בוגרים יקרים: דגמי הגמר המרהיבים של המחלקה לעיצוב אופנה ב”ויצ”ו חיפה”

18 בוגרים של המחלקה לעיצוב אופנה ב”ויצ”ו חיפה”, מחזור 2019, הציגו את פרויקט הגמר שלהם, שבו התמודדו עם שבירת מוסכמות בעולם האופנה והטקסטיל: הם פיתחו גזרות, צלליות וחומרים חדשים אשר שולבו בקולקציות בעלות כתב יד אישי וייחודי לכל סטודנט. במהלך השנה גם פיתחו טכניקות הדפסה ואריגה שונות ושילבו עבודת טקסטיל עם עיצוב תלת מימד. הדגמים שלפניכן צולמו על ידי סטודנטים מהמחלקה לצילום. בהצלחה לכולם!

נעה מדר: חצי הכוס

“נושא הקולקציה שאוב מתוך ספר הילדים ‘פוליאנה’ מאת אלינור הודג׳מן פורטר, שבו מסופר על ילדה בת 11 אשר נולדה למציאות חיים מורכבת מאוד. אביה מלמד אותה את ‘משחק השמחה’ שיש בו כלל אחד בלבד: בכל מצב, ולו הקשה ביותר, צריך למצוא את נקודת האור. בקולקציה בחרתי לבטא בכלים עיצוביים גישה המדברת על בחירה באופטימיות. גם כשרגשות פסימיים מערערים את הנפש, אני מבקשת להתערב ולצבוע את אותם רגעים קשים בצבעים משמחים המאפשרים לאדם לנשום בתוכם”. חומרים: בדי משי, קרפ, קטיפה ואורגנזה בשילוב הדפסה בתלת מימד.

הדגמים של נעה מדר. צילום: שחר טישלר

חן קידר: In Between Knots (בין הקשרים)

“חדירתה של מחלת הסרטן לחיים, משנה את מערכת היחסים הנורמטיבית בין בנות לאמהות. בשבוע הראשון ללימודי התואר החלה אמי בטיפולים כימותרפיים, שהביאו לשינוי רגשי גדול. במהלך המחלה, עקב תופעות לוואי, נוצרו תהליכים של התקרבות/ ריחוק ביני לבין אמי. הקולקציה מדברת על תהליך של התרחקות והתקרבות מחדש ביחסים, על אינטימיות מואצת עקב הנסיבות ועל הקשרים החדשים והמרגשים שנוצרים בסיטואציות אלו המחברים ומחזקים קשר בין אם לבתה”. חומרים: אריג צמר, סריג צמר, דאבל ג’רזי לייקרה, שמיכת מילוט, רצועות, סרט מחזיר אור.

הדגמים של חן קידר. צילום: ינון כלפון

קרן רבינוביץ’: The End (?)

“כאדם חרדתי העיסוק בנושא המוות הוא בלתי נמנע ומעורר בי סקרנות לגבי החיים שאחרי המוות. האמונה בגלגול נשמות נפוצה בתרבויות רבות ונכרכת ביחד עם אמונות דתיות. חלק מהאמונות רואות בתהליך זה מסע לגאולה – מעגל של מוות ולידה מחדש. האמונה שהסוף אינו סופי – עוזרת לי ולרבים אחרים להתמודד עם הפחד מהמוות. הקולקציה עוסקת בתהליך המוות: הנשמה מתנתקת מהגוף, מרחפת מחוץ לגוף ומתגלגלת הלאה להתחלה חדשה”. חומרים: צמרים, סאטן, אורגנזה, טול ,רקמת יד, ליבוד יבש.

הדגמים של קרן רבינוביץ’. צילום: ינון כלפון

איה אהרונסון: Dark Swell (גוון כהה)

“אהבת אמת לעצום הבלתי נודע, הים – התנועה, השקט, הנוכחות ברגע, האקסטרים – מקבלים ביטוי כשאני גולשת. מבט חודר אל תוך עולם הגלישה מעלה בי גלים של נופים מרהיבים, חיות ימיות, שוניות אלמוגים ו… זבל. זיהום המים שלנו הולך ומכסה יבשות נרחבות במקומות קסומים ונידחים. זיהום הנובע מטבע התעשיות בכלל ומתעשיית האופנה בפרט”. חומרים: בדי ניאופרן מגומי טבעי ופוליאסטר ממוחזר, צמיגים ופלסטיק ממוחזר, צדפים, פליז, פלדה קפיצית.

הדגמים של איה אהרונסון. צילום: ניר שטיינברג ודים צ’באק

חן גבצו: Sexting

“בעידן שלנו, שבו הלבבות מכוסים שכבת קרח דיגיטלי, ואהבה שווה מין מהיר ופונקציונאלי, האגו תמיד מחפש מקסימום אהבה במינימום השקעה. הבדידות שלנו היא חומר הדלק שמניע את תעשיית ההיכרויות הדיגיטלית. הקולקציה מבטאת את הנושא באמצעות שימוש בהפשטה של דימויים מיניים ובהחסרה של ההלבשה התחתונה מהביגוד היומיומי. השימוש בפלסטיק מסמל את תרבות הצריכה המקדשת חומריות: פלסטיק הוא חומר זול ומזיק ומהווה מטאפורה לדרך שבה אנו תופסים יחסים אינטימיים בחברה המודרנית”. חומרים: PVC, סיליקון, כותנה, רשת משי, ניילון.

הדגמים של חן גבצו. צילום: אסראא עתלאמה

דניאל אלבז: Fun Fatale

“יוקרה וזוהר הפכו ל-Chic Cheap, הגלאם המוגזם הפך לנחלת הכלל, והשימוש בדמוי פרווה נעשה לטרנדי. למרות זאת הסממנים המייצגים נשיות, פיתוי ושיק הם על-זמניים. בקולקציה ניסיתי לתת ביטוי חדש לחומרי טקסטיל כמו פרווה, קריסטלים ופאייטים, שמאפיינים לבוש נשי סקסי בכלל ואת סגנון “הפאם פאטאל” בפרט. בחרתי לבחון את תהליך השינוי המתרחש בחומרי הגלם האייקוניים לאור השינויים החברתיים, התרבותיים והטכנולוגיים”. חומרים: אבני סברובסקי, דמויי פרווה, פאייטים, משי, נוצות, שיפון ולייקרה.

הדגמים של דניאל אלבז. צילום: ינון כלפון

דניאל המלי: תיק אימוץ

“אני ילדה מאומצת מברזיל. כשהתבגרתי מצאתי את עצמי סקרנית לגבי הנושא, והתחלתי למלא את החורים בעלילה. פתחתי את טפסי האימוץ שלי וצפיתי בתמונות מהתקופה שבה הייתי בבית יתומים. בעקבות המידע יצאתי למסע פנימי ורגשי כדי להבין את עניין האימוץ. הקולקציה מנסה להעביר את הדיסוננס הרגשי בין תחושות החיבוק, החום וההודיה על האימוץ לבין תחושת החוסר שתמיד מלווה אותי”. חומרים: בדי גזה, פוטר בשילוב הדפסים וצביעות ידניות.

הדגמים של דניאל המלי. צילום: שחר טישלר

דנה סטר: Power Me On (הפעל אותי)

“ההתפתחות הטכנולוגית מייצרת ידע חדש, ומאפשרת לנו להשתדרג כל הזמן. היופי והנעורים הנצחיים הופכים לחלק בלתי נפרד מחיי ההווה. בעתיד, אני רואה אנושות חדשה, שבה בני האדם יהפכו ליצורים אנושיים – סייבורגים בעלי יכולות ביולוגיות משודרגות. במקום שהטכנולוגיה תהיה חלק נפרד מאיתנו, היא תהיה בתוכנו. הקולקציה מתארת את הכניסה הראשונית לעולם הסייבורג תוך שמירה על הפן האנושי, החל מהעבר דרך הווה וישירות אל העתיד החדשני”. חומרים: בדים הולוגרפיים, אריגים סינתטיים וסריגים, סיליקון, כבלים, לדים בשילובי התכה.

הדגמים של דנה סטר. צילום: אסראא עתלאמה

ליאן כהן: Un Save The Date (אל תשמרו את היום)

“נשים רבות אשר בוחרות לא להתחתן ולא להביא מוקדם ילדים, נחשבות כנשים ‘פגומות’. אני מגלה חברה שעדיין מצפה מנשים לוותר על קריירה כדי לגדל ילדים או לחילופין לוותר על גידול ילדים למען קריירה. בגיל 32 אני נתקלת רבות בתגובות כמו ‘מתי תתחתני כבר, את לא רוצה להיות אמא צעירה?… אחרי גיל 30 הסיכויים שלך נמוכים…’. שאלות והערות אלה גרמו לי לחקור האם קיימת דרך מאוזנת שתאפשר לנשים החושקות באמהות לפתח גם קריירה מצליחה”. חומרים: צמר, אורגנזת משי, אילוז’ן, לייקרה.

הדגמים של ליאן כהן. צילום: ינון כלפון

טלי קלדרון: Peel Me Off (קלף אותי)

“הקולקציה מבטאת את הדיסוננס הפנימי שלי: האם להישאר עטופה בשכבת ‘שריון’ עליונה, שמגנה עליי מפגע, או להיות מסוגלת לחשוף את הצדדים הפנימיים, הפגיעים והעדינים שלי. כבחורה מלאה חוויתי במהלך חיי מצבים רבים בהם ‘השכבה החיצונית’ שלי הכתיבה את ההתייחסות אליי, מבלי להכיר אותי באופן מעמיק. כל אחד מאיתנו מורכב מרבדים שונים שהופכים אותו לשלם, ורק במהלך היכרות עמוקה, אנו מקלפים שכבה ועוד שכבה עד לחשיפה מוחלטת”. חומרים: בדי צמר טבעיים, שיפונים, רשתות ובדי פלסטיק שקופים.

הדגמים של טלי קלדרון. צילום: יונתן לוי

דור אדלר: T.S 13 (טיילור סוויפט ומספר המזל שלה)

“הזמרת והיוצרת טיילור סוויפט מלווה אותי מגיל 15. בחרתי להתמקד במספר דימויים שמאפיינים אותה: 13 הוא מספר המזל שלה, משפטים מתוך שיריה וחתולים. מקורות ההשראה שלה עוסקים במצבים מחיי היומיום: חברויות, התאהבות ומעשי בריונות. האלבום האחרון שלהReputation ,, יצא בעקבות מעשי בריונות שהופנו כלפיה ברשתות החברתיות, כולל שימוש חוזר בדימוי של נחש, שהפך לסמל דומיננטי באלבום האחרון. בקליפים שלה יש השפעות מתרבות הפופ האמריקאית, שהעניקו לי השראה לבחירת החומרים והצלליות של הקולקציה”. חומרים: עור, משי, כותנה.

הדגמים של דור אדלר. צילום: אנדריי איסקרולסקו 

שחף ארד גלעד: דגל שחור

“כל חיי אני ליד הים. בימים אלה נבנית אסדת גז שמטרתה לזקק גז טבעי. במקרה של תקלה – הפסולת עלולה להישפך לים, להשמיד את הסביבה הימית ולגרום לחופי ישראל נזק לאורך שנים. האם אני מוכנה להקריב את הטבע ואת נוף ילדותי בשביל גז? לא! כדור הארץ אינו שלנו! אנחנו אורחים בו. בואו נמצא פתרונות להמשיך להתפתח ללא הרס הטבע וללא פגיעה בו. הקולקציה מורכבת מסריגות ידניות ומבדים טבעיים, אותם צבעתי בטכניקות שונות, אשר מתכתבים עם אהבתי לטבע, לארץ ולאדמה. את הדגל השחור, שאני מניפה כנגד ההרס, מייצגות שקיות ניילון ממוחזרות בטכניקות מגוונות של התכה”. חומרים: פשתן, כותנה, משי, חוטי פשתן, שקיות ניילון ממוחזרות, מתכות ממוחזרות.

הדגמים של שחף ארד גלעד. צילום: שחר טישלר

שירן כהנוב: המבויתים

“בני אדם נולדים חופשיים. במצבם הטבעי הם אינדיבידואלים, בעלי תכונות שונות ואופי שונה. ה’אדם’, בתהליך החיברות של האנושות, כפה על עצמו חוקים וכבל עצמו במסגרות, אשר הובילו אותו בדרך סלולה מראש, תוך כדי שהוא נוטל מהטבע ומבני האנוש את פראותם. עם התפתחות החברה האנושית וההאצה הטכנולוגית בעידן הנוכחי, הרצון האמיתי שלנו כאינדיבידואלים הולך ונעלם מן העין, נשזר בתוך עולם של חוקים דמיוניים. כך נוצר המתח שבין החופשי והטבעי לבין אילוצי המסגרת והקידמה”. חומרים: כותנה, צמר, שעם בשילוב עם יריעות פלסטיק, סריגות ידניות והדפסים.

הדגמים של שירן כהנוב. צילום: אסראא עתלאמה

אביגייל קרדשוב וינברג: לא לגמרי שייך

“הצורך בהשתייכות נחשב לצורך אנושי בסיסי ולמניע עיקרי לפעולה. עליתי לארץ לבדי בגיל 16 במטרה להתגייס לצבא, לבנות משפחה ולהתחבר לשורשים. כיום, על אף היותי אשה ואמא מאושרת בישראל, לא עוזבת אותי תחושת חוסר נוחות של אי שייכות: לא לפה ולא לשם. הקולקציה שלי משלבת בתוכה אלמנטים מזיכרונות ילדות, דימויים של ‘חברות צבאית ישראלית’, חומרים טבעיים המיוצרים בארץ המולדת וטכניקות סריגה מקומיות”. חומרים: אריגי פשתן וכותנה, ג’ינס, סריגות ידניות מחוטים טבעיים כמו משי, ויסקוזה, צמר, כותנה ופשתן, חוט ניילון שקוף.

הדגמים של אביגייל קרדשוב וינברג. צילום: שחר טישלר

ניצן מסרטי: פנים אחרות

“אנשים עוטים על עצמם מסכות כדי להתאים או להבדיל את עצמם מהסביבה. כיום, במציאות הווירטואלית, התופעה מתעצמת ויש לה ביטויים רבים. נשאלת השאלה כמה זהויות יש לפרט? הקולקציה שואבת השראה ממספר מסכות אייקוניות – אנונימוס, דר’ חניבעל לקטר, המסכה הוונציאנית, האפריקאית ומסכות תיאטרון יפניות – ומשלבת בין האלמנטים השונים במסכות: שילוב בין רוך לחייתיות, בין נשיות לגבריות ובין אלגנטיות לפרימיטיביות”. חומרים: זמש סריג, אריג צמר, כותנה, עור, טול, פרספקס בשילוב חיתוכי לייזר.

הדגמים של ניצן מסרטי. צילום: ינון כלפון

שגית לוי: מעשה בלימפומה

“הקולקציה שלי עוסקת במחלת הסרטן כחוויה אישית מזווית ראייתה של ילדה קטנה. ייפוי אובססיבי של המציאות הוא חלק בלתי ניפרד מחייה של ילדה קטנה החולה בסרטן. המחלקה האונקולוגית בבית החולים שניידר לילדים, צוות האחיות, הרופאים והמשפחה, כולם עסוקים בטשטוש האימה המלווה את המחלה ואת הטיפולים. יצאתי למסע אל אותם זיכרונות ואל אותם רגעים של ניסיון לייפות את המציאות וליצור סביבה נעימה וחוויות טובות של ילדות רגילה. הקולקציה עוסקת במפגש בין עולם הרפואה הקר והכואב לבין עולם הילדים הנעים, הנאיבי והאופטימי”. חומרים: כותנה, פוטר, טול, דמוי פרווה, סקובה דקה, בובות פרווה, אקרילן, ניילון, סיליקון, בלוני הליום.

הדגמים של שגית לוי. צילום: שחר טישלר

רנא חשיבון: להיות את – הדרך לחופש

“לנו הנשים יש את כל הכוח להיות את כל מה שאנחנו רוצות להיות, אז אל תפחדו לעשות את הבחירות שלכן, כי הדרך היחידה לעתיד היא לראות את התוצאה של ההחלטות שלך .הקולקציה שלי מדברת על כל אשה שרצתה להיות היא ובחרה להילחם בשביל החופש שלה, על כל אשה שבחרה לתפור את הקרעים והחתכים בכל פעם שפגעו בנפשה ועל כל אשה שתמצא את הדרך להיות היא”. חומרים: ג’ינס, עור, צמר, משי, שיפון, אורגנזה, ברזל , פליקס, סאטן, אילוז’ן, טול, לייקרה.

הדגמים של רנא חשיבון. צילום: יונתן לוי

נעם בורשט: Made In EARTH

“חיי המדף של כל בגד מתקצרים וכך גם הרלוונטיות שלו. הג’ינס, שהוא פריט על זמני וסמל לבגדי עבודה ופשטות, הפך כיום לאחת התעשיות המזהמות והמבזבזות ביותר בענף האופנה. בנוסף לגורמים המזהמים בייצור הבגד, עם הקניה יוצא הלקוח ברוב המקרים עם שקית פלסטיק כשלוגו החברה מתנוסס עליה. השקית הממותגת, אחריה אנו רודפים לא פחות מהבגד, גורמת אף היא לזיהום אקולוגי. הקולקציה שלי מוחה על הצריכה חסרת הפרופורציות ועל הנזקים של תעשיית האופנה, בשאיפה שיום אחד ‘קיימות’ תהפוך להצהרה אופנתית ועל זמנית”. חומרים: פריטי ג’ינס משומשים שנאספו, שקיות ניילון, שקיות פלסטיק ממותגות.

הדגמים של נעם בורשט. צילום: ינון כלפון