יוצאות לחופשה הקיץ? 10 כתובות טובות מומלצות בפריז שלא הכרתן ושאסור לכן להחמיץ

שתי אחוזות עירוניות במארה שהפכו למוזיאון, הבית של ויקטור הוגו בפלאס דה-ווז’, הבית של בלזאק ברובע פאסי, הבית והסטודיו של אז’ן דלקרואה, האחוזה של ניסים דה-קמונדו על פארק מונסו, ביתן המלכה שהפך למלון, מלון הבוטיק שבו כתב הרצל את “מדינת היהודים”, ועוד. המלצות שוות בפריז

פביליון דה לה רן. שווה להציץ לחצר הפריזאית המטופחת וללובי המלון

פביליון דה לה רן: מלון ביתן המלכה

קחו את המטרו לבסטיליה ותצעדו אל כיכר דה-ווז. בצד ימין (הצפוני) של הכיכר, בלב רובע המארה, מחכה לכן הפתעה: במאה ה-17, לפני שבית המלוכה עבר ללובר, התגוררו המלכים בכיכר דה-ווז’, בשני ביתנים נפרדים. המלך התגורר בצד הדרומי, המלכה חיה בצד הצפוני. אז מה שהיה “ביתן המלכה” הפך לפני מספר שנים למלון בוטיק מהודר, בשם “פביליון דה לה רן” (“ביתן המלכה”), שבו 54 חדרים וסוויטות, שכל אחד מהם מעוצב באופן שונה, בצבעים חמים, בבדים מהודרים ובריהוט תקופתי. למלון חצר מרשימה עם עבודת גינון יוצאת דופן. ויש כאן גם ספא מרווח, חדר כושר ואזור לפעילות עסקית. גם אם אתן לא משתכנות בו, בהחלט שווה להציץ לחצר הפריזאית המטופחת וללובי המלון. המארה הוא אזור נהדר למי שאוהב אמנות, אוכל ותרבות. בכיכר דה-ווז’ ממוקמות גלריות של אמנים מקומיים ובינלאומיים וברחובות שלצידה הרבה חנויות אופנה משובחות.

פלאס דה-ווז’ 28. מטרו: בסטיליה.

בית ויקטור הוגו. חדר בבית שקירותיו מעוטרים בצלחות האוכל של משפחת הוגו

בית ויקטור הוגו: עלובי החיים בכיכר

אם אתן בכיכר דה-ווז’, לכו לפינה הדרום-מזרחית של הכיכר, לבית הפינתי במספר 6, שבו התגורר המשורר-מחזאי-סופר ויקטור הוגו (1802-1885). הוגו, שכתב כאן את רוב רובו של הספר “עלובי החיים”, חי רק בקומה השנייה של הבית, אך עיריית פריז הפכה את כל המבנה למוזיאון לשימור מורשתו. בקומה הראשונה תיהנו מתערוכת רישומים שצייר הוגו, בשנייה תציצו לדירתו הפרטית של הסופר המצליח. על הקירות עשרות דיוקנים של בני המשפחה, רהיטים מהמאה ה-18, שטיחי קיר, פסלים ומזכרות מהתקופות החשובות בחייו. הכי מעניין הוא חדר הספרייה של הוגו, שבו השתמרו עד היום ההוצאות הראשונות של ספריו, כשהם כרוכים בכריכות עור מיוחדות; הספרים שהוא אהב; וגם כתבי יד שלו, כולל ההגהות. פתוח בימי ג’-א’, 10:00-18:00. אגב, בבית ליד, בפלאס-דה-ווז’ 4, התגורר באותן שנים הסופר, המשורר ומבקר התרבות הצרפתי תיאופיל גוטייה, הידוע באמירתו “אמנות לשם אמנות”.

פלאס דה-ווז’ 6. מטרו: בסטיליה.

הוטל דה-סולי. האחוזה נבנתה עבור מהמר ידוע שאיבד את כל רכושו בלילה אחד

הוטל דה-סולי: אחוזה עירונית במארה

ביציאה מבית הוגו, פנו שמאלה, אל הפינה הדרום-מערבית של הכיכר, שם תמצאו את הוטל דה-סולי, בית אחוזה עירוני מהמאה ה-17 הנחשב לאחד היפים ברובע. הבית, שנבנה ב-1624 עבור מהמר ידוע שאיבד את כל רכושו בלילה אחד, נרכש על ידי הדוכס מסולי, ראש השרים של המלך אנרי הרביעי, שהוסיף לו כמה עיטורים פנימיים נוספים. כיום משמש הבית כמשרד הראשי של הוועדה הלאומית לשימור אתרים היסטוריים. לצערנו, אין אפשרות לבקר בתוך הבית, אבל החצר עם פסלי ארבע העונות והחזית המרשימה בהחלט שווים ביקור. בחצר ההוטל, מצד ימין, ממוקמת אחת מחנויות הספרים השוות ברובע, שמתמחה בעיקר בספרים הקשורים לפריז. תוכלו להשיג כאן ספרים, פוסטרים, גלויות ועיתונים, גם באנגלית. מכאן, מומלץ להמשיך לטייל באחד הרחובות היותר טרנדיים בפריז – פרנק-בורז’ואה – שבו חנויות אופנה ועיצוב קטנות וייחודיות ועוד בתי אחוזה רבים.

כניסה ראשית מסנט-אנטואן 62, אך יש כניסה גם מפלאס דה-ווז’.

מוזיאון קרנוואלה. אחד החדרים התקופתיים במוזיאון לתולדות פריז השוכן בשני בתי אחוזה עירוניים צמודים

מוזיאון קרנוואלה: ההיסטוריה של פריז

ביציאה מ”הוטל דה סולי”, חיזרו אל הכיכר והמשיכו ישר בכיוון צפון אל הפינה הבאה שלה ופנו שמאלה אל הרחוב הראשי של הרובע – פרנק בורז’ואה. ברחוב הראשון משמאל, רו דה-סבינייה, ממוקם “קרנוואלה”, המוזיאון לתולדות פריז השוכן בשני בתי אחוזה עירוניים צמודים – בית קרנוואלה (מהמאה ה-16) ובית פלטייה (מהמאה ה-17). כאן תוכלו להתרשם מהתחריטים ומהדגמים הקטנים המשחזרים את התפתחות העיר מהתקופה הגאלו-רומית, דרך ימי הביניים ועד לתקופת המלוכה והקיסרות. במוזיאון חדרים רבים המעוצבים בסגנונות תקופתיים, כולל רהיטים, עיטורי קירות ופריטי אמנות רבים. עוד מוצגים מעניינים: העתק של חנות התכשיטים של “פוקה” מרחוב רויאל, החדר הכחול של לואי ה-15, כתבי יד של סופרים צרפתים, והגלריה של מאדאם דה-סבינייה, הבעלים בעבר של בית קרנוואלה, שתיעדה ביומנים את רוח המאה ה-17 ואת החיים ברובע המארה. פתוח בימי ג’-א’, 10:00-18:00.

23 Rue de Sevigne. מטרו: בסטיליה.

מוזיאון ז’אקמר-אנדרה. לובי הבית שהיה שייך בעבר לאציל צרפתי ולרוזנת איטלקייה

מוזיאון ז’אקמר-אנדרה: צרפת פוגשת את איטליה

עוד בית אחוזה עירוני מדהים תמצאו בבולוואר אוסמן, באזור המשרדי שלו, בקצה השני של ה”גאלרי לאפייט”, קרוב יותר לשער הניצחון. כל הבתים כאן נראים כמו מבני תעשייה אפורים. בבית מספר 158 תגלו חומת בטון גבוהה ומסדרון ארוך. בקצה המסדרון מחכה לכן חנות מוזיאון ז’אקמר-אנדרה וממנה אתן יוצאות ל… גן ענקי עם מדשאות, מזרקות, עצים מפוסלים ופסלים ולארמון ענקי שנראה כמו ורסאי אבל בקטן. הבית הזה היה שייך בעבר לאציל צרפתי ולרוזנת איטלקייה. לשניים לא היו ילדים והם העניקו את הבית לעיריית פריז שהפכה גם אותו למוזיאון. הבית המדהים הזה הוא מסוף המאה ה-19 ומכיל אוסף מרשים של יצירות אמנות מהמאה ה-18 ומהרנסאנס האיטלקי, בין השאר של רמברנדט, ואן דייק בוטיצ’לי, ריינלודס, בליני, שארדן ועוד. עוד פרט מדהים בבית: כל הקירות בקומה הראשונה בנויים על מסילות, ניתן להזיז אותן ולהפוך את כל החדרים לאולם נשפים ענקי. פתוח מדי יום, 10:00-18:00.

בולוואר אוסמן 158, מטרו: Miromesnil.

מוזיאון ניסים דה-קמונדו. אחד החדרים המהודרים בבית פרטי שהיה שייך ליהודי מאיסטנבול

מוזיאון ניסים דה-קמונדו: אצולה יהודית בפריז

מדובר בבית מגורים פרטי שהיה שייך למואיז דה-קמונדו, יהודי מאיסטנבול שהגיע לפריז בסוף המאה ה-19 ועשה בה חיל בעסקי הבנקאות. את הבית רחב המידות תכנן האדריכל רנה סרז’ן ב-1911, כדי שיכיל את אוספי הרהיטים והאמנות הגדולים של דה-קמונדו. את ההשראה לבניית הבית קיבל האדריכל מהארמון הקטן טריאנון שבוורסאי. מדובר באחד הבתים היחידים בפריז שבו אפשר לראות איך חיה האצולה הפריזאית במאות ה-18 וה-19. לאחר מותו, ב-1935, הוריש מואיז את הבית לעיריית פריז, לזכר בנו, ניסים, טייס שנהרג במלחמת העולם הראשונה (1917), ומאז הבית-מוזיאון נושא את שמו.

האחוזה העירונית של דה-קמונדו היא בעצם ארמון קטן, המשקיף על פארק מונסו, ומכיל אוסף נדיר של רהיטים, שטיחי קיר, ציורים, כלים והמון פריטי דקורציה ייחודיים. המוזיאון כיום משחזר בנאמנות בית אצולה עירוני מתקופת לואי ה-15 ולואי ה-16. המוזיאון פתוח בימי ד’-ש’, 10:00-12:00, 14:00-17:00.

רו מונסו 63, מטרו: מונסו, Villiers.

מוזיאון מרמוטן מונה. הבית היה שייך במאה ה-19 לפול מרמוטן, חוקר ואספן אמנות

מוזיאון מרמוטן מונה: כשפול פגש את קלוד

לא רבים מכירים את המוזיאון הזה, שממוקם בבית אחוזה ברובע ה-16, וחבל. הבית היה שייך במאה ה-19 לפול מרמוטן, חוקר ואספן אמנות, שהוריש את הבית ואת אוסף האמנות האימפרסיוניסטי שלו לאקדמיה לאמניות יפות בפריז. המוזיאון הציג במשך שנים את יצירותיהם של קלוד מונה, אדגר דגה, אדואר מאנה, פייר-אוגוסט רנואר, אך כשמישל מונה תרם למקום את אוסף יצירותיו של אביו ב-1966, נוסף למבנה אגף חדיש, שבו מוצגות רק יצירות של מונה, כולל “אימפרסיה: זריחה”, הציור שהעניק לתנועת האימפרסיוניסטים את שמה. כיום המוזיאון מציג את האוסף הגדול ביותר בעולם של יצירותיו של מונה. כמו כן, תוכלו לצפות כאן באוסף האמנות והרהיטים המרהיב של פול מרמוטן. המוזיאון פתוח כל יום, למעט יום ב’, 10:00-18:00.

2 Rue Louis Boilly. מטרו: La Muette.

בית בלזאק. הבית כולל ספריית עיון גדולה עם יצירות מקוריות של בלזאק, חפצים שאסף בחייו, פורטרטים של בני משפחתו וחבריו וחדר שהוקדש לאהובתו

בית בלזאק: הקומדיה האנושית

אם ביקרתן במוזיאון מרמוטן מונה, אתן יכולות ללכת ברגל, באותו רובע, לביתו של גדול סופריה של צרפת – אונורה דה בלזאק (1799-1850), הסופר היצירתי והפורה ביותר במאה ה-19 וממייסדי הריאליזם בספרות. בלזאק, שכתב למעלה מ-100 רומנים שקובצו יחדיו ב”קומדיה האנושית”, נהג לכתוב 15 שעות מדי יום, תוך שתיית קפה שחור, לו היה מכור. בבית זה, ברחוב ריינואר 47 שברובע פאסי, הוא כתב כמה מיצירותיו החשובות, ביניהן “הדודן פונס”, “הדודנית בט” ו”עובדי האדמה”. כשבלזאק עבר אל הבית, האזור כולו היה כפר ליד פריז. כיום, הוא ממוקם בלב הרובע ה-16 היוקרתי. הבית, שהפך למוזיאון לשימור מורשתו, כולל ספריית עיון גדולה עם יצירות מקוריות של בלזאק, חפצים שאסף בחייו, פורטרטים של בני משפחתו וחבריו וחדר שהוקדש לאהובתו, הרוזנת האוקראינית האנסקה. כשתצאו מהבית אל הגן הגדול, לא תוכלו שלא להתפעל מהנוף של פריז הנשקף מהגבעה שעליה ממוקם הבית. זהו המיקום היחידי שבו ניתן עדיין לראות את פריז הכפרית, כפי שנראתה במאה ה-19. פתוח: ג’-א’, 10:00-17:40.

47 Rue Raynouard. מטרו: פאסי.

מוזיאון אז’ן דלקרואה. ממוקם בלב כיכר-פירסטנברג שברובע סן-ז’רמן, הכיכר הקטנה ביותר בפריז

מוזיאון אז’ן דלקרואה: סטודיו מהמאה ה-19

ביתו הקסום של הצייר אז’ן דלקרואה (1793-1863) ממוקם בלב כיכר-פירסטנברג שברובע סן-ז’רמן, הכיכר הקטנה ביותר בפריז, שמככבת עד היום בסרטים רבים. דלקרואה, מוביל זרם הציור הרומנטי בפריז, התגורר בבית זה בערוב ימיו. הוא נהנה ממעמד חברתי גבוה ועסק ביצירותיו באירועים החשובים בתולדות צרפת. בין יצירותיו הבולטות, “הסירה של דנטה”, שבה נראים המשוררים וירגיליוס ודנטה שטים בסירה ליד דיס, העיר מהגהינום; ו”החירות מובילה את העם”, ציורו המפורסם המתאר את המהפכה הצרפתית. בנוסף, הוא צייר את כל גדולי תקופתו, החל מוויקטור הוגו ועד אלכסנדר דיומא, ואת דיוקני השניים ניתן לראות בבית שהפך למוזיאון. כמו כן, תוכלו לראות כאן את חדר השינה של האמן, חדר המגורים וספרייתו המרשימה. לבית צמוד סטודיו שבו מוצגים חפצי אמנות, ציורים קטנים, ליטוגרפיות, רישומים וגם מכתבים. גם הגן המחבר בין הבית לסטודיו פתוח לקהל והוא נחשב לאחת מפינות החמד היותר רומנטיות בפריז. פתוח: כל יום, חוץ מיום ג’, 9:30-17:00.

דה-פירסטנברג 6. מטרו: סן-ז’רמן דה-פרה.

השלט במלון “קאסטי”. כאן כתב הרצל את ספרו “מדינת היהודים”, חזה ובישר את תקומת ישראל

מלון “קאסטי”: אחת ההפתעות הגדולות

צמוד לחנות הדגל ולדירתה של קוקו שאנל ברחוב קמבון, ממש מאחורי כיכר ונדום, ממוקם מלון הבוטיק היפהפה “קאסטי”. כאן תחכה לכן אחת ההפתעות הגדולות בעיר האורות. כידוע, לוחות הנצחה רבים מעטרים את חזיתות הבתים שבהם גרו בעבר סופרים, ציירים, פסלים, אנשי רוח, פוליטיקאים ועוד. ברחוב קמבון 35, על חזית המלון מצד שמאל, קבועה לוחית שעליה חרוטות בעברית ובצרפתית המילים הבאות: “בבית זה, בשנת 1895, בנימין-זאב הרצל, מחולל התנועה הציונית העולמית, כתב את ספרו “מדינת היהודים”, חזה ובישר את תקומת מדינת היהודים”. כידוע, הרצל, שחי עם משפחתו בווינה, התגורר במלון זה בפריז כשסיקר כעיתונאי את פרשת דרייפוס. שווה להגיע לכאן רק בשביל הלוחית המרגשת הזו ולהבין שכאן החל החזון הציוני.

קמבון 35. מטרו: מדלן.