בתוך הכאוס של החיים – העבודה, המשפחה, המטלות – חשוב לעצור ולזהות מדי יום את רגעי הצחוק והאושר הקטנים שהחיים מזמנים לנו, ופשוט לשמוח!
כשאנחנו מבוגרים וכבר אין ילדים קטנים, יש תחושה שפורים הוא חג שמגיע וחולף. אנחנו רואים ברחוב או בפייסבוק ובאינסטגרם את התחפושות המושקעות של כולם (והלב נצבט במחשבה על ההורים טרוטי העיניים שבילו שלושה לילות בהכנת התחפושת ובטח נתקלו בבוקר בילד זועף שהחליט בלילה להתחפש למשהו אחר), אולי משחקים “גמד וענק” במשרד ומניחים איזו מסיכה מצחיקה על הפנים ואולי אפילו קופצים לאיזו מסיבה, אבל החגיגות הגדולות, התחפושות, משלוחי המנות – קצת פוסחים מעלינו (מה שאי אפשר להגיד אף פעם על פסח).
אבל מה אם פורים הוא לא רק חג של תחפושות וממתקים, אלא בעיקר חג של שמחת חיים, באופן הפשוט והבסיסי ביותר של המילה? חג של ליצנים, רעשנים ושמח ומבדח – דברים שכל כך חסרים לנו בחיי היומיום. אנחנו לא חייבים להשתחל לתוך תחפושת משוגעת או לצאת לחגוג כל הלילה כדי לעצור רגע ולשמוח. אנחנו אפילו לא חייבים להמתין להגעתו של פורים – שמחה היא רגש כל כך בסיסי, אבל נדמה שרבים מאיתנו שוכחים להרגיש אותו בתוך השיגרה ושומרים אותו רק למועדים מיוחדים.
בתוך הכאוס של החיים – העבודה, המשפחה, המטלות – חשוב לעצור ולזהות את רגעי הצחוק והאושר הקטנים שהחיים מזמנים לנו. בדיחה מצחיקה שמישהו סיפר, פוסט משעשע ששלחו לנו או אפילו סתם רגע של נחת, מול הטלוויזיה – לעצור ולהוקיר את השמחה, את ההומור ואת הכיף שיש גם בתוך החיים העמוסים, וגם בתקופות שבהן נדמה כאילו הם אינם. אז נכון שלא כל יום פורים, אבל בהחלט אפשר למצוא כמה דקות בכל יום כדי להרגיש את האושר שהחג הזה מסמל, בכל יום שמתחשק לנו. על אזני ההמן לעומת זאת, אפשר בהחלט לוותר.
פורים שמח: התחפושות שהעיפו לנו את הפוני!
לכל אלפי חברינו הנהנים לראות איתנו את “הכלה מאיסטנבול”