“לכל אשה מעל גיל 45 יש סיכוי כמעט אפסי להצליח בטיפולי פוריות עם ביציות עצמיות”

אשה הודית הדהימה החודש את העולם כשילדה בגיל 73 תאומות מתרומת ביציות, שהופרו בהפריה חוץ גופית מהזרע של בעלה בן ה-82. אין ספק, כי מדובר בלידה נדירה. בראיון מיוחד ל”רות עבור”, אומר דר’ אריק כהנא, מומחה לפוריות האשה מעל 30 שנה: “לכל אשה מעל גיל 45 יש סיכוי כמעט אפסי להצליח בטיפולי פוריות עם ביציות עצמיות שלה”

 מאת: יעל ולצר

Photo by Suhyeon Choi on Unsplash

דר’ אריק כהנא מחשב כל מילה, כשהוא מדבר על הזכות להורות בגיל מבוגר. הוא יודע ומבין כמה הנושא רגיש, וכמה צריך להפריד במקרה זה לחלוטין בין ההיגיון לרגש. “כל אשה יכולה לממש את שאיפתה להורות ואת זכותה להורות ללא קשר למצב הזוגיות שלה. בתנאי שהיא תיעשה נכון ובזמן. לא בכל מחיר”, הוא חורץ, ומכוון למחיר הבריאותי וגם למחיר הכלכלי. “ככל שגיל האשה עולה, ההריון עצמו עלול לסכן הן את האם והן את העובר”.

מעל ל-30 שנה, שדר’ כהנא, רופא נשים, מתמחה ברפואת הפריון על היבטיה השונים ומנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא ראשון. לפני הדיון בנושא, הוא מבדיל בין הפריה חוץ גופית, שידועה גם כ-IVF או הפריית מבחנה, לבין תרומת ביציות. הפריה חוץ גופית מוצעת לאשה שאין באפשרותה מסיבה רפואית להרות באופן טבעי. מדובר בתהליך מורכב הן מבחינה רפואית והן מבחינה כלכלית. ההפריה של הביצית על ידי תא זרע מתבצעת מחוץ לגוף האשה בתנאי מעבדה. בשלב השני מוחזרת הביצית המופרית אל רחם האשה, תוך כדי מתן תמיכה על ידי טיפול הורמונאלי, במידה וההריון נקלט.

בישראל, טווח הגילאים שבו נעשה שימוש בביציותיה של אשה הוא עד גיל 45. סל הבריאות הבסיסי מעניק מימון לטיפול הפריה עם ביציות עצמיות עד גיל זה. לאחר גיל 45, אשה יכולה לבצע את הטיפול ולשלם באופן פרטי כ-30,000 שקל עבור התהליך, אולם צריך לדעת שההצלחה של הטיפול נחשבת כאשר התקיים הריון והסתיים בלידת ילד חי ובריא, והסיכוי לכך הוא אחוזים בודדים או שברי אחוזים ככל שגיל האשה מתקדם יותר.

כשאשה אינה מייצרת ביציות מסיבות רפואיות או בשל גיל מתקדם (מעל 45), מתבצעת ההפריה על יד ביציות המתקבלות מתרומה מאשה צעירה ופורייה. בתהליך שואבים ביציות מתורמת, מפרים אותן עם זרע בן הזוג של הנתרמת, או תרומת זרע, ומחדירים אותן לרחמה של הנתרמת. טיפול בתרומת ביצית ניתן לבצע בישראל עד גיל 54, ורק בחלקו המימון נעשה על ידי קופת החולים. אחת לכמה זמן מתפרסמת בתקשורת הודעה, שמספרת על אשה מעל גיל 50 או 60 שילדה.

דר’ אריק כהנא: “אני תמיד אומר את האמת. מעל גיל 45, יש מקרה אחד של הצלחה למול 500-600 מקרים שלא מצליחים”

דר’ כהנא, עובדה שרופאים מוכנים לטפל בנשים, לאחר שניסו וכשלו, ואיבדו את זכאותן לטיפולי פוריות במערכת הציבורית.

“נכון, הרופאים מחתימים את האשה, ואז, לכאורה, האחריות עליה. הרבה נשים באות ואומרות: ‘אל תחליטו בשבילי למה אני זכאית’. למקום הזה נכנסת אישיות הרופא. לי, למשל, ברור הגבול, עד איפה אני, כרופא, יכול להתערב בהחלטה כזו של אשה, ושבועת הרופא מחייבת אותי לטפל בה. אני מבדיל בין אשה בגיל מבוגר, שמגיעה אליי כשהיא כבר בהיריון, ומבקשת ממני לטפל בה, לאשה מעל גיל 45, שתבקש לעבור אצלי טיפולי פוריות. אני תמיד אומר את האמת, תמיד אומר לה את הסיכוי הכמעט אפסי שיש לה להצליח בתהליך עם ביציות עצמיות שלה, שיש מקרה אחד של הצלחה למול 500-600 מקרים שלא מצליחים. מרבית הרופאים עם מטען מוסרי ראוי לא יסכימו לבצע טיפול זה למרות הידיעה שזו הכנסה כלכלית לא מבוטלת”.

מאיפה מגיעה הליברליות של המדינה בנושא?

“ראשית, מדובר באלמנטים פסיכולוגיים: מדינת ישראל קמה על יסודות של עם שעבר את השואה. מתוך 6,000,000 יהודים שנספו בשואה, לפחות 30% היו בגיל הפריון. הפסדנו מיליוני ילדים שיכלו להיוולד. מלבד זאת, אנחנו חיים במדינה, שלמגזר הדתי יש כוח וקיימת תמיכה גדולה בנושא הרבייה ומצוות פרו ורבו, בכל גיל”.

רק לאחרונה אשה הודית נכנסה להריון לראשונה בחייה אחרי אינספור טיפולים, וילדה תאומות מתרומת ביציות, שהופרו בהפריה חוץ גופית מהזרע של בעלה בן ה-82. אפשר לתאר את האושר שלהם. הם מימשו זכות בסיסית ולקחו עליה אחריות. למה להתנגד?

“ברור שהאושר שלהם היה בשמיים. אז מה? במקרה זה חושבים גם על הילד. אנחנו מכירים כל כך הרבה תינוקות שאמא שלהם נפטרה כשהם היו בני שנה או שנתיים. הסבירות במקרה זה היא ענקית. למרות העלייה בתוחלת החיים – בסוף התאומות האלו, כמו תינוקות שנולדו במקרים דומים, יישארו יתומות בגיל צעיר. מי יטפל בתינוקות, לאחר שאמא שלהן תמות? אלו המקרים שבהם יש התלבטות מוסרית בין לקיחת סיכון בטיפול שהוא חסר תוחלת לבין הרצון האגואיסטי של אשה. לא פעם אומרות נשים בגיל מבוגר: ‘אני רק רוצה לשמוע את המילה אמא. השאר לא מעניין אותי'”.

שמעת פעם ילדים לאמהות בגיל הזה מדברים על הנושא?

“בוודאי. חשוב לי להדגיש, שכשאני מטפל באשה בגילאים מבוגרים, שעדיין זכאית מבחינת הגיל באופן חוקי, והיא ילדה – אני מאושר בשבילה. יש נשים שמגיעות אליי לאחר שילדו, עם הילדים שלהן. חלק מהילדים שמחים, אבל יש ילדים שמתביישים באמא שלהם. לא מזמן הגיעה אליי אשה, שטיפלתי בה בהריון, בסוף שנות ה-50 שלה, עם בנה בן ה-6. כשהיא הלכה לשירותים הוא שיתף אותי בעובדה שהוא די מתבייש בה, כי כל פעם החברים שלו שואלים, למשל, כשהם יוצאים לטיולים כיתתיים, ‘שוב באת עם סבתא שלך?’. הוא גם לא מביא אותם הביתה. חלק מהילדים גדלים עם עננה מעל לראשם”.

והטיעונים שכנגד?

“יש טיעונים כנגד. ילדים רבים שנולדו לסביבה שהיום לא היו נולדים בה, או נולדים עם מומים או מחלות, שינו את פני העולם במדע, במוסיקה, באמנות וכו’. אסור לנו לשחק את אלוהים. ילדים שנולדו לאמהות מבוגרות יכולים להיות מנהיגים, שיתרמו לעולם הרבה יותר מילדים שנולדו לאמהות צעירות ולמשפחות מסודרות ומבוססות כלכלית”.

לאן הולך העולם הזה?

“הרכבת כבר יצאה מהתחנה. אנחנו חיים בעולם שבו כל אשה שטרם ילדה עד גיל 35-37, חייבת לחשוב על הקפאת ביציות. הצעירות כיום מממשות את עצמן קודם בלימודים, בקריירה או בטיולים ארוכים, חלקן לא מוצאות בסופו של דבר בן זוג מתאים, ואז הן קמות בוקר אחד ומבקשות לממש את האמהות, כשהן כבר בנות 40. אני לא זוכר כזה לחץ לפני עשור. כל הזמן צריך לזכור את ההבדל הענק בין ביציות של אשה בת 30 לאלו של נשים שמעל גיל 38.

“החלטה לגבי פונדקאות היא גם פתרון נהדר לנשים בגיל מבוגר, שההריון מסכן אותן ואת העובר. כשאשה רואה את הדופק של העובר בפעם הראשונה באולטרה סאונד, היא מתרגשת. היא נושאת אותו ברחמה, והיא מרגישה אם לכל דבר ברגע שהתינוק נולד, גם אם הביצית אינה שלה.

“בכלל, בעוד כעשור נשים לא יצטרכו גברים. יהיו תאי גזע שיעשו את העבודה, וייצרו מהם זרעים. בינתיים גם יצרו רחם מלאכותית, מה שמתאים, למשל, לנשים, שלא רוצות לפגוע באסתטיקה שלהן, או מסיבות רפואיות. השנה השתילו רחם מתורמת חיה לאשה שנולדה ללא רחם. היא הרתה וילדה תינוקת בריאה. כל הנ”ל מביא אותי להמלצה שלא להמתין עם ההורות. שחלות של אשה הן כמו שעון חול. אם האפשרות של הורות במסגרת מעגל החיים לא מתקיימת, צריך להיעזר בטכנולוגיה, כשחשוב לזכור – לא לחכות לגיל מבוגר. רצון המטופלים והרופאים לראות תהליך הריון תקין, ובסיומו – יולדת ועובר בריאים”.