הרומן החדש של הפסיכולוגית רוית ראופמן: הסיפור שמעולם לא סופר על הניצולה ממחנה ההשמדה בלזץ

מחנה ההשמדה בלזץ שבפולין היה מחנה ההשמדה הראשון שהקימו הנאצים ובו פותחה ויושמה לראשונה השיטה להשמדת בני אדם בתאי גזים. הפסיכולוגית הקלינית רוית ראופמן כתבה את הרומן “לרגל הנסיבות”, שבו היא חושפת סיפור שמעולם לא סופר על אחת משלושת הניצולים ממחנה ההשמדה בלזץ

דר’ רוית ראופמן. מביאה את סיפורה של חמותה, אחת משלושת הניצולים היחידים ששרדו את מחנה בלזץ, שבו הושמדו למעלה מ-600 אלף יהודים

מחנה בלזץ הוא הפחות “מפורסם” מבין מחנות ההשמדה, בעיקר מכיוון שאין ממנו כמעט ניצולים. כמעט. לפי הידוע ומצוין במוזיאון המחנה ובוויקיפדיה, היו בו שלושה ניצולים בלבד, מתוך למעלה מ-600 אלף יהודים שהושמדו בו.

מחנה ההשמדה בלזץ שבפולין, היה מחנה ההשמדה הראשון שהקימו הנאצים. זה היה המקום שבו פותחה ויושמה לראשנה השיטה להשמדת בני אדם בתאי גזים. רק לאחר פיתוח השיטה בבלזץ, הוקמו אחר כך מחנות ההשמדה הידועים כמו אושוויץ וטרבלינקה.

משלושת הניצולים בבלזץ, שכבר אינם בחיים, כמעט ואין עדויות ולכן מעטות מאוד הידיעות על המחנה. אבל ברומן חדש שהתפרסם השנה נחשפת עדות מצמררת ומפורטת של ניצולה נוספת ולא מוכרת, שהיתה ילדה בעת שהוברחה מהמחנה וחייה ניצלו על-ידי מי שלימים הוכרה כחסידת אומות עולם.

הנאצים השקיעו מאמצים רבים כדי לטשטש ולהעלים כל עדות ממחנה זה, שמבחינתם “לא היה”. אולם מסתבר כי יש עדויות שלא ניתן להעלים. מדובר בסיפורה הבלתי נתפס של אותה ניצולה נדירה, שסופר לימים לכלתה, הסופרת, הפסיכולוגית הקלינית וחוקרת הספרות דר’ רוית ראופמן מאוניברסיטת חיפה.

ברומן החדש והמטלטל שפרסמה, “לרגל הנסיבות”, שראה אור השנה בהוצאת “כנרת זמורה דביר”, היא משלבת את סיפורה של חמותה ז”ל בתוך עלילה דרמטית רבת תהפוכות, המשלבת מציאות ובדיון, ומעבירה את הקוראים חוויה בלתי נשכחת. הספר מופץ ברשת “צומת ספרים”.

עטיפת הספר “לרגל הנסיבות” מאת דר’ רוית ראופמן

דר’ רוית ראופמן, ילידת קיבוץ גבעת חיים, מתגוררת בזיכרון יעקב. היא פסיכולוגית קלינית וחוקרת ספרות, מרצה בכירה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה ומלמדת בתוכניות להנחיית קבוצות (החוג לייעוץ והתפתחות האדם) ובבית הספר לטיפול באמצעות אמנויות.

על כתיבת הספר, סיפרה דר’ ראופמן: “עשר שנים מחקתי את הרומן שרציתי לכתוב. מדי יום כתבתי ומחקתי, עד שלפני קצת יותר משנה הוא פרץ מתוכי כמעט מעצמו, כשהאצבעות שלי הילכו על המקלדת ואני צפיתי במה שנחשף על המסך כמו שצופים בכוס הזזה בסיאנס.

“כל מה שכבר נאמר על הערך המרפא של הספרות – הן כקוראת והן ככותבת, תקף עבור כתיבת הרומן הזה. התאפשר לי חופש לתת מקום לגיטימי לחוויות הסבוכות של החיים, למצוא את השפה (שפה שהפתיעה אותי, המשלבת את “שפת האמא” עם משהו אחר) ולגעת באמצעותה במה שנחווה כ”אמת”.

“במרכז העלילה עומדים יחסיה הסבוכים של נוגה עם אמה, תוך ניסיון להתחקות אחר המקום שבו מסתבכת הנפש בראשית החיים, באופן שמכתיב את המשכם ומעלה שאלה בנוגע לחופש ולבחירה. סיפור אהבה עוצמתי וחסר גבולות נחשף אף הוא, ושולח שלוחות אל סיפור היסטורי החורג אל מעבר לגבולות הפרט.

“בחיי המקצועיים אני פסיכולוגית קלינית וחוקרת ספרות. נוגה, שאף היא פסיכולוגית, מתעמתת עם שאלות הקשורות במהות הטיפול הפסיכולוגי ובמה באמת נחוץ כדי להציל או לרפא. ואף שתמיד ידעתי שהספרות היפה מדברת את הנפש יותר מכל תיאוריה פסיכולוגית, כתיבת ‘לרגל הנסיבות’ זימנה לי חוויה עוצמתית שטרם ידעתי. אם משהו מזה יגיע אל הקוראות, אהיה מאושרת”.