“הבית התרסק, אבל אני לא”: השחקנית שרה וינו-אלעד מדברת על הטיל האיראני שהרס את דירתה

בגילוי לב היא מספרת: “חיי לא תלויים בבית הפיזי שלי, זה מטלטל, זה מבלבל, אבל זה לא ישנה את חיי”

צילומים: שרה וינו-אלעד

שרה וינו-אלעד על רקע ההרס בביתה: “אני חווה טווח מאוד רחב של רגשות – יש בי שמחה והתרגשות, כי אולי תהיה לנו דירה אפילו יותר טובה”

איך את מרגישה היום, אחרי שכל מה שבנית נחרב ברגע?

“חיי לא תלויים בבית הפיזי שלי, זה מטלטל, זה מבלבל, אבל זה לא ישנה את חיי. שבועיים לפני שהטיל פגע בדירה שלנו, עברנו לדירה הזאת אחרי שצבענו אותה בצבע של הבית שלנו – זהו טקס שאנחנו עושות בכל דירה שאנחנו שוכרות, הפעם זה היה מעבר כאוטי – לא כמו המעברים הרגילים שלי, שבדרך כלל עוברים חלק ומסודר.”

איפה הייתן כשזה קרה?

“ביום שישי, כשהחלה המתקפה, היינו בדירה והנחנו את השטיח בסלון. מבחינתי, זה סימן להתחלה של בית. אחר הצהריים היינו בבית, ובערב נפרדנו – הבת שלי הלכה עם חבר שלה לארוחת ערב אצל משפחתו, רק שני רחובות מהבית, ואני הייתי אצל אחותי, בערך 600 מטר מהבית, שתינו הרגשנו את הפיצוץ, אבל לא היינו במוקד שלו, הבת שלי מיד ידעה שהבית נפגע, אני בכלל לא חשבתי על זה כאופציה.”

מתי ראית את גודל ההרס לראשונה?

“נפגשנו מאוחר יותר, בין האזעקות, כל הרחובות היו חסומים, אז עשינו עיקוף ברגל כדי להגיע אליו, לראות את הבית שלך מנופץ – זה קשה, אבל גם מרומם כי לא היינו שם, אנחנו שלמות – וזה מה שחשוב”.

האם הסיטואציה שינתה אותך?

“כל חוויה שאני עוברת משנה אותי, משהו בי תמיד מתחדד, גם החוויה הזאת בוודאות שינתה אותי – אני רק עוד לא יודעת איך, זה עוד בתהליך – מוקדם מידי לדעת”.

היה רגע שבו פשוט נשברת?

“אני לא מתפרקת, אין לי על מה, אני חווה טווח מאוד רחב של רגשות – יש בי שמחה והתרגשות, כי אולי תהיה לנו דירה אפילו יותר טובה, עם חלונות מודרניים, ויש בי גם עצב, כעס, וגם הרבה מאוד תודה, אני פוגשת כל כך הרבה אהבה ועזרה שזה מפעים. מהמדינה לא ציפיתי לכלום – וגם לא התאכזבתי. התפקוד לקוי, איטי, מסורבל – אבל שום דבר מזה לא ישבור אותי. אני אתגבר גם על זה”.

האם זה שינה אותך כאמנית? כשחקנית?

“אני כבר 13 שנה בעיקר מטפלת בריברסינג ופחות משחקת, כשאני כן – אני לא “משחקת רגש”, אני מתעלת אותו, כיום אני יודעת לקרוא לזה בשם, אני יודעת איך לעשות את זה בצורה עמוקה ומדויקת יותר – ככה זה כשהלב פתוח”.

איך את מעבדת את מה שקרה?

“אני עדיין בתוך העיבוד בתוך הלמידה, בית בשבילי הוא לא רק מבנה, בית הוא שלמות רגשית, זה אני, הבת שלי, אהוביי-  והבית האמיתי – חזק מתמיד”.