fbpx
https://rootavor.com/wp-content/uploads/2021/02/דר-הילה-רימר.jpg

גם גברים וגם נשים מקלים ראש בקנאה מוגזמת וברכושנות כנורות אזהרה ליחסים אלימים

כך ממחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון, בהובלת דר’ הילה רימר, שבחן מודעות לנורות אזהרה ביחסים אלימים

1דר' הילה רימר

דר’ הילה רימר. יש מה לעשות, אסור להרים ידיים. צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון

בסוף השבוע האחרון נרצחה אשה נוספת על ידי בעלה. דיאנה רז, 32, נדקרה ונורתה פעמיים בביתה בנוכחות ארבעת ילדיה בביתה ביישוב נעלה. מדד האלימות בשנה שעברה מצביע על עלייה משמעותית בדפוסי האלימות כלפי נשים. במהלך שנת 2020 נרצחו 20 נשים, 18 מהן במהלך חודשי הקורונה.

על רקע התגברות תופעה האלימות בין בני זוג, הובילו חוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מחקר שבחן הבדלים מגדריים במודעות לנורות אדומות לאלימות ביחסים זוגיים. את המחקר הובילו דר’ הילה רימר, יועצת נשיא אוניברסיטת בן-גוריון להוגנות מגדרית; דר’ יעל סנה, מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון; ורונית לב-ארי, קרימינולוגית מעמותת “בית רות” לנערות וצעירות בסיכון.

המחקר בוצע בחודש נובמבר 2020 בקרב מדגם ארצי מייצג שכלל 519 גברים ונשים מעל גילאי 18, ומתפרסם בימים אלה. החוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון בחנו את הפער בין נשים לגברים במודעות לאלימות במערכות יחסים, בתפיסת היקף התופעה, במודעות לסימני האזהרה ובדרכי ההתמודדות שהציעו.

עד כמה אלימות קשה נפוצה או שאינה נפוצה בקרב זוגות באוכלוסיות שונות? על פי המחקר, לדעת גברים ונשים אלימות בזוגיות היא תופעה נפוצה למדי, אך בנוגע לאוכלוסייה הישראלית היהודית הכללית, נמצא שגברים חושבים שהתופעה נפוצה פחות באופן משמעותי (34.3%) מאשר נשים (43.4%).

בנוגע לאוכלוסיות בסקטורים ספציפיים (למשל: משפחות ערביות), גברים ונשים חשבו שהתופעה שכיחה בצורה דומה (59.7% בקרב גברים, 63% בקרב נשים). לגבי משפחות ישראליות עניות, סברו הנשאלים כי התופעה האלימות היא הכי שכיחה (45.7% בקרב הגברים, 53.6% בקרב הנשים). גם נשים וגם גברים חושבים שאלימות זוגית נפוצה פחות במשפחות משכילות (23.9% בקרב הגברים, 33.6% בקרב הנשים).

ומה קורה אצל זוגות צעירים? לדעת הנשאלים במחקר, אלימות זוגית קיימת בעיקר אצל זוגות שנשואים שנים רבות (35.2% בקרב הגברים, 41.2% בקרב הנשים). לגבי זוגות שרק נישאו סברו הנשאלים שהאלימות פחותה מזוגות שנשואים שנים רבות (22.7% בקרב הגברים, 28.3% בקרב הנשים) והאלימות הכי פחותה היא אצל זוגות לפני נישואים (21.1% בקרב הגברים, 26.9% בקרב הנשים).

נורות אזהרה ודרכי התמודדות

כמו כן, הוצגו לנשאלים מספר דפוסי התנהגות המהווים נורות אדומות ביחסים אלימים, כמו קנאה מוגזמת, חשדנות רבה, רכושנות, מצבי רוח, בידוד, ביקורת רבה והאשמות, זלזול וחוסר הערכה, התקפות מילוליות וקללות, איומים באלימות, פתיל קצר, אלימות פיזית, כפיית יחסי מין, ועוד.

באופן גורף, לגבי כל הסימנים, נשים חשבו שההתנהגות צריכה להוות סימן לדפוס התנהגות אלים, יותר ממה שגברים סברו. במילים אחרות ניכר כי גברים הקלו ראש באופן יחסי במשמעות של דפוסי התנהגות המעידים על אלימות. בנוסף נמצא שגם גברים וגם נשים הקלו ראש בדפוסי התנהגות של “אלימות בלבוש של אהבה”, כמו קנאה מוגזמת.

במסגרת השאלון, הוצגו לנבדקים מספר עצות אפשריות לאשה שנמצאת בזוגיות אלימה. הנבדקים התבקשו לדרג כל עצה ולהחליט האם היא עצה מצוינת, גרועה או בינונית. בין הממצאים:

*במקום הראשון, בקרב כ-70% מהנשאלים, באופן שווה כמעט בין נשים וגברים, דורגה העצה “לעזוב במידית את בן הזוג” כעצה הטובה ביותר. לדעת החוקרות ממצא זה מצד אחד מעיד כי יש הסכמה שלזוגיות אלימה אין זכות קיום. יחד עם זאת, ממצא זה כשלעצמו מהווה נורה אדומה, שכן פרידה ביחסים אלימים היא נקודה מסוכנת מאוד, ולכן צריכה להיעשות תוך ליווי מקצועי.

*עוד נמצא גם כי גברים מצדדים בטיפול זוגי כפתרון מועדף (60% בקרב הגברים, 45% בקרב הנשים), בעוד שנשים מצדדות בטיפול פסיכולוגי (43% בקרב הגברים, 60% בקרב הנשים). גם ממצא זה דורש התייחסות שכן טיפול זוגי פחות יעיל במקרה של אלימות, ואף עלול להזיק.

*רק כמחצית מהמשיבים והמשיבות סברו כי פנייה לשירותי הרווחה במדינה היא עצה מצוינת בעוד המחצית השנייה סברה כי מדובר בעצה גרועה או בינונית. רבים ורבות יותר סברו כי כדאי להמליץ לאשה לפנות למעון נשים, או לאחד מארגוני הנשים הנתפסים כמסייעים במידה רבה במקרי אלימות.

*גם נשים וגם גברים הביעו אמון במשטרה וסברו כי פנייה למשטרה היא עצה טובה.

*66% אחוז מהנשים ו-63% מהגברים סברו כי פנייה לתמיכה חברתית היא עצה מצוינת, אך התפיסות לגבי התועלת לפנייה למשפחה לעזרה היו חצויות.

לסיכום, לצד תפיסות משותפות במספר היבטים הנוגעים לאלימות נגד נשים, יש פערים משמעותיים בין גברים ונשים בתפיסת היקף התופעה, במודעות לנורות אדומות ובתפיסה בנוגע לדרכים להתמודדות. אז כן, יש לאן להתקדם. יש מה לעשות. אלימות זו לא גזירה משמיים. אסור להרים ידיים!

המחקר הוא פרי יוזמה של פורום פי 7, פורום ארגוני הנשים בעיר באר שבע מיסודן של עיריית באר שבע ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובהובלה של ורד ששון יועצת ראש העיר באר שבע לקידום מעמד האישה ודר’ הילה רימר, יועצת נשיא אוניברסיטת בן-גוריון להוגנות מגדרית.

;
Font Resize
Contrast