מיה דגן בת 47: “אני? בגיל המעבר? לאן לעזאזל אני עוברת? איזה כתובת לשים בוויז???

השחקנית חגגה אתמול יומולדת בפוסט מרגש ומשעשע: “לא קל לקבל את העובדה שאנחנו מזדקנים”

מיה דגן: הדבר היחיד שאני יכולה זה לשנות את כל הגישה שלי לזה. להסתכל על זה אחרת”. צילום: עידו איז’ק ל”גולף”, יח”צ

לרגל יום הולדתה ה-47 שחל אתמול, העלתה מיה דגן פוסט שנגע לנו בלב, אבל גם גרם לנו לחייך. וכך היא כתבה: “היום יומולדת לי… בת 47. אז ערן ואמליה העירו אותי בשמחה ואהבה ובלונים. ואז ערן שאל אותי בהתרגשות ‘נווו!!! גיל 47!!! איך ההרגשה?’

“הסתכלתי עליו והמילים הראשונות שיצאו לי מהפה זה: ‘וואלה… לא יודעת… לא יודעת… זה מין גיל כזה שאני לא כל כך יודעת איך לגשת אליו. מה בדיוק אני אמורה להרגיש?’

“אז עשיתי את מה שאני עושה כל פעם שאני לא יודעת. עשיתי גוגל. וואי, וואי… אסססההה טעות! מה זה??? איזה כותרות איומות! כתבות נוראיות. והתמונות. שלא נדע!

“ולכולן כותרת אחת בשחור בולט שאי אפשר לפספס: ‘גיל המעבר’. לא… והתופעות!!! גלי חום וזיעה, יובש בנרתיק, ירידה בחשק המיני, עייפות, דיכאון, נדודי שינה, התכווצויות שרירי הרגליים, יובש ושינויים בעור.

“ושיישרף גוגל. הוא תמיד צודק. כי שקראתי את זה באמת התחילו הזעות, דיכאון וגלי חום! אלוהים שיעזור לי… מה זה? לאן לעזאזל אני עוברת? איזה כתובת לשים בוויז??? כי מסתבר, לפי גוגל, שאני לא סתם עוברת. אני עושה רילוקיישן!!! לגיהינום!!!

“אז אחרי ההתקף החרדה, רק מהמחשבה שתהיה לי שחלה עצלה ונרתיק יבש, נשמתי רגע… עצמתי עיניים… ופתאום עלתה לי התפילה שלמדתי בתקופת הגמילה שלי מאלכוהול.

“‘אלוהים. תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאני לא יכולה לשנות, את האומץ לשנות את הדברים שאני יכולה, ואת החכמה להבדיל ביניהם’. והמשפט האחרון – “החוכמה להבדיל ביניהם” – הוא הכי קשה.

“התובנה העמוקה, שיש דברים שלא תלויים בי, שאני לא מרכז העולם, שלא הכל סובב סביבי – היא קשה. יש את המציאות. וזה לא פשוט לקבל אותה. לא קל לקבל את העובדה שאנחנו מזדקנים.

“וזה עוד יותר קשה להסתכל לעצמך בעיניים ולהגיד את האמת שלא תמיד נעים לשמוע. להודות בפני עצמי שטעיתי, שהמון פעמים נתתי לאגו שלי לשלוט בי, ובגללו והפסדתי כל כך הרבה בדרך. לבקש סליחה אם פגעתי.

“זאת המציאות. ואותה אני לא יכולה לשנות. הדבר היחיד שאני יכולה זה לשנות את כל הגישה שלי לזה. להסתכל על זה אחרת. אז אני יכולה לבחור בלכעוס על עצמי, או להיות מוטרדת, בדיכאון, עם גלי חום ושחלה קמלה. אבל אני יכולה לבחור בשמחה על מה שיש לי בחיים. בלקחת אחריות על המעשים שלי.

“זו החלטה שלי. רק שלי. כי תכל’ס, מה שיש לי בלב ובנשמה לא מזדקן אף פעם. שם, בלב, תמיד מתרוצצת ילדה תמימה ומתוקה עם חיוך ענק. מלאה בחלומות ובתחושה שהכל אפשרי.

“אז הנה אני. בוחרת בטוב. ומתרכזת רק בלעשות את הכי טוב  שלי. להיום. מחר… לא יודעת מה יהיה. אבל היום יהיה טוב. כי ככה אני החלטתי. תודה לאנשים שמקבלים אותי ומקיפים אותי בהמון אהבה. ולגבי גיל המעבר, נעבור גם אותו”.

יום הולדת שמח.