fbpx
https://rootavor.com/wp-content/uploads/2021/03/צעירים-גרים-עם-ההורים.jpg

50% מהצעירים בישראל עד גיל 34, רובם המוחלט רווקים, ממשיכים לגור עם ההורים

כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסמו השבוע. אז איך מתמודדים עם התופעה?

1צעירים גרים עם ההורים

Photo by Dimitri Houtteman on Unsplash

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ”ס) שהתפרסמו בסוף השבוע האחרון עולה כי ב-2018 גרו במשקי הבית בישראל כ-1.96 מיליון צעירים בגילאי 18-34, כשמחציתם, כ-978 אלף, גרו עם הוריהם, ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם. כלומר, 50% מהצעירים בישראל עד גיל 34 לא עוזבים את הבית ממשיכים לגור עם ההורים!.

על פי הנתונים של הלמ”ס כ-830 אלף (42%) גרו עם משפחה משלהם (עם בן/בת זוג ו/או עם ילדיהם), וכ-127 אלף (7%) גרו ללא משפחה במשק בית לא-משפחתי – לבד או עם שותפים. חשוב לציין, כי הנתונים מתייחסים ל-2018, ואין ספק כי בשנה האחרונה, בעקבות מגיפת הקורונה, אחוז הצעירים שנשארו לגור בבית הוריהם עלה עוד יותר.

עוד נתונים מעניינים: כ-96% מהצעירים שגרו עם הוריהם, ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם, היו רווקים. אחוז הגברים הצעירים שגרו עם הוריהם היה גבוה מאחוז הנשים הצעירות (56% ו-44%, בהתאמה). ועם העלייה בגיל, יש ירידה באחוז הצעירים שגרים עם הוריהם: כ-83% מבני 18-24 גרו עם הוריהם לעומת 13% מבני 30-34.

אחוז הצעירים בני 25-34 הגרים עם הוריהם, עמד על כ-32% מהגברים ועל כ-18% מהנשים בישראל. בהשוואה למדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת יחסית באמצע. האחוז הנמוך ביותר נמצא במדינות סקנדינביה (פחות מ-10% מהגברים, ופחות מ-5% מהנשים), ואילו האחוז הגבוה ביותר נמצא באיטליה, סלובקיה ויוון (יותר מ-50% מהגברים ויותר מ-40% מהנשים).

לגבי דפוסי מגורים של צעירים לפי השכלה ותעסוקה, עולה כי צעירים בני 25-34 בעלי השכלה גבוהה יותר גרו פחות עם הוריהם ויותר במשקי בית לא-משפחתיים וכזוגות לא-נשואים במגורי יחד. כך בקרב צעירים שסיימו 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה לאלו שסיימו עד 12 שנות לימוד, וכן בקרב בעלי תואר אקדמי בהשוואה ליתר הצעירים. בני 34-25 בלתי מועסקים גרו יותר עם הוריהם (36%), בהשוואה למועסקים (23%) ולאלו שאינם בכוח העבודה (28%).

בין השנים 2000 ו-2018, על פי הלמ”ס, חלה עלייה באחוז הצעירים הגרים עם הוריהם (ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם), ובמקביל, ירידה באחוז הצעירים הגרים עם משפחה משלהם. תופעה זו התלוותה לדחיית הנישואין הראשונים לגיל מאוחר יותר. דפוסים אלו נצפו הן באוכלוסייה היהודית והן בערבית, ואולם, באוכלוסייה הערבית השינויים היו מהירים יותר.

איך מתמודדים עם הילדים הבוגרים בבית?

תקופת הקורונה הציבה בפני העולם אתגרים חדשים ולא ממש מוכרים, ובוודאי ייצאו מחקרים על התקופה והשלכותיה. אך בינתיים אנו חווים את היומיום ולומדים את התופעות על בשרינו. אין ספק, שהדור הצעיר החי בבית ההורים, או חזר אליו בעקבות המגיפה, חווה אתגרים חדשים. העולם משתנה, החל מלימודים שהפכו להיות לימודים מקוונים, תחום העבודה אשר מצריך התארגנות חדשה בעבודה מהבית, וישנם אלה שאיבדו את פרנסתם לחלוטין.

אז מה קורה לנו ההורים? אתי נשיא, מאמנת אישית המתמחה בנשים בגיל המעבר, מסבירה כי התקופה הזו מאתגרת את שני הצדדים – ההורים והילדים הבוגרים שחיים בבית אחד. לדבריה, “הילדים בבית מאוד טעונים, הם נפגעו כלכלית, נאלצים ללמוד ולעבוד מהבית, לא יוצאים, לא נפגשים, חיי החברה נפגעו, זוגות נפרדו – אנו ההורים נאצלים להתמודד עם כל סיר הלחץ הזה”.

אתי נשיא מציעה 6 דברים שיש לעשות כדי לעבור את התקופה הזו בשלום: אמפטיה, סבלנות ואורח רוח, פתיחות, חלוקת תפקידים, כבוד ויצירת מסורת משפחתית חדשה למצב (גם אם הוא זמני).

אמפטיה – התנהגו כמבוגר האחראי. הילדים עוברים טלטלה רגשית, כלכלית וחברתית. לעיתים התנהגות גסה שלהם מערערת אותנו וגוררת אותנו לתגובה בעוצמה גבוהה, מה שלא יפתור את הבעיה אלא יחריף אותה. אם נכניס אמפטיה נוכל להבין גם אם לא לקבל את הסיטואציה.

סבלנות ואורח רוח – צריך להבין כי המצב הוא זמני. הרי הילדים לא יישארו לנצח בבית. עובדה זו יכולה לעזור לנו לקבל כל קושי בדרך. כמו באמפטיה, כך גם הסבלנות דורשת גדלות, לנו ההורים יש את הניסיון והיכולת לכוון, להדריך ולעזור בשעה הזו.

פתיחות – הסוד לחיים טובים, מאושרים ומאוזנים הוא הפתיחות. זה נכון גם לגבי זוגיות, עבודה, חברים, כל תקשורת בין אישית. שיח פתוח, שיתוף בקושי, שיתוף בהנאה ובשמחה. שתפו את הילדים במה שמפריע, מהו הקושי, מהי ההנאה. שימעו מצידם גם על הקשיים ומיצאו פתרונות משותפים. כך תמנעו המון כעס, מתח וחוסר הבנה.

חלוקת תפקידים – החזרה הביתה, בעקבות הקורונה, משנה שוב את הדינמיקה של הבית, הצרכים משתנים, מטלות הבית גדלות, יותר כביסות, יותר ניקיונות, יותר בישולים, יותר קניות. חלקו את המטלות בין כל בני הבית. חלמת על בית מסודר ונקי? גם אם זה לא קורה עכשיו, התעלמי, בשביל השקט הנפשי.

כבוד – אני בטוחה שגידלתם ילדים עם ערכים – לכבד את ההורים, את הזולת. זה הזמן ליישם ולדרוש כבוד זה. אין במונח כבוד כוונה לבקש שכל בוקר ינשקו את ידייך, הכוונה לדעת לכבד את הצרכים של האחר, לנהל שיח מכבד, גם אם הוא קשה, וכן, גם להודות ולהעריך את המאמץ והשינוי שנקלענו למצב של מגורים משותפים יחדיו.

מסורת משפחתית חדשה (אם הילדים חזרו הביתה בעקבות הקורונה) – לאחר שהילדים עזבו את הקן, כל אחד מאיתנו – ההורים והילדים – יצר סדר יום חדש, בבית ומחוצה לו. עם חזרת הילדים הביתה, הילדים משנים את סדר היום וההרגלים שלהם וכך גם ההורים. עכשיו זה הזמן לארגן סדר יום חדש שיתאים למשפחה החדשה-ישנה. צרו גבולות, זה רק ימנע חיכוכים; פנו זמן חופשי כדי להיות יחד; העניקו פרטיות אחד לשני; הוסיפו פעילות כיף משפחתית ושימרו על ההומור והשמחה.

;
Font Resize
Contrast