הרופא של מירית הררי: “למדתי ממנה המון כמטפל וכאדם. לעולם לא אשכח אותך!”

פרופ׳ עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב, נפרד מהאשה שהפכה סמל המאבק בסרטן ומספר על האפקט שיצרה

פרופ’ עידו וולף ומירית הררי ז”ל: “היא הוכיחה בחייה ובמותה תעצומות נפש נדירות וייחודיות לה”

ביום הסרטן הבינלאומי האחרון, כתבה מירית הררי ז”ל: אם חליתם – אל תחנקו מבפנים. ההסתרה הזו רק מוסיפה כאב וצער. תחיו באותנטיות, תפסיקו עם הזיוף, אל תכעסו מדי, תנהלו אורך חיים שפוי, תישנו טוב, תאכלו בריא ואם אתם בני משפחה או חברים של חולים אז בלי פרצוף עצוב או דמעות מולנו כי זה רק פוגע בנו עוד יותר”.

אין ספק, הררי עשתה לכולנו בית ספר לחיים. אתמול, לאחר מותה, ספד לה גם פרופ׳ עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב, שטיפל בה בשנתיים האחרונות: “למרות שמותה לא הגיע בהפתעה, העצב גדול מאוד. במשך כשנתיים הייתי הרופא הצמוד של מירית הררי. ההתחלה בינינו לא היתה פשוטה.

“כשנפגשנו בפעם הראשונה התחלתי לספר לה על הסרטן, על הטיפולים ומה צפוי בהמשך הדרך, אבל מירית אטמה את אוזניה. ‘אני לא רוצה לשמוע מה יהיה ועל סטטיסטיקה כזו או אחרת’, אמרה בכעס. וקיבלתי. הבנתי שמולי ניצבת חולה אחרת ושנינו יחד צריכים לסלול לנו דרך אחרת, מיוחדת לה.

“ומירית, שנתיים אחרי, איזו דרך זו היתה.

“מירית הוכיחה בחייה ובמותה תעצומות נפש נדירות וייחודיות לה. היא היתה יוצאת דופן בדרך שבה התמודדה עם הסרטן – תמיד בעיניים פקוחות, יודעת בדיוק מה היא רוצה, ומהתחלה מגדירה לעצמה סדר עדיפויות, שבעיניי הוא הכי נכון והגיוני בעולם: קודם כל איכות החיים שלה ושל המשפחה.

“אופן ההתמודדות של מירית עם המחלה התאפיין כל הזמן בקבלה של המציאות כמו שהיא, ביחד עם המטרה להוציא הכי טוב שאפשר גם בזמנים הקשים – מהווה דוגמה להרבה חולים ומהווה לא פחות מכך שיעור חשוב לי ולכל הצוות האונקולוגי.

“מירית תמיד היתה נגישה לכל חולה שרק רצה, עודדה ותמכה. גם בימים בהם היתה מאושפזת בעצמה ניגשו אליה חולים רבים כדי לדבר ולשאוב עידוד ותמיכה. בעצמי שלחתי אליה המון מטופלים ולכולם היא ענתה באדיבות אין קץ.

מירית הררי ז”ל באחד הטיפולים באיכילוב: “היא שימשה עבור חולי הסרטן בישראל השראה ומקור לתקווה”

“היא שימשה עבור חולי הסרטן בישראל השראה ומקור לתקווה, והראתה לכולם שגם בזמן טיפולים כימיים קשים אפשר לחיות, ליהנות ובעיקר לתת משמעות לחיים.

“אחד המפגשים הזכורים לי ביותר עם מירית היה בנקודה שבה אחד הטיפולים היה מאוד קשה והיא התעייפה מאוד. אמרתי לה שהיא חייבת, למרות הכל, להמשיך ולעשות פעילות. קיוויתי שאולי היא תצא קצת מהבית ותתחיל ללכת. אבל זו לא מירית. כבר באותו יום היא שלחה לי תמונה שלה חותרת בים ונלחמת בגלים.

“‘אפקט מירית הררי’ קראנו בבית החולים איכילוב לאשה ששינתה לכל כך הרבה אנשים, חולים, משפחות ואנשי צוות רפואי את הגישה למחלת הסרטן: מאופן קבלת הבשורה דרך היחס החיובי לטיפול הכימותרפי, שבזכותה קיבל את יחסי הציבור הכי אפקטיביים שידענו כממסד רפואי ועד לתקווה שהעניקה לרבים כל כך שקיבלו בשורה על סרטן שבו לקו ואמרו לעצמם ‘אם מירית יכולה אז גם אנחנו’.

“בסוף הדרך, במפגש האחרון שלנו, ניהלנו מירית ואני, ביחד עם דידי והבנות, שיחה קשה. דיברנו באופן הכי פתוח האם לבצע פרוצדורות חודרניות שאולי היו מאריכות במעט את תוחלת החיים אבל גם כרוכות בהרבה סבל. מירית סירבה בתוקף והתעקשה למות בכבוד בביתה, למרות שלסובבים אותה ההחלטה היתה קשה מאוד.

“באותו יום השתחררה לביתה בפעם האחרונה.

“זכיתי להיות הרופא של מירית הררי. למדתי ממנה המון כמטפל וכאדם. תודה לך מירית על הזכות. לעולם לא אשכח אותך! יהי זכרך ברוך”.