“אני רוצה שהסדרה תיתן לפצועים השראה לחיות, לצאת למסיבה, להזמין מישהי לדייט, לשבת לקפה”

מעל מיליון צפיות: ראיון עם הלוחם והיזם החברתי אלון קמינר, שנפצע אנושות והפך את הכאב לסדרת רשת

אלון קמינר (משמאל) בהשקת הסדרה “בכל מקום” עם מורן סמואל, חנוך דאום ועמוס לפידות, אחד ממשתתפי הסדרה. צילום: אור גפן

היזם החברתי אלון קמינר, 28, נחשב לאחד הפצועים הקשים במלחמת חרבות ברזל. בעקבות רימון שהתפוצץ לידו במהלך פעילות מבצעית בלבנון, איבד את שתי ידיו, רגל ועין, ובמשך שלושה שבועות נלחם על חייו כשהוא מורדם ומונשם. קמינר עבר מעל 100 ניתוחים אבל במקום לראות את עצמו כקורבן, הוא בחר לקחת את הכאב ולהפוך אותו להשראה.

עכשיו, כשהוא עומד מאחורי “בכל מקום”, סדרת רשת חדשה על החיים בשיקום ולאחריו, הוא מבקש להשמיע קול ברור וחזק בשם חבריו הפצועים, החיילים, המילואימניקים, ובעיקר בשם אלו שלא תמיד מרגישים שיש להם מקום. מדובר בהפקה משותפת של קמינר ומותג האופנה “רנואר”, שמלווה פצועים מהמלחמה בתהליך שילובם בחברה.

את השקת הסדרה בחר קמינר לציין השבוע עם חבריו באירוע במלון “ג’ורג'” בתל-אביב, במהלכו התקיים פאנל בהנחיית חנוך דאום בהשתתפותו ובהשתתפות זיו שילון, קצין בחטיבת גבעתי שנפצע במהלך פעילות מבצעית בעזה ואיבד את ידו; מורן סמואל, ספורטאית אלופה פאראלימפית; ניב שטייף, שופט כדורגל שנפצע קשה ב-2023 מירי נ”ט במהלך שירות מילואים ואיבד את ידו; השחקן ידין גלמן שנפצע קשה בחזה, ביד וברגל במהלך קרב בקיבוץ בארי; ויפעת פסטרנק, סמנכ”לית השיווק של “רנואר”.

אלון קמינר (משמאל) ואיתי ארגמן מתוך צילומי הסדרה “בכל מקום” של “רנואר”. צילום: חן ליפשיץ

כמות הצפיות, התגובות המרגשות ושורת הסיפורים שמדברים על הפציעה בגובה העיניים, מוכיחות כי הפרויקט הזה הוא לא רק סדרה, הוא תנועה, תזכורת שכולנו יכולים לבחור לראות, להרגיש, ולהתחבר ובעיקר להיות בתנועה. בריאיון כן ומרגש, משתף אותנו קמינר בהחלטה להוציא את “בכל מקום” כמיזם חברתי ברשתות החברתיות.

ספר על החיים שלך לפני הפציעה.

“החיים שלי היו רגילים, תנועת הצופים, שנת שירות, שירות צבאי, ואז שנה בקבע בחיל הים, בקבוצת סנפיר, מסלול די שגרתי.”

איך גילית על הפציעה ומה היה הרגע המשמעותי הראשון אחריה?

“מהר מאוד הבנתי שמדובר במשהו רציני, אבל לא נשארתי בתוך הכאב. די מהר התחלתי לחשוב איך אני יכול להפוך את המציאות שלי ושל אחרים לטובה יותר ומהר מאוד התחלתי להתעסק באיך אני יכול לשפר את הדברים שאני רואה סביבי.

“ובאמת, הקמפיין הראשון שלי עם ‘רנואר’ עסק במבט הראשון שקיבלתי ברחוב מאנשים שלא רגילים לראות פצועים קשה, מבט של חוסר הבנה או של אי נוחות. המטרה היתה לעזור לציבור הכללי לגשת אלינו, להפוך את המפגש הזה לנעים יותר גם עבור הציבור וגם עבור הפצועים, שיהיה להם נוח ונעים לצאת החוצה. הפרויקט הזה בא אחרי הפרסומת הראשונה שעשינו עם “רנואר” שזכתה לבאזז גדול”.

“עשייה זו תנועה וכל תנועה היא ריפוי. אני ממליץ לכל אחד, תעשו מה שעושה לכם טוב, אל תעמדו במקום”

מה המסר של הפרויקט הנוכחי שיזמת?

“להראות את החיים אחרי הפציעה. לרוב רגילים לראות פצועים רק במהלך תהליך השיקום, אבל מה עם החיים שאחרי? אני רוצה לתת כוח. אני יודע שהרבה מהפצועים מאוד-מאוד חזקים והם עדות לניצחון הרוח על החומר ועל הגוף. רציתי להראות שיש גם חיים מלאים אחר כך, רציתי להראות איך חוזרים לחיות, רציתי לעורר השראה.”

אלון קמינר (משמאל) ועמוס לפידות מתוך צילומי הסדרה “בכל מקום” של “רנואר”. צילום: חן ליפשיץ

איך בחרת את המרואיינים?

“אלה חברים אישיים שלי, היינו יחד חודשים במחלקות שיקום, בחרתי כל אחד לפי תחומי עניין שונים, ספורט, עבודה, לימודים ואני שעושה מוזיקה – במטרה להראות כל מיני תחומי חיים ואת הגיוון שבדבר הזה. כולם הגיבו בשמחה, שניים מהם מילואימניקים שיצאו לקרב מתוך בחירה, מתוך שליחות ציונות והחברה הישראלית חשובה להם. הם בחרו לבוא להיחשף ולספר וזו עדות לאופי המצוין והטוב של האנשים האלה. הם מדהימים והכי שיתפו פעולה”.

מה הוביל אותך להפיק את הסדרה?

“ידעתי שהרבה מהחברים שלי הם דמויות מעוררות השראה, שהם עדות חיה לניצחון הרוח על הגוף, רציתי שהסיפור שלהם ייתן כוח גם לפצועים אחרים וגם לכל מי שמתמודד עם קושי.”

מהי, בעיניך, הדרך הכי נכונה לשיקום נפשי?

“עשייה. אני לא רואה בפרויקט הזה טיפול פסיכולוגי, אבל הוא תרפיה, עשייה זו תנועה וכל תנועה היא ריפוי. אני ממליץ לכל אחד, תעשו מה שעושה לכם טוב, אל תעמדו במקום”.

למה בחרת להפיץ את הפרויקט דרך הרשתות החברתיות?

“זה נעשה בכוונה, אנחנו מפרסמים את הפרקים באינסטגרם, בטיקטוק וביוטיוב כי שם נמצא הקהל שאנחנו רוצים להגיע אליו. יומיים אחרי ההשקה, שני הסרטונים הראשונים חצו יחד מעל מיליון צפיות. נתון מדהים.”

מי הקהל המרכזי של הסדרה?

“הממוצע עומד על גיל 25, בדיוק קבוצת הגיל של חיילים, מילואימניקים, צעירים אחרי שירות, זו האוכלוסייה שאנחנו פונים אליה. חשוב לי שהם ירגישו שהם נוכחים במדיה, שיש להם מקום”.

מה המסר שחשוב לך שהסדרה תעביר?

“אני רוצה שזה ייתן להם השראה לחיות, לצאת למסיבה, להזמין מישהי לדייט, לשבת בבית קפה, פשוט להיות חלק. כשהם רואים אנשים כמוהם במדיה, זה מחזק את תחושת הערך והגאווה שלהם. זה המסר הכי חשוב מבחינתי”.

הפאנל באירוע ההשקה של הסדרה “בכל מקום”, מימין לשמאל: יפעת פסטרנק מ”רנואר”, זיו שילון, מורן סמואל, ניב שטייף, ידין גלמן, אלון קמינר וחנוך דאום. צילום: אור גפן