי גודארד, ריצ’רד קווין ומטי בובאן.
שמלה בעיצוב “מוסקינו”, חורף 1989/90
שמלות בעיצוב כריסטיאן פרנסואה רות, שנות ה-80
שמלה שחורה קטנה בעיצוב וירג ‘יל אבוהה ל”אוף-ווייט”, קדם חורף 2018
דגם בעיצוב “מוסקינו”, קיץ 1991
דגמים בעיצוב מארק ג’ייקובס, קיץ 2016
דגמים בעיצוב תום בראון, קיץ 2017
מרלן דיטריך בלוק גברי בסרט “מרוקו”, 1930