“מעברים רגשיים בין שמחה ועצב, תקווה וייאוש, הבנה וכעס, מאפיינים את התקופה הזו”

ליאת שושן, מנהלת הדרכה של ער”ן אינטרנט, ודר’ צחי ארנון, ראש החוג לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית עמק יזרעאל, מסבירים שזה לא רק אפשרי, אלא גם טבעי, ונותנים טיפים להקלה

מאת: יעל ולצר

צילום אילוסטרציה: Photo by Anthony Tran on Unsplash  

בוקר שמחת תורה הנוכחי, בו נראו 20 החטופים הישראלים, ששהו בשבי החמאס בעזה מעל שנתיים, חוזרים לישראל, בצד הידיעה כי כמה שעות לאחר מכן יוחזרו חטופים ישראלים חללים, יצרו מערבולת רגשית בקרב מיליוני אנשים.

מחד, דמעות שמחה. מצד שני, תחושות קשות של כאב, צער וחרדה. “בסוף כל מלחמה, אחרי הסכמים ולחיצות ידיים ונאומים, נשאר לב אנושי”, אומרת ליאת שושן, מנהלת ההדרכה של עמותת ער”ן (עזרה ראשונה נפשית) אינטרנט, יועצת זוגית ומשפחתית.

שושן: “באותו בוקר נתקלתי בפוסטים, שכתבו משפחות שכולות, שביקשו שבצד השמחה, שלא ישכחו אותן. לכאורה, זה כמו המעבר מיום הזיכרון לעצמאות, מאבל לתקומה. משפחות שכולות שמחות עם המדינה, אבל אבלות עם האבל שלהם.

“לשם כך נוצרו טקסי מעבר, באמצעותם אנחנו מקבלים רגע לעצמנו. רגע לפני שנצא לרקוד בחוצות העיר, נעצור ונתעצב. לכאורה, שמחה וכעס וכאב הם רגשות מנוגדים, אבל רגשות מנוגדים חיים ביחד. כל רגש לגיטימי, כל התנהגות שמבטאת אותם לגיטימית”.

מתחילת המלחמה וגם עכשיו אנשים מעידים שהם לא ישנים, לא אוכלים, חרדים לגורל יקיריהם ולגורל המדינה. זה בצד רגעים של ביטחון ושמחה בהישגים. זה מנעד רגשות מטורף, שלא נותן מנוחה לנפש.

“כולנו נושאים טראומה קולקטיבית, שזולגת לכל תחומי החיים. מצב כזה עלול להגביר מריבות ומתחים, כעס והתפרצויות זעם. לפה נכנסת חשיבות תקשורת מקרבת, שמבינה את הצורך של האחר. צריך גם להבין את הצורך האנושי ברציפות, שנוסכת ביטחון.

“מלחמה ומצבי קיצון קוטעים את הרציפות. חזרה לרצף של תפקוד, להתחיל בהדרגה בשיקום והחלמה, זה תהליך בבריאות הנפש. סיום המלחמה הוא זמן לארגן את כל המציאות מחדש, את האמון עם העולם שנפגע, לתקן רציפויות שנפגעו כמו זוגיות וחברים, במקביל לחיזוק רציפויות שלא נפגעו, למשל עבודה.

“הטראומה מושכת לכוחות מנוגדים: הדחקה, שעלולה לעורר נושאים של התמכרויות והפנמה פנימה של הכאב, זה כמובן לא מומלץ. הכוח השני מושך לחשיפה וגילוי. כדאי לזכור לדבר על הדברים כי מה שלא נדבר אותו נתנהג אותו, עלול להוביל להתנהגות אלימה.

ליאת שושן, מנהלת הדרכה של ער”ן אינטרנט: “סיום המלחמה הוא זמן לארגן את כל המציאות מחדש, את האמון עם העולם שנפגע, לתקן רציפויות שנפגעו כמו זוגיות וחברים, במקביל לחיזוק רציפויות שלא נפגעו, למשל עבודה”

“היכולת להכיל את הסטרס וחוסר הוודאות בונה את החוסן. הנפש זקוקה לנפש אחרת כדי להתווסת ולהירגע. צריך לזה חברה טובה, נשים לנשים זה מעולה, אפשר לדבר עם בן הזוג או בחיק המשפחה. כל אחד צריך בעת הזו, שהוא מרגיש בלבול רגשות, תלות שהיא בריאה.

“עיניים טובות שמביטות אחד בשני, חמלה הדדית, זה לתת תוקף לרגשות, זה בונה מחדש. רצוי להימנע מלתת עצות ופתרונות. בלי שיפוטיות. כך אדם שישתף אותנו ייתן בנו אמון. חיבוק וקשר מחזק מערכת חיסונית, בונה אותנו בתוך חברה. החוסן הוא היכולת להכיל את המתח וחוסר הוודאות”.

הבעיה מתחילה, כשסבך הרגשות המבלבל מקבל ביטוי קיצוני, ועלול להוביל אף לאובדנות, מה שראינו בזמן האחרון.

“נכון, לפה נכנסת חשיבות הסביבה, כי לא כולם משתפים ברגשות הקשים מנשוא. סביבה שהיא אכפתית וקשובה תראה אדם במצוקה. תראה אדם שמשתולל, תבחין בחוסר תיאבון או בתיאבון קיצוני, בקשיים בשינה, בבכי תכוף או ברצון לבדידות. אנשים כאלו נמצאים בקבוצת סיכון וצריך לעזור להם בטיפול.

“למשל, להציע לבן המשפחה או החבר ללכת לטיפול, ואפשר גם לפנות לקווי סיוע, אז הפנייה אנונימית ומביאה הקלה. אגב, ביטוי לרגשות המעורבים מתקבל מדו”ח עכשווי של ער”ן, שמראה, כי בשנתיים האחרונות הפניות לקו הסיוע שינו פנים. מפניות שעסקו בחרדה, בטראומה ובאובדן, הן הפכו למצוקות כרוניות של בדידות, שחיקה של מערכות יחסים, עייפות ופגיעה בחוסן האישי והמשפחתי”.

“מעברים רגשיים בין שמחה ועצב, תקווה וייאוש, הבנה וכעס, מאפיינים את התקופה הזו”, אומר דר’ צחי ארנון, ראש החוג לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית עמק יזרעאל. “כנראה שלא במקרה הצמידו את חזרת החטופים ואת החזרת החללים באותו היום. יש שעות לטקסים, אבל זה ביחד.

“זו שאלה טבעית, שכל אחת ואחד מאיתנו שואל את עצמו בתקופה הזו. מתי אנחנו מרשים לעצמנו לשמוח? מבחינת עיצוב הנפש, אנחנו מסוגלים בקלות לעבור משמחה לעצב. השאלות מורכבות, כי התשובות הן גם וגם, ובאופן טבעי, אנחנו רוצים תשובות חד משמעיות, רק שאין אפשרות כזו. כמו שקיעה. צריך להבין, שבנפש אנחנו מסוגלים להכיל הכל, סתירות והפכים”.

דר’ צחי ארנון, ראש החוג לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית עמק יזרעאל: “כשאתה במערבולת רגשית, חשוב שיראו אותך, שיחמלו עליך, שאתה תחמול על עצמך. מבט, קבלה, הקשבה וחמלה הם יסוד לשיקום, להחלמה”

מה לגבי התחושה של אשמת הניצול? למשל, ניצולי הנובה, שחבר שלהם נרצח, או שבין החטופים, יש מי שחזר ויש מי שנרצח.

“זה אחד המצבים המורכבים. מצד אחד, צריך להבין, שאתה לא צריך להרגיש אשמה אם ניצלת. אבל זה הגיון, וכשאתה מוצף, אתה לא חושב בהיגיון”.

מה עושים? איזה טיפים אתה יכול לתת למי שלא יכול לסדר את הרגשות והמציאות שלו?

“יש הרבה תאוריות וגישות וטכניקות להקל על נפש מיוסרת. כולן מתבססות על החשיבות של ‘לדבר, להוציא החוצה, לא לכלוא את סבך הרגשות בפנים’. כאן נכנס הקשר האנושי עם המטפל, שיכול להיות כל אחד שאפשר לדבר איתו, גם אם אינו מקצועי.

“החשוב הוא, שהוא ייתן לך הרגשה שהוא מוכן לשבת ולהקשיב לך. זה יכול להיות בן משפחה, חבר או מי שעבר אירוע דומה לשלך. כשאתה במערבולת רגשית, חשוב שיראו אותך, שיחמלו עליך, שאתה תחמול על עצמך. מבט, קבלה, הקשבה וחמלה הם יסוד לשיקום, להחלמה.

“יש גם עמותות, שמסייעות בדרכים שונות. כששואלים אותי מתי לגשת לטיפול אני משיב, שאין פה חוקים. כמו שחשים כאב ראש. בהתחלה מחכים שזה יעבור לבד, וכ’נשבר’ מהכאב ומרגישים שלא יכולים יותר, לוקחים כדור. כך גם אין חוקים לנפש”.