המחזה המוזיקלי על חייו של אלתרמן ב”הבימה” חושף את יחסיו הסבוכים עם שלוש הנשים של חייו

“עוד חוזר הניגון”: את ההצגה מובילות זמרות ענקיות, החל מריקי גל, דרך שלומית אהרון ועד מירי מסיקה

צילום: יוסי צבקר

ריקי גל בתפקיד צילה בינדר, הציירת שהיתה המאהבת של אלתרמן במשך 30 שנה, ב”עוד חוזר הניגון”

ההצגה “עוד חוזר הניגון” ב”הבימה”, שכתב מוטי לרנר על פי הביוגרפיה של דן לאור על נתן אלתרמן וביים משה קפטן, עוסקת  בעשר השנים האחרונות בחייו של המשורר בהן מתחיל המשבר המקצועי בחייו – הביקורת על שירתו אותה הוביל המשורר נתן זך, שגרמה לו להפסיק לכתוב ובמקביל – מערכת יחסיו של אלתרמן עם שלוש הנשים בחייו אשר היתה סבוכה ומלאת כאב.

לכל אחת מהנשים במחזה המוזיקלי יש ייצוג כפול – בעבר הרחוק יותר ובהווה: שנת 1970, שנת פטירתו של אלתרמן. השירים המשולבים בהצגה מכפילים פעמים רבות את הכאב הזה. ההצגה אינה עושה הנחות לאיש – היא לא מציגה את אלתרמן כאייקון תרבותי, אלא כאדם וזוהי בעיני עוצמתה.

על במה מסתובבת – המציגה כל פעם את אלתרמן במקום אחר, אבל משאירה ברקע את הבתים שבהם אינו נמצא באותו רגע, עומד אלתרמן מול שלוש הנשים בחייו – האשה החוקית, רחל מרכוס; המאהבת ואשת הלב, הציירת צילה בינדר; ובתו תרצה אתר.

שלומית אהרון מגלמת את דמותה של רחל מרכוס, האשה החוקית של אלתרמן, עם רוני דלומי בתפקיד תרצה אתר, בתם של אלתרמן ומרכוס

כל דיאלוג עם אחת משלוש הנשים שובר את הלב ומעלה גם שאלות על בחירה וברירה. מדוע בחרו להישאר לצד גבר שאמלל אותן כך ורגעי האושר איתו היו ספורים לעומת שעות ארוכות של כאב. המשפט “יש יפות יותר ממנה אך אין יפה כמוה”, שכתב אלתרמן בספרו הנודע “כוכבים בחוץ”, מקבל כאן משנה תוקף. כל אחת מהן היתה היפה ביותר בעיניו – כשהיתה לצידו.

יגאל שדה, בתפקיד אלתרמן, בונה בכישרון כואב דמות של אדם ההולך ודועך במהלך ההצגה והשיא אליו הוא מגיע הוא כאשר הוא מדקלם/צועק את “שיר משמר” ומבקש מתרצה, בתו (תיצקין כפי שהוא מכנה אותה), לשמור נפשה. הדבר מגיע אחר ילדות מיוסרת של תרצה ובגרות מיוסרת וכואבת לא פחות כשהיא מנסה לשים קץ לחייה בניו-יורק, לשם נסעה ללמוד משחק עם בעלה דאז, עודד קוטלר, שאותו משחק בחן ובאהבה טל מוסרי.

מאיה מעוז עושה תפקיד אדיר כדמותה השנייה של רחל מרכוס

למרות העיסוק בדמותו של אלתרמן – הנשים הן הצד החזק וזה שנותן את הטון במהלך ההצגה: כל אחת מדמויות הנשים עומדת מול עצמה, מול הנשים האחרות ומול אלתרמן. אסנת פישמן וריקי גל מגלמות במקביל את צילה בינדר, הציירת שהיתה המאהבת של אלתרמן במשך 30 שנה כמעט. ריקי גל המופלאה שרה את “זמר שלוש התשובות”, “מערבה מכאן” ועוד, ופישמן במקביל מציגה את בינדר כמי שנשארת למרות הכל ללא ילדים, אחרי שעברה הפלה על פי בקשתו של אלתרמן, ובלעדיו בסופו של דבר.

טל מוסרי בדמותו של עודד קוטלר, בעלה בעבר של תרצה אתר, ורוני דלומי כתרצה אתר

רוני דלומי ומירי מסיקה מציגות באופן רגיש ואוהב את דמותה השברירית של תרצה אתר הבת. דלומי, כאתר היפה והשברירית, מציגה סצינות שוברות לב כאשר היא מתחננת לאביה שיהיה לצידה, שלא ילך לאשה האחרת וגורמת לנו להסיק כצופים מסקנות לא פשוטות על המחיר ששילמה אתר בילדותה כבת לשני הורים אמנים ולאבא שהיה ענק בדורו, סמל ואייקון, אבל אב נעדר שכמעט ולא היה ובוודאי שלא תמך והבין. ומירי מסיקה – שצליל אחד מהקול המיוחד שלה מספר סיפור שלם. “לא קר לי ואני רוצה רק פה”, היא שרה לצידו של אביה שכותב ולא רואה אותה כלל. מדהימה – לא פחות.

יגאל שדה בתפקיד נתן אלתרמן

השתיים המגלמות את דמותה של רחל מרכוס, האשה החוקית, הן שלומית אהרון ומאיה מעוז. שלומית אהרון מצטרפת לשתי הדיוות האחרות ויחד איתן יוצרת שלישייה מופלאה של קולות – שבאה לשיאה ב”שיר משמר”. מאיה מעוז, שבעיני היא אחת השחקניות הטובות ביותר שמשחקות כיום על בימות התיאטרון, בונה את דמותה של מרכוס בצורה מעוררת השראה – חזקה וחלשה כאחת. נלחמת על כבודה ומושפלת. נופלת ושוב קמה. כשהיא מטיחה באלתרמן – “אני פוטרת אותך מכל השבועות שנשבעת לי” ומשחררת אותו לדרכו – אי אפשר שלא לחוש את עצמת הכאב שלה, כפי שאפשר לחוש את עצמת האהבה וההערצה שלה לאלתרמן המשורר, האיש שלו היא נשואה ואף פעם לא באמת היה שלה.

והשירים –  מכשפים כפי שרק שיריו של אלתרמן יכולים להיות ומבוצעים בצורה כל כך מיוחדת על ידי שלוש זמרות שכל אחת מהן היא אייקון בפני עצמה – עד שהם הופכים כמעט לשחקנים הראשיים בהצגה המופלאה הזו, שמדגישה באופן כל כך חזק את העובדה שבסופו של דבר – כולם אנשים, עם חולשות אנוש, כישלונות והרבה כאבים. אפילו גיבור תרבות כמו נתן אלתרמן.