מה עשה ראש עיריית ראשון-לציון כששמע על אשה מבוגרת בת 80 שאוספת בקבוקי פלסטיק?

הסיפור הלא ייאמן על אחריות אישית, אכפתיות אמיתית וערבות הדדית שריגש אותנו עד דמעות! את הסיפור הזה אתן חייבות לקרוא

ראש עיריית ראשון-לציון רז קינסטליך עם המזון שרכש לאשה בת ה-80 שאספה בקבוקים ברחוב

כל ישראל ערבים זה לזה ומתברר שלא מדובר בקלישאה. את הסיפור המרגש שלפניכן חשפה אמבר רוטשילד מראשון-לציון, שלילה אחד בשבוע שעבר חזרה מעבודתה ופתאום ראתה מולה אשה מבוגרת בת 80 אוספת בקבוקי פלסטיק.

“אני מצומררת, ואין לי איך לתאר את הלילה שעבר עליי”, כתבה בפוסט בפייסבוק שהפך ויראלי. “היום בתשע וחצי בלילה חזרתי מהעבודה, הלכתי ברחוב ז’בוטינסקי בעיר שבה אני גרה ראשון-לציון.

“פתאום אני רואה מולי אשה מבוגרת בת 80 אוספת בקבוקי פלסטיק. היא סוחבת, מרימה, מחפשת בפחים, שואלת את העוברים ושבים אם היא יכולה לקבל את בקבוק השתייה שלהם. ניגשתי אליה ושאלתי אותה אם הכל בסדר.

“היא סיפרה על בעלה החולה ועל החוסר בכסף לטפל בו. סיפרה ש-50 בקבוקים שווים 15 שקלים, שאתמול היא לא קנתה אוכל בסופר כדי לקנות תרופות, ועכשיו אין אוכל בבית.

“לא קלישאה, לא עוד סיפור מהאינטרנט. אשה בת 80 שבוכה, שכואב לה, שאוספת בקבוקים באמצע הרחוב בתשע וחצי בלילה, כי אין לה כסף לאוכל ותרופות.

“אני מחפשת בארנק כדי לתת לה משהו ואין לי כלום למעט 50 שקלים, למה זה יספיק בכלל. אני מבקשת שתיתן לי את מספר הטלפון שלה והכתובת כדי שאוכל לעשות עבורה קניות, כשאני יודעת שכרטיס האשראי לא יעבור לי בסופר, אני לוקחת את המספר בכל זאת ובלב אומרת זה יסתדר, זה יסתדר.

“אני חוזרת הביתה אובדת עצות, השעה 22 בלילה ואין לי למי להתקשר שיביא לי עכשיו כסף לסופר, אין לי אפילו רכב לסחוב דברים ובראש התמונה שלה בוכה על האוכל הורגת אותי.

אמבר רוטשילד, האשה שחשפה את הסיפור המדהים: “אומרים שיש גיבורים בעולם, אני יודעת כי אני פגשתי היום שניים כאלה”

“מתוך ייאוש וכאב אני נזכרת שפעם, כשחילקתי מזון לניצולי שואה בעיר, היה שם אדם אחד שהגיע והבטיח שבפעם הבאה שאפגוש מישהו שצריך עזרה שלא אהסס להתקשר אליו, הוא אמר אני פה תמיד. זה היה ראש העיר רז קינסטליך. הוא הביא לי אז לפני חמש שנים את המספר שלו, מאז הספקנו להיות בקשר ועל הספה בעשר בלילה זכרתי את ההבטחה שלו.

“מיואשת ואובדת עצות אני מסמסת לו, לראש העיר, בעשר בלילה, כמו איזו סצינה מסרט, מספרת לו על רחל שאוספת בקבוקים והמקרר שלה ריק. בטוחה שהוא בטח מוצף בהודעות ויפספס את זה, בטוחה שחציתי את הגבול, לבן אדם יש חיים וילדים ובעיקר כואבת ואובדת עצות.

“הוא משיב אחרי עשר דקות, ‘היי, זה בסדר, מה הכתובת?’. אני שולחת לו את הכתובת שלה, הוא אומר ‘תהיי זמינה, יצרו איתך קשר’, ואני מחכה שנציג עירייה יגיע.

“ואחרי חצי שעה, כמו מלאך משמיים, הוא באמת מגיע. אבל לא נציג עירייה. ולא עוזר, ולא נציגה, ולא סייעת ולא שליח. ראש העיר מגיע. עם האוטו שלו. אחרי יום העבודה. אחת עשרה בלילה.

“ומה שהוא הספיק להעמיס מהסופר – פירות, ירקות, קפואים, שימורים, אורז, פסטות. הוא תופס שני בחורים ברחוב, מבקש מהם עזרה להעמיס ויחד הם מעלים את הארגזים והשקיות מחוץ לדלת של רחל.

“‘אני חייב לרוץ להרדים את הילד’, הוא אומר לי כשהם מסיימים, תחכי כאן עד שהיא תגיע לקבל את הארגזים? אני אומרת לו שכן, הוא מחייך ואומר תודה שסימסת, אני כאן להכל.

“אומרים שיש גיבורים בעולם, אני יודעת כי אני פגשתי היום שניים כאלה. אחת שאוספת בקבוקים כדי להציל את בעלה, ואחד ראש עיר שנועל את הדלת של הלשכה והולך לסופר באחת עשרה בלילה כי הוא שמע שלמישהי בעולם יש מקרר ריק.

“תודה רז קינסטליך, הבטחת לפני חמש שנים וקיימת. תודה יקום על הטוב שבאדם. יש רחל אחת שיכולה לנוח”.