הסטייל של דיאן קיטון: השפיעה על האופנה משנות ה-70 ואילך באימוץ בגדי וינטאג’ לגברים

השחקנית זוכת האוסקר שנפטרה החודש תיזכר בזכות ההשפעה הגדולה שהותירה על עולמות הקולנוע והאופנה

דיאן קיטון והכובע הנצחי עם בובה בדמותה האייקונית. המראה הייחודי שלה השפיע על התפקידים שגילמה מול המצלמה. צילום: אינסטגרם

השחקנית זוכת האוסקר דיאן קיטון נפטרה לפני כשבועיים בגיל 79 לאחר שלקתה בדלקת ריאות. קיטון חבשה כובעים רבים: היא היתה שחקנית, מפיקה ובמאית שכיכבה בהוליווד מעל 60 שנה; היא השפיעה על האופנה משנות ה-70 ואילך באימוץ בגדי וינטג’ לגברים; היא היתה צלמת שפרסמה עבודות מדיה עם מעורבות חברתית; היא אימצה וגידלה שני ילדים; וכמובן, תיזכר בזכות ההשפעה הבלתי נשכחת שהותירה על הקולנוע.

קיטון היתה אחת מאגדות המסך הבודדות (כולל אליזבת טיילור, אודרי הפבורן וגרייס קלי) שהמראה הייחודי שלה השפיע על התפקידים שגילמה מול המצלמה, כמו דמותה הראשית ב”הרומן של עם אנני”. התלבושות שלבשה לסרט – אפודים, עניבות מודפסות ומכנסיים מחויטים – הגיעו בעיקר מהמלתחה הפרטית שלה והן בין הדוגמאות האייקוניות ביותר של הוליווד לסגנון על המסך.

לאורך ההיסטוריה של הוליווד, קשה לדמיין דמות שגילמה את כוחו של הסגנון האישי כמו שדיאן קיטון גילמה. בטקס האוסקר ב-1977 שבו זכתה בפרס השחקנית הטובה על תפקידה ב”הרומן של עם אנני”, עלתה לבמה כשהיא לבושה בז’קט פשתן, שתי חצאיות פשתן ארוכות, צעיף מעל חולצה לבנה ועניבת חוט שחורה, ועקבים גבוהים עם גרביים.

קיטון הביאה אישיות לא שגרתית לעשרות תפקידים בטלוויזיה ובסרטים, החל מ”הרומן של עם אנני”, “הסנדק”, “באהבה אין חוקים”, “מנהטן”, “סליפר, “מחפשת את מר גודבאר” ועד “אבי הכלה”, “מועדון האקסיות” ו”מועדון הספר הטוב”. למרות פרסומה, היא שמרה בקנאות על פרטיותה, מעולם לא נישאה, אימצה שני ילדים וגידלה אותם הרחק מעין המצלמות, וחבריה מספרים כי לא אהבה לעשות חזרות לפני צילומים.

כרזת הסרט “מועדון האקסיות” שבו כיכבה דיאן קיטון לצידן של בט מידלר וגולדי הון, 1996

דיאן הול נולדה ב-5 בינואר 1946 בלוס-אנג’לס. היא היתה הבכורה מבין ארבעה ילדים לג’ון ניוטון איגנטיוס הול, המכונה ג’ק, מהנדס אזרחי, ודורותי דיאן (קיטון) הול, צלמת חובבת שהוכתרה כגברת לוס-אנג’לס בתחרות יופי לעקרות בית. אביה של דיאן נתן לה את הכינוי פרקינס ולעתים קרובות פנה אליה כ”דיאני”, כתבה קיטון בזיכרונותיה.

היא גדלה בסנטה אנה, קליפורניה, ליד לוס-אנג’לס, ולמדה לזמן קצר במכללות קהילתיות, תחילה בסנטה אנה ולאחר מכן באורנג’ קוסט. בגיל 19 נשרה ועברה לניו-יורק כדי ללמוד משחק בתיאטרון “שכונת הלילה”. היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בברודווי במחזמר המצליח “שיער”, תחילה כחברה באנסמבל ולאחר מכן כשילה, השחקנית הראשית. (היא דחתה את הבונוס של 50 דולר שהוצע לשחקנים שהיו מוכנים להופיע בעירום בסצינה אחת.)

הופעות בלתי נשכחות שלה: ב-2019 הגיעה למסיבת עיתונאים בשמלת מעיל לבנה אופנתית, קשורה בחגורה שחורה עבה, בשילוב כפפות שחורות ללא אצבעות ומגפיים אפורים מודפסים. לטקס האוסקר ב-2004, שבו היתה מועמדת לפרס על תפקידה בסרט “משהו חייב לתת”, לבשה חליפת מכנסיים בעיצוב ראלף לורן, ששולבה עם אפודת פסים אפורה, עניבת נקודות, פרח לבן בכיס ומגפיים בשחור-לבן.

יציאה אופנתית נוספת נרשמה עבור קיטון ב-2004, בטקס גלובוס הזהב, בזכות ז’קט לבן באורך מקסי עם צווארון גבוה שנלבש מעל שמלה לבנה ארוכה, בשילוב שרשרת פנינים ארוכה במיוחד. בטקס האוסקר ב-1997 בלטה במראה מונוכרומטי בלבן שכלל חליפת מכנסיים גברית, כפפות ומגפיים תואמים ושרשרת קולר מסנוורת ענקית.

באחת מהופעותיה האחרונות ב-2023, בתצוגה של תום בראון בשבוע אופנת העילית בפריז, הופיעה קיטון בחליפת שלושה חלקים מחויטת בצבעי אפור-לבן אותה שילבה עם כובע ותיק מקש. כמה קסם, כמה סטייל.