https://rootavor.com/wp-content/uploads/2020/01/גדול-1.jpg

לא מתגרשים מהילדים: דברים שכדאי לדעת רגע לפני שמפרקים את החבילה המשפחתית

לא משנה אם אתן ובני זוגכן בנפרד הצלחתם לקיים גירושים ידידותיים או נקלעתם לסכסוך מכוער – את הפגיעה בילדיכם המשותפים תתקשו מאוד למנוע. “בשם הילדים”, ספר העוסק בחוויית הגירושים מנקודת מבטם של הילדים, מסביר מה קורה לאלה שקולם לא תמיד נשמע

לא מתגרשים מהילדים

Photo by Joshua Clay on Unsplash

יחסים בין בני זוג יכולים לא פעם להיקלע למשברים שאין מהם דרך חזרה. אבל למרות שנדמה כאילו בשנים האחרונות ההחלטה על גירושים נעשית מדי בקלות, עדיין, לא מעט פעמים זוגות העומדים בפני אותה שוקת שבורה שהיא הנישואים שלהם, מחליטים בכל זאת להישאר ביחד.

זוגות שמחליטים להישאר ביחד חושבים קודם כל מה יהיה עם הילדים, כיצד ישפיע עליהם הפירוד והאם לא כדאי לחכות עם הגירושים עד שאלה יגדלו קצת. אלה שבכל זאת ממשיכים ללכת עם הפרידה, ינסו להתמודד עם ההשפעה על ילדיהם בדרכים שונות, אבל למעשה, נראה כי למרות הרצון הטוב של ההורים, לא מעט תלוי גם בדרך ההתמודדות של הילד עצמו עם המשבר.

שלוש דרכים כאלה מוצגות בספר “בשם הילדים”, מאת דורית אלדר-אבידן (הוצאת “עם עובד”), המבוסס על עבודת מחקר שעשתה לצורך דוקטורט בעבודה סוציאלית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. המחברת, שעסקה שנים רבות בתחום הטיפול במשפחה בכלל ובמשפחות שחוו גירושים בפרט, ראיינה 23 צעירים וצעירות בגילאי 20-25, שהוריהם התגרשו עוד בטרם מלאו להם 18. בעזרתם בחנה אלדר-אבידן את כל היבטי הגירושים והשפעתם על חייהם, החל מרגע ההודעה על הפרידה ועד להתמודדות עם בני זוגם החדשים של ההורים.

אז מהן הדרכים השונות שבהן מגיבים ילדים לתהליך המורכב והקשה שהם חווים? האחת היא חוסן. לא מדובר בתהליך קבוע, אלא ביכולתו של הילד להתמודד עם מצבים שבהם הוא חש איום וסיכון, באופן כזה שתוצאות ההתמודדות תהיינה חיוביות ויתבטאו בסופו של דבר באישיות חיובית ובתכונות כמו רגישות ואחריות. ילדים אלה יגדלו להיות הורים טובים ומבוגרים, שמתפקדים היטב בעבודה ובחייהם הפרטיים.

דוגמה לחוסן מובאת בספר בסיפורו של רועי, 23, שהוריו התגרשו בטרם מלאו לו 13. ההסכם שנחתם בין הוריו של רועי כלל פגישה או שתיים בשבוע בין האב לילדיו, אולם בפועל מתאר רועי חוויה קשה שבה היה מגיע עם אחיו לבקר את האב, אבל זה בחר לרדת למטה ולא להזמינם לבית בגלל בת זוגו החדשה.

המפגש של האב עם ילדיו הסתכם בכל פעם בישיבה במכונית, כשעוברים ושבים תוהים על מעשיהם. לרועי אין ציפיות גדולות מאביו, שמאז כבר הספיק להתחתן עם אותה בת זוג ולהיפרד גם ממנה. כיום הוא מנהל עימו קשר תכוף יותר, לדבריו רק הודות לבת הזוג החדשה של אביו. עם אמו הוא מנהל קשר קרוב וגם עם בן הזוג שלה, שאינו גר איתם.

מבחינת רועי, גירושי הוריו חישלו אותו. באשר לזוגיות, הוא מעיד כי חששו מפני גירושים מביא אותו לבדוק היטב את בנות זוגו לפני שהוא נכנס למערכת יחסים. לדברי אלדר-אבידן, אין ספק כי יחסיו הטובים של רועי עם אמו צמצמו את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מגירושי הוריו. באופן כללי, יחסים טובים עם ההורים יכולים לסייע בצמצום הפגיעה וגם סיוע שמקבלים הילדים מצד הסבים והסבתות, שמשמשים עוגן יציב בתוך המארג המשפחתי המתפורר.

הישרדות – גירסת הילדים

דרך נוספת להתמודדות ילדים עם גירושי הוריהם היא הישרדות. בדומה לאלה המתאפיינים בחוסן, ילדים שורדים מתפקדים היטב, לומדים, עובדים ומנהלים חיים תקינים וטובים. אלא שבמקביל הם ממשיכים לחוות את הכאב והנזק שנגרם להם כתוצאה מגירושי הוריהם.

שיר, אחת הצעירות השורדות, מתארת את סיפור הגירושים של הוריה כנקודת שבר מצד אחד וכמקור לגדילה ולהתפתחות אישית מצד שני. לאחר שגירושי הוריה הקיבוצניקים נכנסו לתוקף, החלה אמה לנסוע פעמים תכופות מחוץ למשק, ושיר ואחיה מצאו את עצמם ישנים בכל יום במקום אחר. שיר רואה את השנים הראשונות לגירושים כתקופה שבה הוריה התעסקו בעיקר בעצמם, כשהיא ואחיה “נהנים מן ההפקר” ועושים כמעט ככל העולה על רוחם.

יחד עם זאת, בגיל 20 מציינת שיר נקודת מפנה שבה חשה צורך גדול להיות מטופלת על-ידי הוריה. אחד הביטויים לכך הוא בקשיים הזוגיים שהיא מחפשת עם גברים שיגנו עליה. מצד אחד שיר מעידה על עצמה כאופטימית ומצד שני היא תובעת ביטחון ושלווה ואינה בטוחה כי תוכל להקים בית בישראל.

לדברי מחברת הספר, התחושות הסותרות של שיר ממחישות את האופן שבו בוחנים השורדים כל בעיה או שאלה שמטרידה אותם במהלך חייהם בהקשר של הגירושים. למרות שבסופו של דבר הם משלימים עם התהליך, הם ממשיכים לנוע על רצף שבקצהו האחד יכולת התמודדות טובה עם המשבר ובקצהו השני תחושה של אובדן וחסר.

ומה עם אלה שמגיבים בפגיעות?

למרבה הצער ולמרות ניסיונותיהם של ההורים לצמצם את הנזק, ישנם ילדים שמגיבים בפגיעות, המתאפיינת בעיקר בתחושה של חוסר יכולת להתמודד עם האתגרים השונים בחיים. למרות שבסך הכל הם שומרים על תפקוד יחסית מלא, רואים הילדים הפגיעים את הוריהם כמי שכשלו במילוי תפקידם וכמי שהעדיפו את צורכיהם האישיים על-פני הצרכים הרגשיים והפיזיים של ילדיהם.

יעל, אחת מהצעירות השייכות לקבוצה זו, מספרת כי הכעס שלה על הוריה מתבטא בכך שהיא נעלמת להם ומנתקת קשר מדי פעם, כי היא לא מוכנה להעמיד פנים שהכל בסדר. מבחינתה, הם לא יכולים להחליט לפרק את המסגרת המשפחתית ולצפות ממנה לשמוח על כך. אלדר-אבידן מסבירה כי הפגיעים ממשיכים לחוש מבודדים ונטולי תמיכה גם כאשר הם מתבגרים. בין היתר בא הדבר לידי ביטוי בנטייה שלהם לדבריה לפסול יחסי קירבה ולהתקשות ביצירת קשר זוגי.

אין ספק שאין סיבה להישאר בנישואים אם אתם כבר לא סובלים האחד את השנייה ובוודאי שאינכם יכולים לצפות את הדרך שבה יתמודדו ילדיכם עם המשבר. אבל אם בכל זאת אתם מעוניינים לנסות ולצמצם עד כמה שאפשר את הפגיעה במי שתמיד יקראו לכם “אמא ואבא”, מומלץ ואף רצוי לגשת לייעוץ מקצועי.

ילדים, לא מה שחשבתן

הולדת ילד מקרבת בין בני הזוג? לא ממש. ליקטנו עבורכן חמישה מיתוסים נפוצים על ילדים וגירושים, שהגיע הזמן לנפץ:

  • הבאת ילד לעולם מקרבת בין בני הזוג ויכולה למנוע גירושים.
    לא נכון. מחקרים מצביעים על כך שעיקר המתח מורגש בין בני זוג דווקא לאחר הולדת הילד הראשון, וכי לזוגות עם ילדים יש בסך הכל סיכוי קטן במעט להתגרש מאשר זוגות ללא ילדים. לא עדיף טיפול זוגי?
  • רוב הבעיות של הילדים בעקבות גירושי הוריהם חולפות מהר יחסית. לא נכון. הבעיות נמשכות גם בטווח הארוך ולעיתים מחמירות ככל שהילדים מתבגרים.
  • עדיף לילדים שהוריהם יתגרשו אם הם אינם מסתדרים ביניהם.
    תלוי. אם הסכסוך בין בני הזוג הוא משמעותי מאוד, עדיף לילדים שתפרקו את החבילה. אם מדובר בקונפליקט לא נוראי, רווחת הילדים תהיה גדולה יותר אם לא תתגרשו. כך או כך, הילדים יושפעו מחוסר שביעות הרצון שאתם מפגינים מהיחסים שביניכם.
  • אחוזי הגירושים בקרב ילדים שבאים ממשפחות של הורים גרושים גבוהים יותר מאשר בקרב אלה שלא.
    נכון. אחד ההסברים לכך הוא כי ילדים לומדים מהתבוננות בהוריהם.
  • הילדים הינם שבעי רצון במשפחות החדשות שלהם לאחר הגירושים.
    לא נכון. לפי מחקרים, גם לאחר חמש שנים מהגירושים, מחצית מהילדים ממשיכים להעדיף את משפחתם המקורית.

Font Resize
Contrast