לביאות בוורוד: מחר יתקיים בכנרת שיט מיוחד של נשים חולות בסרטן השד ונשים שהחלימו מהמחלה

בעמק הירדן פועלת מזה יותר משנה קבוצת הלביאות הוורודות, קבוצה מרשימה מאוד של נשים, שחלקן החלימו ממחלת סרטן השד וחלקן מתמודדות איתה. הנבחרת שלהן מונה מעל 100 בנות, בגילאי 25-70, שמגיעות מכל קצות הארץ במטרה להתאמן בחתירה לפחות פעם בשבוע. מחר הן יערכו משט מיוחד בכנרת להעלאת המודעות לסרטן השד וגם לזכרן של בנות הקבוצה שלא שרדו

מאת: מריאנה אוליצקי

הלביאות הוורודות: “כאשר אנו יחד ואנו חותרות – אנו כמו כולם. אנחנו לא חושבות על מה כואב לנו”

כשהן חולפות במהירות לאורך חופי הכנרת בסירות הדרקון, חותרות בקצב של פעימות הלב, כגוף אחד שקשה להבדיל בין הפרטים הבודדים שבו – קשה להאמין שכל הכוח העצום הזה הנדרש להפעלת הסירות הגדולות מונע על ידי נשים “וורודות” – נשים חולות בסרטן השד ונשים שהחלימו מהמחלה.

בעמק הירדן פועלת מזה יותר משנה קבוצת הלביאות הוורודות, קבוצה מרשימה מאוד של נשים, שחלקן החלימו ממחלת הסרטן וחלקן עדיין מתמודדות איתה. הנבחרת שלהן מונה כבר מעל 100 בנות, בטווח גילאים של 25 עד 70, שמגיעות מכל קצות הארץ במטרה להתאמן בחתירה לפחות פעם בשבוע.

אורית זיו (עם הכובע הוורוד) באחד מאימוני הקבוצה: “הביחד שלנו מייצר עבורנו כוח שאנחנו אומרות ש’זר לא יבין'”

מחר, יום שישי (11.10), יקיימו הלביאות הוורודות אירוע גדול בכנרת שמטרתו כפולה – גם להעלאת המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד וגם לזכרן של האחיות, בנות הקבוצה, שלא שרדו את המאבק ונפטרו.

המשט שנקרא “טקס שובל הוורדים” יכלול סירות שהלביאות עצמן חותרות בהן, וילווה בעשרות סירות של חותרים מהאזור וסירות ממונעות, ובשיאו יפזרו ורדים על מי הכנרת לצלילי שירה של מירי אלוני שתופיע באירוע. באירוע יתקיימו גם הרצאות של מירי הררי (אשתו של המגיש דידי הררי), יעל ארד וליהיא לפיד.

הלביאות הוורודות מתאמנות בכנרת. הנבחרת מונה כבר מעל 100 בנות, בגילאי 25-70, מכל הארץ, שמגיעות להתאמן בחתירה לפחות פעם בשבוע

את הקבוצה הקימה אורית זיו, כמעט בת 60, סקיפרית המאמינה בכוח הים והמים לתת שלווה ולרפא. זיו, אמא לשלושה, היתה קצינה בצה”ל ולאחר פרישתה הקימה חברת השמה. לפני כשלוש שנים נפטרה אחותה טלי ממחלת הסרטן.

אורית: “טלי היתה לביאה אמיתית שלא נתנה למחלה להכתיב לה את אורח חייה ותפקדה עד הרגע האחרון בעוצמה ובשמחת חיים. מותה השאיר בי חלל וצלקת. לפני כשנתיים גיליתי גוש בחזה, אשר התברר כסרטן השד מהסוג האלים. למזלי, התמהיל של הגילוי המוקדם והטיפולים הקשים שקיבלתי ועדיין מקבלת עצרו והעלימו את הגידול.

“במהלך תקופת מחלתי זכיתי להכיר נשים מופלאות מכל הגילאים בכל שלבי המחלה. החלטתי, שלזכרה של טלי אחותי ולמען הנשים המופלאות האלה אתנדב, אעזור ואתן יד. לשמחתי פנה אלי עמי כהן, מנהל מועדון החתירה של ‘אריות חיפה’. מדובר באיש מופלא שמזה זמן רצה לעשות למען קהילה אחרת – וכאשר פגש בי החליט כי יעשה למען קהילת חולות סרטן השד”.

הלביאות הוורודות בפעולה. צילום: רוני שדה

במסגרת האימונים הבנות חותרות בסירות חתירה מיוחדות של המועדון  הנקראות “דרקון” על שם הדרקון המפוסל בחרטום, ואנשי המועדון, תומכים מחבקים, מדריכים ונותנים את הקצב כדי להביאן לרמה תחרותית והכל בהתנדבות.

נושא החתירה עבור נשים שחלו בסרטן השד עלה לפני כשני עשורים אחרי שרופא קנדי הבין כי החתירה יכולה למנוע את הופעת לימפאדמה בידיים, הנוצרת אצל כשלושים אחוז מהנשים שעברו ניתוחים לכריתת גידולים סרטניים שכוללים הוצאה של בלוטות הלימפה.

הוצאת הבלוטה גורמת ניקוז לקוי של הנוזלים בגלל פגיעה במערכת הלימפה ועלולה לגרום להופעת בצקת קשה ולזיהומים. החתירה הספורטיבית בשל תנועת הידיים והכתפיים, התבררה כמפחיתה משמעותית את הסיכוי לפתח  לימפאדמה.

אורית זיו (מימין) משמשת כמתופפת הנותנת את הקצב, באחד מאימוני החתירה של הלביאות הוורודות

בעולם קיימות 122 נבחרות של נשים ורודות המתחרות בחתירה במסגרת הפדרציה של “הדרקון הוורוד”. מדי שנה נערכות תחרויות בעולם ומגיעות אליהן נבחרות מכל המדינות. השנה, גם נבחרת הלביאות בוורוד הישראלית תשתתף בתחרות מול נבחרות ממדינות כמו קנדה, ארה”ב וניו-זילנד שבהן קיימות קבוצות כבר 20 שנה. הקבוצה הישראלית אומנם היא הצעירה ביותר אבל כבר הפכה לאחת הגדולות והחזקות בעולם.

בנובמבר צפוי בארץ אף ביקור של נשיאת הפדרציה אשר ביקשה להתרשם מקרוב מהנס שחוללו הנשים בישראל ואשר הגיעו לתוצאות מדהימות בזמן קצר. ב-17 לנובמבר צפויות הלביאות לצאת לתחרות הבינלאומית הראשונה שלהן בקפריסין.

“אנחנו קבוצה אקסקלוסיבית”, צוחקת אורית זיו. “אפילו אנג’לינה ג’ולי לא התקבלה לקבוצה כי היא אומנם נושאת את הגן אבל לא חלתה במחלה. אנחנו קבוצת הספורט היחידה בארץ עבור נשים חולות ומחלימות מסרטן. אך למעשה אנחנו קבוצת תמיכה.

חלק מקבוצת הלביאות הוורודות: “נשים שעברו טראומה קשה, עולות על בגדי ספורט וחותרות כמו מתחרות אולימפיות. זה מוציא מהדיכאון ומהריק וממלא אותנו באופטימיות ובהרבה ורוד”

“אנחנו לא מדברות על הסרטן, אלא מתיישבות בסירות, 20 חותרות בכל סירה, בקדמת הסירה מתופפת המכתיבה את הקצב, מאחורה הגאית, ואנחנו חותרות כישות אחת. הביחד הזה, של השעה וחצי של חתירה מאומצת, נותן את העוצמה שבה הסירה נעה, והביחד שלנו מייצר עבורנו כוח שאנחנו אומרות ש’זר לא יבין’.

“כאשר אנו יחד ואנו חותרות – אנו כמו כולם. אנחנו לא חושבות על מה כואב לנו. אנחנו מותחות את הגוף עד קצה גבול היכולת. הלביאות שלי מדהימות וגם האנשים שמסביב שמתנדבים לעזור לנו, בהם המאמן המדהים שלנו רוביק רם, שלא מוותר לנו ודוחף אותנו להצלחה כמו כל אדם בריא. התוצאה היא שנשים שעברו טראומה קשה, עולות על בגדי ספורט וחותרות כמו מתחרות אולימפיות. זה מוציא מהדיכאון ומהריק וממלא אותנו באופטימיות ובהרבה ורוד”. שיהיה בהצלחה!