הורמון מוסיף המון: כל התופעות הגופניות, המנטליות והנפשיות הצצות בגיל 40 פלוס

את בתחילת העשור החמישי של חייך ופתאום יש לך תחושות גוף שלא הכרת: גלי חום, דופק מהיר, מיגרנות וירידה בחשק המיני. מחברי “המדריך הישראלי לבנות 40+” סוקרים את כל תופעות גיל המעבר, מסבירים לך מהו מקורן ופורסים בפנייך את כל הבדיקות והאופציות הטיפוליות כדי שתעברי את גשר המנופאוזה בשלום. והכל, כנראה, בגלל ההורמונים

Photo by Kyaw Tun on Unsplash

שנות ה-40 בחייה של כל אשה מהוות עידן קריטי. את עוברת בעשור הזה שינויים שאת צריכה להיות מודעת להם, לטפל בהם ולקבל אותם בהשלמה ואפילו בסוג של נחת. את יכולה לפרוח בעשור הזה, מכל בחינה שהיא, ולטעום מכל מה שהגיל הזה עדיין יכול להציע לך – אהבה, זוגיות, סקס, קריירה, מימוש עצמי בכל תחום וכמובן גם גידול ילדים.

עם זאת, את יסודותיו של הגשר הצר הזה שבין חייך כאשה צעירה ובין חייך כבוגרת צריך לתחזק נכון, למתוח את מיתריו ולייצב אותו לטובת חיים בריאים, טובים ומאושרים. בספר “המדריך הישראלי לבנות +40” (“ידיעות ספרים” ו”עליית גג”) סוקרים המחברים – טלי רוזין, דר’ עמוס בר ודר’ גדעון קופרניק –  את כל התופעות הגופניות, המנטליות והנפשיות הצצות פתאום בחייך כשאת מתחילה לצעוד אל מעבר לעשורך הרביעי.

סערה של הורמונים

בגיל זה, טוענים המחברים, עולה שוב ושוב המונח הורמונים בשיח הנשי ובשיח הרפואי, כשנשים רבות נוטות לשייך תופעות כאלו ואחרות ל”שינויים האלה של הגיל שקורים לי בגוף בזמן האחרון”.

הורמונים הם חומרים המיוצרים בדרך כלל בבלוטות, מופרשים אל מחזור הדם ונישאים אל איברים או רקמות במקומות אחרים בגוף, שם הם מבצעים תפקיד מסוים. כלומר, למעשה הם סוג של תקשורת בין בלוטות ואיברים שונים בגוף ובלעדיהם אין חיים.

ישנם הורמונים המופרשים בלעדית על-ידי בלוטה אחת. כמו, למשל, בלוטת התריס, המפרישה רק את הורמון התירוקסין; או הלבלב, שגם הוא בלוטה, המייצר את הורמון האינסולין.

ההורמונים שמעניינים את בנות גיל 40 פלוס הם האסטרוגן, הפרוגסטרון והטסטוסטרון –  המיוצרים אומנם בעיקר בבלוטות (השחלות), אבל לאורך כל שלבי החיים מקבלות בלוטות אלה סיוע בייצור גם מרקמות אחרות כמו שומן, שריר ואפילו אזורים שונים במוח.

הירידה בכמות ההורמונים המופרשים לגוף בגיל זה, וגם יצירת עודף בכמות ההורמונים (כמו אסטרוגן), היא שיוצרת את המנופאוזה (ביוונית, מנו = חודש; פאוזיס = הפסקה, שזה אומר הפסקת המחזור החודשי). מבחינה רפואית, לא רק שמדובר ברגע לא משמעותי, אלא שזהו רגע שמבינים אותו רק בדיעבד. רק לאחר שנה בלי וסת, ורק בהסתכלות לאחור, אפשר להגיד מתי היתה הווסת האחרונה, שהיא רגע תחילת המנופאוזה, שכוללת רפרטואר של תופעות כמו הפרעות שינה, גלי חום, דופק מהיר, מיגרנות, קשיי ריכוז ועוד.

כחום הגוף

לא ברור מה גורם לגלי חום בגיל המעבר. ההשערה הרווחת ביותר מדברת על ירידה ברמת האסטרוגן כסיבה להיווצרותו של גל חום, ובמידה מסוימת אפשר לאשש אותה על סמך התבוננות בנשים בעלות תסמונת טרנר. נשים אלה, ששחלותיהן אינן מתפקדות, דומות מבחינה זאת לנשים בגיל המעבר (אלא שבניגוד לאלה, שיצרו אסטרוגן עד שהגיעו לגיל המעבר, גופן אינו מייצר אסטרוגן כלל). הן יכולות לחיות שנים רבות ללא גלי חום, אשר יופיעו אצלן רק לאחר שיטפלו בהן באסטרוגן ובשלב כלשהו יפסיקו את הטיפול.

מכאן המסקנה שעצם הירידה ברמת האסטרוגן (במקרה זה בגלל הפסקת הטיפול), היא הגורם לגלי החום. כיצד מטפלים בגלי חום? כמובן שאם הבעיה הורמונלית, גם הטיפול צריך להיות הורמונלי. במקביל, השתדלי להימנע ממקומות חמים, פיתחי חלון, הפעילי מזגן, הפעילי מאוורר וליבשי לבוש קל.

הוכח שפעילות גופנית דווקא מורידה גלי חום, אך לא ברור איך: יכול להיות שהיא מורידה מתחים, שהם בין האחראים לגלי החום. שימרי על אורח חיים רגוע וצאי מהלחץ, סטרס מפעיל גלי חום. שני את תפריט התזונה שלך: שתי משקאות קרים והימנעי מאוכל חם מאוד ומתובל מאוד. לבסוף, הפסיקי לעשן וכמובן – רדי במשקל. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט אבל נכון: נשים שמנות סובלות יותר מגלי חום וקשה להן יותר להתקרר.

עם היד על הדופק

נשים רבות מדווחות על דופק מהיר, פתאומי, שיכול לקרות במשך היום או אפילו במהלך שינה. הפרעות קצב אלו צריכות להיבדק על-ידי קרדיולוג. אם בסופו של דבר יוגדרו ההפרעות כ”דפיקות לב ממקור לא ידוע”, אפשר לטפל בבעיה באמצעות הורמונים, והתופעה תיעלם לחלוטין אחרי שבוע עד עשרה ימים של טיפול אסטרוגני.

לכאבי שרירים ומיפרקים האופייניים לגיל המנופאוזה עלול להתלוות קושי בבוקר להזיז את המיפרק לאחר מנוחת הלילה. פעילות גופנית, תוספת מגנזיום וכמובן טיפול הורמונלי יכולים לפתור את הבעיה.

לעומת זאת, מיגרנות, כמו גלי חום, שייכות לקבוצת תופעות שהרופאים מכנים “תופעות וזו-מוטוריות”, כלומר, תופעות הקשורות בתפקוד דופנות כלי דם ובשמירה על הקוטר שלהם. ישנם שני סוגי מיגרנות עיקריים– תלויות הורמונים ואלה שאינן תלויות הורמונים. הראשונות נוצרות בגלל שינויים הורמונליים והן אופייניות לגיל המעבר ומטופלות כמובן בהורמונים. השניות יכולות להופיע בכל גיל שהוא ומטופלות בתרופות.

תופעות נוספות: עקצוץ ונימול בעור, קשיי ריכוז וירידה בזיכרון, בריחת שתן, תכיפות ודחיפות במתן שתן – כל אלו מפורטים בספר ומבוארים, כולל הטיפולים המקובלים. פרקים נוספים מוקדשים להפרעות שינה והדרכים לפתירתן, לשינויים בתפקוד המיני, למחלות ממאירות, לסוכרת, לטיפולים התרופתיים ההורמונליים והלא הורמונליים, ואפילו ישנו פרק המוקדש לטיפולים אלטרנטיביים נגד תופעות המנופאוזה. שיהיה לכן רק לבריאות!

צילום למעלה:  Photo by Nadine Rupprecht on Unsplash