קיץ בניו-יורק: שלושה מחזות זמר מבריקים וסיור גרפיטי בשכונת בושוויק ההיפסטרית

אילנה שטרן-פרג’י, מבקרת התיאטרון של “רות עבור”, טסה לחופשה בניו-יורק, שם צפתה בשלושה מחזות זמר בברודוויי: “טוטסי” ו”אשה יפה”, המבוססים על סרטים שוברי קופות ו”שיקאגו”, שהפך לסרט אחרי שזכה להצלחה אדירה על הבמות. לקינוח – ערכה סיור גרפיטי בשכונת בושוויק, שהפכה בעשורים האחרונים למעוז ההיפסטרים והאמנים של ניו-יורק

טוני פונטאנה, שמגלם את דורותי מייקלס, והקאסט של “טוטסי”. צילום: מתיו מרפי

“טוטסי”: היה גבר טוב יותר כששיחק אשה

הרבה לפני עידן #MeeTOO, ב-1982, יצא הסרט “טוטסי לאקרנים והציג לעולם את דסטין הופמן בתפקיד גבר המתחפש לאשה כדי להתפרנס כשחקן. המחזמר “טוטסי”, שעלה לפני פחות משנה בברודוויי, מוצג ב”תיאטרון מרקיוז” בניו-יורק. את דמותו של מייקל דורסי, השחקן, שהופך לדורותי מייקלס, השחקנית, מוביל בכישרון רב המועמד לפרס טוני היוקרתי על משחקו – טוני פונטאנה, שנכנס לנעליו הגדולות של הופמן.

ההפקה, במעבר מהמסך הגדול לתיאטרון, שינתה מעט את פניה, אולם קיבלה גם דגשים חדשים – אופרת הסבון מהסרט, בה עובד/ת דורותי, הפכה להפקת מיוזיקל בברודווי; חלקים שונים מהסרט אינם נכללים במחזה, אולם הערכים החשובים נשארו – והחשוב מכל: ההבנה של גבר המחופש לאשה, מה זה להיות אשה, ולתפקד מול מכשולים כמו החפצה ורצון להתפרסם בלי ליפול למלכודות של חיזור לא רצוי מצד בעלי כוח משפיעים ועוד.

המחזמר צבעוני מאוד, המעברים בין הסצינות השונות כוללים פירוטכניקות כמו במות עולות, תפאורה המתחלפת במהירות והרבה תלבושות, שירים וריקודים משעשעים במיוחד. האדפטציה לבמה כאן בהחלט עולה יפה ואף מרעננת.

טובים במיוחד הם השחקנים: שרה סטיילס, שמשחקת את סנדי, החברה הטובה, שנושאת מונולוג מטורף אותו היא שרה בכישרון על האכזבה הידועה מראש בפגישות רומנטיות, והצפיות שהיא מפתחת שמתנפצות; ואנדי גרוטלוסן, המשחק את חברו הטוב ושותפו לדירה של מייקל המשתף פעולה בשמחה, ולעיתים קרובות גם בשמחה לאיד, עם תוכניתו של מייקל דורסי להפוך לדורותי מייקלס.

הקהל האמריקאי שידוע ביכולת הפרגון שלו יצא מגדרו כאשר מייקל דורסי אומר לאהובתו בסיום (הפי אנד, אלא מה ?): “הייתי גבר טוב יותר איתך כששיחקתי אשה, מאשר שהייתי עם כל אחת אחרת כשהייתי בתפקיד עצמי, כגבר”.

שרה סטיילס, שמשחקת את סנדי, החברה הטובה של דורותי, ב”טוטסי”. צילום: מתיו מרפי

“אשה יפה, המיוזיקל”: חוגגים כאן את הפנטזיה בגדול

בניגוד ל”טוטסי”, ששינה את כללי המשחק ואת העלילה, המחזמר “אשה יפה”, המוצג בתיאטרון “נדרלנדר” בברודוויי, הולך במדויק בעקבות הסרט. אז למה בכל זאת לצפות בו ולא לשכור את הסרט ולזכות בחיוך של ג’וליה רוברטס ובשארם של ריצ’רד גיר?

כי במחזמר נוספו גם שירים סוחפים, שלא היו בסרט המקורי, וריקודים עם להקה מצוינת בכוריאוגרפיה מרשימה, לה אחראי ג’רי מיטשל, מי שעומד מאחורי להיטים כמו “קינקי בוטס” ו”היירספריי”. העלילה כוללת גם את כל השטיקים האהובים והמוכרים, כמו סגירת קופסת התכשיטים כשוויוויאן רוצה לבדוק מה יש בתוכה, או המשפט האלמותי big mistake, huge ועוד.

חוויה נוספת הממתינה לאוהבי הז’אנר היא השחקנית שמגלמת את דמותה של ויוויאן – הנערה שעוסקת בזנות ומזדמנת בדרכו של המיליונר הבודד – סמנתה בארקס, מי ששיחקה את דמותה של אפונין בגירסת הסרט של “עלובי החיים”. צופים רבים מגיעים במיוחד כדי לראות אותה בתפקיד ויוויאן.

הפער העצום בין הוליווד הזוהרת לבין השכונות האחרות בלוס-אנג’לס, מהן מגיעה ויוויאן, מודגש בריקודים של הלהקה המשחקת את תפקיד “תושבי השוליים” ויוצרת פער בין עליבות השכונה לזוהר של הסוויטה שבה מתגוררת ויוויאן לשבוע על פי ההסכם עם המיליונר אדוארד לואיס.

למרות שאנו יודעים איך ייגמר הסיפור, כשאדוארד יגיע אל חלונה של ויוויאן, ישיר לה סרנדה וייקח אותה איתו – לחיות באושר ובעושר עד עצם היום הזה –כולנו נחגוג את הפנטזיה המתוקה הזו שעטופה כמו בונבוניירה מושקעת בהמון ניירות צלפון אדומים ומרשרשים, ניסחף עם השירים ועם האווירה המיוחדת שיש רק בברודוויי ונצא עם תחושה נפלאה.

סמנתה בארקס בתפקיד ויוויאן, ואנדי קרל בתפקיד אדוארד לואיס, ב”אשה יפה, המיוזיקל”. צילום: מתיו מרפי

סמנתה בארקס והקאסט של “אשה יפה, המיוזיקל” בסצינת הקניות ברודיאו דרייב. צילום: מתיו מרפי

אנדי קרל וסמנתה בארקס בסצינת האמבטיה המפורסמת ב”אשה יפה, המיוזיקל”. צילום: מתיו מרפי

“שיקאגו”: תחושה של מופע קאלט שבו לקהל יש תפקיד מוגדר

את שיקאגו אין צורך להציג. אחד ממחזות הזמר הכי ותיקים בברודוויי שזכה בשישה פרס טוני. המחזמר מופיע בתיאטרון “אמבסדור” ומפורסמים רבים הופיעו בו במהלך השנים, ממלאני גריפית, ברוק שילדס, סופיה ורגרה, פטריק סוויזי ועד שירי מימון שלנו.

את המחזה, בנוסף ללהקה, מובילות שתי נשים: ולמה קלי ורוקסי הארט. את ולמה קלי שיחקה שחקנית וזמרת מדהימה – לנה גורדון. עוצמתית, סוחפת, מרושעת במידה ומאוד אסרטיבית. לעומתה מי ששיחקה את רוקסי הארט היתה דסי אוקלי, לטעמי שחקנית וזמרת מאוד לא מרשימה, ובוודאי לא עם מנעד הקול של הנמסיס שלה בתפקיד ולמה. אני, כמו כל ישראלי אחר שישב בקהל, מאמינה ששירי מיימון היתה עושה את זה הרבה יותר טוב.

הבמה האפלה, התפאורה המינימלית והשחקנית הלבושים בשחור, בתוספת התזמורת שיושבת על הבמה ומותירה במה צרה מאוד לשחקנים, יוצרים את התחושה האפלה של התקופה והעיר ונותנת במה לנשים – לדבר ולבצע. כיוון שרוב הקהל שמגיע מכיר את העלילה ואת השירים כמעט בעל פה, נוצרת תחושה של מופע קאלט שבו לקהל יש תפקיד מוגדר של משתתפים, בדיוק כמו לשחקנים. וזוהי חלק מגדולתו וקסמו של המחזמר.

הקאסט של “שיקאגו” בהופעה. צילום: ג’רמי דניאל

סיור גרפיטי בבושוויק, ברוקלין: מעוז ההיפסטרים והאמנים

למי שרוצה לצאת ממנהטן ולסייר באזור אחר של ניו-יורק, יש הזדמנות לעשות זאת בבושוויק, שכונה שבעשורים האחרונים הפכה למעוז ההיפסטרים והאמנים. חברות שונות מפעילות שם סיורי גרפיטי, המתפרשים על פני רחובות שלמים עם הסברים מעניינים על התפתחות אמנות הגרפיטי בכלל, והשפעותיה על השכונה ועל התושבים בפרט. הסיור שאני הצטרפתי אליו היה סיור שאורגן על ידי חברה שנקראת Free tour by foot. הסיור נמשך כשעתיים וחצי. במהלכו עוברים על פני מבנים רבים המכוסים בגרפיטי צבעוני ושומעים הסברים מעניינים על השכונה, התושבים, ההיסטוריה, התפתחות הגרפיטי ועוד. מומלץ מאוד לתמונות מעולות באינסטגרם או בפייסבוק, וגם מעניין ומשנה אווירה.

סיור גרפיטי בבושוויק, ברוקלין. צילום: נטע ברקוביץ-רינקוב

המופעים אינם מומלצים למי שמגיע לתפוח הגדול עם ילדים, אלא לקהל מבוגר יותר.