שישה אמנים ותערוכה אחת: טרנד ה”סטייקיישן” מגיע למוזיאון בעקבות נחום גוטמן

בהשראת טרנד ה”סטייקיישן”, המעודד נופש בתוך הבית ובסביבתו כדי לפגוש מקום מוכר כאילו היה זה המפגש הראשון עימו, שנחום גוטמן היה ממוביליו עוד בשנות ה-40 של המאה ה-20, נפתחה עכשיו ב”מוזיאון נחום גוטמן” התערוכה “סטייקיישן: גילויו של המוכר”, שבה 6 אמנים צעירים חוקרים את סביבתם הקרובה בתהליכים יצירתיים

טרנד תיירותי חדש המעודד נופש מקומי, ואפילו חופשה של ממש, בתוך הבית ובסביבתו, נולד בשיא המשבר הכלכלי העולמי ב-2008. שמו של הטרנד, “סטייקיישן”, מורכב מהמילים Stay (להישאר) ו-Vacation (חופשה), והוא מאתגר אותנו לפגוש מקום מוכר כאילו היתה זו פגישתנו הראשונה עימו; להיות תיירים בארצנו, לגלות עולמות חדשים מעבר לפינת הרחוב.

בהשראת טרנד ה”סטייקיישן”, נפתחה בסוף השבוע האחרון התערוכה “סטייקיישן: גילויו של המוכר” ב”מוזיאון נחום גוטמן” בתל-אביב (התערוכה תינעל באפריל 2020), שבה מציגים 6 אמנים צעירים ומבטיחים יצירות מודרניות המפגישות בין מסורת נחום גוטמנית, מסעות הציור שלו באתרים שונים בארץ, עם נטייתה של האמנות הישראלית העכשווית לחקור את מקומותינו דרך תהליכים יצירתיים.

כשמתבוננים בעבודותיו של נחום גוטמן, אפשר בהחלט לומר כי הוא היה מחלוצי זרם ה”סטייקיישן” עוד בשנות ה-40 של המאה שעברה, הרבה לפני שהמציאו את הטרנד. הדבר בולט במכתבים שהשאיר אחריו, כמו גם מספרי המסעות שכתב – ״בארץ לובנגולו מלך זולו״, ״שביל קליפות התפוזים״ ו״הרפתקאות חמור שכולו תכלת״.

גוטמן, כידוע, נהג לשוטט ברחבי הארץ ולצייר כדי לרענן את מכחולו. במכתביו לאשתו, דורה, הוא מספר על המאכלים, על האנשים ועל מזג האוויר, על היש ועל האין שהוא מגלה במקומות כמו חיפה, עמק הירדן, ירושלים, טבריה ועוד, שאליהם נסע בכל פעם למשך שבועות אחדים ויצר עבודות קסומות.

על אף שהמקומות שבהם טייל גוטמן היו מרוחקים שעות ספורות בלבד מתל-אביב, שבה התגורר, הרי הוא חווה אותם כתייר של ממש, דרך תקלות דואר, חדרי שירותים רחוקים, ילדים שדרכם הוא מביט אל הנוף, טבע שאותו אינו יודע לתאר “על פה”, כפי שהגדיר זאת. “כל דבר שאני רואה כאן נותן לי חשק לצייר…”, כתב באחד ממכתביו.

ניתן אם כן להתייחס אל נחום גוטמן כאל ״אמן הרזידנסי העברי הראשון״; זה שסימן את אחת המגמות הרווחות באמנות העכשווית – תכניות המזמינות אמנים לשהות במקומות שונים בארץ ובעולם, מתוך מטרה לעודד עירוב של אמנים בקהילות מקומיות, ויצירה בנוף ובאקלים החברתי-תרבותי הייחודי למקומות אלה.

האם ניתן לחוות תחושות כאלה גם עכשיו, בעידן מרושת ומתוקשר, שבו כל נקודה על הגלובוס מצולמת ומשוגרת באמצעות לוויין? עידן שבו לא ניתן ללכת לאיבוד, ואין עוד צורך להכיר מקום או לזכור את הדרך המובילה אל היעד? 6 אמנים המשתתפים בתערוכה שאותה אצרה טלי קיים – ציקי אייזנברג, דניאל פלאי, רימאן חנדקלו, רוני קרפיול, פאינה פייגין (גיאורגייש) וגיא ברנרד רייכמן –  צללו  אל מעמקיו של המפגש הראשוני ולוקחים אותנו אל שש נקודות ציון שונות, שסימנו על גבי מפה פרטית.

כשם שציירים שהתלוו לחוקרי הטבע במשלחות הגילוי הספרדיות חשפו את העולם החדש, זן אחר זן, הרי האמנים התיירותיים בתערוכה ב”מוזיאון נחום גוטמן” בחרו להכיר לנו את מקומותיהם צעד אחר צעד, באמצעות הומור ומשחק ותוך התעכבות על השולי ועל המתעתע.

האמנים המשתתפים בתערוכה:

ציקי אייזנברג, “הטיול”

ציקי אייזנברג – הטיול, 2016-2019, תצלומי צבע, הזרקת דיו על נייר ארכיוני, 50 גלויות, 13x18 ס”מ כל אחת. את 50 תצלומים שלו הדפיס אייזנברג על גבי גלויות והעמיד אותן על מיתקן גלויות (באדיבות חברת פלפוט בע”מ, כי אין אפשרות להשיג כבר מיתקנים כאלה). בתצלומיו של ציקי אייזנברג, דמות המטייל – אייל ארוך קרניים – משולבת בתוך נופי הגלויה. חפץ דומם זה, שיצא לשוטט ברחבי הסטודיו, המיר בנדודיו את צבעו, את צורתו ואת כרי המרעה שלו, ואף איבד את קרניו.

רימאן חנדקלו, “הכפר החצוי”

רימאן חנדקלו – הכפר החצוי, 2018, מיפוי וידיאו על חיג’אב ו-רדי מייד, מידות משתנות. מצלמתה של רימאן חנדקלו מביטה מצד לצד אל מרחב אשר שינה את גבולותיו במרוצת השנים. הכפר ברטעה נחצה לשניים על ידי הקו הירוק, כאשר חלקו המזרחי השתייך בתחילה לירדן וכיום לרשות הפלסטינית, וחלקו המערבי – למדינת ישראל. עבודת הווידיאו המפוצלת נעה בין שני חלקי הכפר, שוואדי מסולע – גבול טבעי נטול מחסום – חוצץ ביניהם.

רוני קרפיול, “ארסור (מפת זיכרון)”

רוני קרפיול – ארסור (מפת זיכרון), 2019, סריקה פוטוגרמית והקרנה על חול, 135x180 ס”מ. עבודה המספרת את סיפורה של עיר אמיתית והיסטורית: ארסור, עיר חוף מבוצרת, המוכרת לנו כיום כגן הלאומי אפולוניה (תל ארשף) בהרצליה. העבודה מתמקדת במאבק קדום על העיר מבעד למשקפיים עתידניים, בהשראת משחק המחשב הפופולרי, Assassin’s Creed. בטכניקת הסריקה הפוטוגרמית, מציגה קרפיול שחזור תלת-ממדי של העיר בחלל המוזיאון.

דניאל פלאי, “כמו ים”

דניאל פלאי – כמו ים, 2019, הדפס רשת על טייוק (Tyvek) ועץ, 230x490x70 ס”מ. עבודה המפגישה בין רגע ההגעה של גוטמן לחופי ישראל לבין ההתיישבות בנוה-צדק, השכונה התל-אביבית שכה מזוהה עימו. פלאי יצר סירה עשויה משוטים ה”עוגנת” בינות לשברי אריחים מצוירים על גבי נייר, שעוצבו על פי דגמים ממפעלם החלוצי של האחים שלוש בנוה-צדק, שהחל לפעול ב-1892.

פאינה פייגין גאורגייש, “מלון אלהמברה“

פאינה פייגין גאורגייש – מלון אלהמברה, 2019, מיצב וידיאו,  45X155X60ס”מ. מיצב וידיאו החושף אותנו לגלגולו הבא של המבנה היפואי ההיסטורי “קולנוע אלהמברה” שלפי חזון האמנית ישמש בעתיד מלון בוטיק ביפו שתהפוך לבירת לייף סטייל ומעצמת בידור יהודית נוסח לאס-וגאס.

גיא ברנרד רייכמן, “חוסר תפקוד: האם אתה יודע איפה הילדים שלך”

גיא ברנרד רייכמן – “חוסר תפקוד: האם אתה יודע איפה הילדים שלך”, 2018, טכניקה מעורבת על לוחות עץ, 1.10x1.20x4.80 מ’. רצפת חדר המשחקים היא המרחב הראשון שבו מתאפשר לנו לצאת למסע מבלי שיצאנו מגבולות חדרנו. בעבודתו פורש בפנינו רייכמן שולחן ערוך למשחק מלחמה. הוא יוצר לא רק את החיילים, אלא גם את שדה הקרב עצמו, שהוא ססגוני ומחולק לאזורים ולתתי-אזורים בסדר כאוטי, שאינו ברור לנו במבט ראשון. חוקיות החלוקה מבוססת על משחק קופסה בשם “קטאן”, הזוכה בשנים האחרונות לפופולריות גם במחוזותינו, בעיקר בקרב מבוגרים.

שעות פתיחה: יום א’: סגור, ב’-ה’: 10:00-16:00, ו’: 10:00-14:00, שבת: 10:00-15:00. כתובת המוזיאון: שמעון רוקח 21, נוה-צדק, תל-אביב, טל’: 03-5161970.