“אחי הומו ואני גאה בו. להיות הומו או לסבית זו לא בחירה, זה מולד ולא ניתן לשינוי”

לחוה שץ, דתייה ואם לשישה, החיה בקיבוץ דתי, יש אח הומו, והיא גאה בו. בפוסט מרגש שהעלתה לפייסבוק, לרגל חודש הגאווה, כתבה: “אני מלאת גאווה שבעלי וילדיי השכילו לחבק, לעטוף, לקבל ולאהוב ללא תנאי באופן שלם וברור את אחי ובן זוגו המדהים!!!”

חוה שץ: “אני מזמינה את כולכם היום לבחור אחרת – להיפתח, להקשיב, לשאול כדי לדעת, לתת יד, לזכור שלמילים יש כל כך הרבה כוח. בואו נבחר במילים טובות, מחברות ואוהבות“

הפוסט שהעלתה שלשום חוה שץ, מאמנת אישית ועסקית, היה אמיץ, כנה ומרגש, וזכה ל-1,100 לייקים ול-200 שיתופים. בגילוי לב, ברגישות ובהמון אהבה כתבה שץ, אשה דתייה שחיה בקיבוץ דתי ואם לשישה ילדים, על אחיה ההומו ועל בן זוגו המדהים. “אני מלאת גאווה שיש בי את האומץ להביע את דעתי ולזעוק!!!”, אמרה.

וכך היא כתבה: “כל חבריי מכירים אותי ויודעים שאני אישית אינני חברה בקהילת הלהט”בית. אני נשואה ואמא לשישה, חיה חיים דתיים וגרה בקיבוץ דתי.

אני משקיפה ובוחנת מהצד את השיח המתנהל בחודש זה, את מצעדי הגאווה במקומות השונים בארץ. את בחירתה של התקשורת לצלם קטעים המשרתים או לא משרתים את כלל הציבור או את הקהילה הלהט”בית, אני קוראת את תגובותיהם של האנשים בפייסבוק ובעיתונים ושומעת את השיח הציבורי בעניין, אנשים הקרובים אליי ואנשים רחוקים יותר.

ומה אני אומר לכם? בטני מתהפכת!!!

הרי זה ברור לכולנו, עניין הקהילה לא נולד היום, הוא היה כאן מאז ומעולם. ההבדל הוא שבעבר באופן כללי לדבר על המצוקות שלך, הכאבים שלך, השונות, מה אתה מרגיש, היה הרבה פחות מקובל. אז כל שכן מי שחש שאיננו הולך בתלם בכל הנוגע לנטייה המינית שלו בוודאי לא העז להוציא מילה… אולי מעטים…

אני תוהה לעצמי!!!… כמה אנשים מגיבים לעניין מחוסר הבנה… מחוסר בידע?… כמה מגיבים מתוך פחד ומתוך ערעור של כל המוכר והבטוח להם? על מה באמת אנשים בוחרים לשים את הפוקוס – על המראה החיצוני או על מהות העניין? כמה אנשים משקיעים עוד רגע מחשבה לפני שהם מדברים על הקהילה?

האם הורים שבוחרים להתבטא בבוז ובהכפשה על ההומואים והלסביות לוקחים בחשבון שהילדים שלהם שומעים אותם? ניזונים מהם? סופגים את דבריהם בצמא והולכים איתם הלאה? האם זו הדוגמה שלהם של קבלת השונה? האם זו היא הדרך ללמד אותם לקבל כל אחד?

האם הם חושבים ולו לרגע… שאולי ייתכן שברגעים אלו ממש מישהו מבני משפחתם הקרובה ואולי המורחבת בעל נטיות בדיוק כאלה ופוחד פחד מוות לשתף ולספר במיוחד לאור התגובות שהוא שומע מהם….?

האם הם מודעים לעניין שיש נערים ונערות שנמצאים במצב נפשי קשה? מסוגרים בביתם, מפחדים לדבר עם הוריהם? וחושבים על התאבדות? האם הם מעלים בדעתם, שישנם הומואים ולסביות שניסו להילחם בזה ואפילו התחתנו בתקווה שזה יעזור… ולמרות הכל זה חזק מהם?

חוה וצחי שץ עם ששת ילדיהם: “אני גאה בילדיי שבתוך דיונים בתנועות הנוער ובמסגרות החינוכיות לא מתביישים לעמוד על דעתם ולהראות לחבריהם גם זווית אחרת, מקבלת ומחבקת למרות המבטים שהם חוטפים”.

אז בחודש הזה אני מלאת גאווה!!!

אני מודה לקב”ה ומלאת גאווה במי שאני!!!

אני מלאת גאווה שיש בי את האומץ להביע את דעתי ולזעוק!!!

אני מלאת גאווה בבחירה שלי להיות פתוחה לקבל כל אחד באשר הוא!!!

אני מלאת גאווה ביכולת הקבלה שלי גם את מי שחי את חייו אחרת ממני כי ככה הוא נולד!!!

אני מלאת גאווה באחי חיים אלבום על האדם המקסים שהוא!!!

אני מלאת גאווה שזרעתי בילדיי מהרגע שיכלו להכיל את העניין את ההבנה, את הקבלה, את החשיבות, את ההערכה ואת האהבה לאנשי הקהילה הלהט”בית!!!

אני מלאת גאווה שבעלי צחי שץ וילדיי השכילו לחבק, לעטוף, לקבל ולאהוב ללא תנאי באופן שלם וברור את אחי ובן זוגו יאיר שטראוס המדהים!!!

אני גאה בילדיי שבתוך דיונים בתנועות הנוער ובמסגרות החינוכיות לא מתביישים לעמוד על דעתם ולהראות לחבריהם גם זווית אחרת, מקבלת ומחבקת למרות המבטים שהם חוטפים.

השחר של היום לא יפציע שוב…

והיום הוא הנכס היחיד והבטוח שיש בידינו כרגע!!!

להיות הומו או להיות לסבית זו לא בחירה, זה מולד ולא ניתן לשינוי!

ההתמודדות של אנשי הקהילה היא התמודדות יומיומית, מורכבת ורגישה!

אני מזמינה את כולכם היום לבחור אחרת – להיפתח, להקשיב, לשאול כדי לדעת, לתת יד, לזכור שלמילים יש כל כך הרבה כוח. בואו נבחר במילים טובות, מחברות ואוהבות.

רק האהבה תנצח!!!