לפני שלושה חודשים חשפה מירית הררי, 51, אשתו של דידי הררי, אמא לשלוש בנות וסבתא לשני נכדים, כי חלתה בספטמבר האחרון בסרטן הלבלב. בפוסט מרגש ואמיץ בפייסבוק סיפרה הררי על ההתמודדות שלה עם המחלה וכתבה: “הסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי“. אתמול, בפוסט חדש, גילתה הררי כי “הכימו עבד, התפילות של כולם נענו והשמחה והאופטימיות עבדו”
מירית ודידי הררי עם הנכדים: “סמכתי על בורא עולם וסמכתי על עצמי”
ב-4.2.19 העלתה מירית הררי, אשתו של שדרן הרדיו דידי הררי, פוסט מרגש, שבו חשפה כי חלתה בסרטן הלבלב. הפוסט זכה לאינספור שיתופים ולהרבה מאוד לייקים. וכך היא כתבה אז:
“היי, שמי מירית הררי, בת 51, נשואה לדידי, אמא לשלוש בנות וסבתא לשני נכדים מהממים. בחודש ספטמבר אובחנתי עם סרטן בלבלב. לפני כחודש, הניתוח המורכב להסרת הגידול הופסק באמצע עם גילוי גרורה בכבד.
אני מסרבת לדעת באיזה שלב אני, לא מעוניינת לשמוע אלו תופעות לוואי עוד צפויות להיות, מתעלמת מהסטטיסטיקה ולא, אני ממש לא חיה בהכחשה אלא בהחלט יודעת מה המשמעות של המחלה הזו. ואחרי כל זה, אני רוצה לומר לכל מי שקורא אותי – הסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי.
כל החיים שלי חייתי בשביל אחרים. עד לפני עשור גם מקצוע רשמי לא היה לי. הייתי הבת של, אשתו של ואמא של. אשת משפחה למופת אמרו עליי. ואני?
לא הכרתי את עצמי. בגיל 21 כבר התחתנתי ומיד אחרי הפכתי לאמא והחיים היו סביב הבית, המשפחה והילדים. חיה בצורה מושלמת חיים של אחרים. בגיל 40 התעוררתי על עצמי והלכתי ללמוד קואוצ’ינג ואז גם גיליתי את עצמי מחדש כמטפלת ויזמית. הייתי קמה כל יום בחמש בבוקר והולכת לישון באחת בלילה. עובדת מסביב לשעון ומתזזת מצאת החמה עד השעות הקטנות של הלילה כדי להספיק את כל מה שלקחתי על עצמי ליישם.
קיבלתי סופסוף הזדמנות לחיות את חיי מחדש
ואז קיבלתי את הברקס כשאמרו לי את המילה המפחידה סרטן. אני זוכרת כשרק התאשפזתי וכולם סביבי היו המומים ונסערים, ואני שוכבת על מיטת בית חולים, עם חלוק, בוהה בפלורסנט שבתקרה ודווקא אז מרגישה מה שלא חוויתי שנים – רוגע ושלווה פנימית. הבנתי באותו רגע שבזכות הסרטן קיבלתי סופסוף הזדמנות לחיות את חיי מחדש והפעם רק איך שאני רוצה”.
מירית ודידי הררי באשפוז הראשון באיכילוב עם שלוש הבנות
אתמול, שלושה חודשים אחרי הפוסט החושפני, שיתפה מירית הררי את עוקביה בחדשות טובות:
“יום ראשון בבוקר, אני עוד במיטה והטלפון מצלצל, הפרופסור שלי על הקו, הוא איש בשורות. ‘היי, מירית, מה שלומך?’, הוא שואל ואני עונה, ‘נפלא’, כולי בהתרגשות, שמה את הטלפון על רמקול וקוראת לדידי מהחשש שמרוב התרגשות לא אקלוט מה הוא אומר.
אז ככה!!!
אין התפשטות.
הגרורה בכבד קטנה ומראה שהיא לא פעילה.
דרכי המרה התרחבו (סימן טוב ללבלב).
במילים אחרות, הכימו עבד, התפילות של כולם נענו, השמחה והאופטימיות עבדו, הכאן ועכשיו והאמונה שמה שצריך להיות יהיה!!! השחרור מהפחד, כל אלה יחד כנראה עושים את העבודה.
המליצו לי על פורומים ורבנים וחולי סרטן שהבריאו וצמחים שונים מכל העולם וטיפולים מכל מיני סוגים ואני עקשנית שכמוני, סירבתי!!! סמכתי על בורא עולם וסמכתי על עצמי שביחד אנחנו יכולים יחד, שחררתי ומצד שני האמנתי.
זה רק שלב אחד בדרך שהיא עוד ארוכה…
אבל היום המשפחה שלי ואני התעוררנו לבשורות טובות.
מאחלת לכולם שבוע טוב של בשורות טובות והמון אהבה כמו שאתם נותנים כאן.
אוהבת את כולם, מירית”.
שמחות איתך ומאחלות לך החלמה מהירה.
מירית הררי: “זה רק שלב אחד בדרך שהיא עוד ארוכה”
;