יומני קורונה, מדור חדש: איך נראה סדר היום של אודטה שוורץ ואיך היא שומרת על שפיות?

וגם: מה מרגיע אותה, מה היא אוכלת, איזה סוג כושר היא עושה, איזה ספר קראה לאחרונה ולמה היא הכי מתגעגעת?

אודטה שוורץ: “אני ממעטת לצאת מהבית וממעטת לפגוש אנשים שלא חייבת, ויחד עם זאת, אין בי פחד קמאי מהקורונה”

“אני עדיין עובדת, תודה לאלוהים”, אומרת אודטה שוורץ, “כי זה לא מובן מאליו בימי הקורונה”. בימים אלה היא סיימה לצלם עונה 2 של תוכנית הטלוויזיה שלה, “אודטה”, המשודרת בכל יום בשעה 11:30 בערוץ 12. בנוסף, היא מתארחת בתוכניות אחרות, עם אישור עבודה מיוחד, ומנצלת את הזמן כדי להשלים את כתיבת הספר החדש שלה.

עד כמה אורח החיים שלך השתנה בעקבות מגיפת הקורונה?

“אני כבר לא יוצאת לסרטים, הצגות, מסעדות, חברים, ערבי פתיחה ומסיבות עיתונאים. לא טסה לחו”ל, לא מארחת ולא מתארחת. והכי נורא זה האופציות שנגזלו לנו לכל הדברים האלה, כי גם אם לא הייתי מי יודע מה בליינית גדולה מלפני הקורונה, תמיד היו לנו האופציות וחופש הפעולה לבחור מה לעשות. פתאום אין לנו את זה יותר”.

איזה דברים נהגת לעשות לפני הקורונה שאת לא עושה עכשיו?

“לצאת יותר מהבית. הרבה יותר”.

על מה ויתרת?

“מטבעי, צורת החשיבה שלי היא לשים סייסמוגרף תמידי על הפלוס, על ‘מה כן?’, ולא על ‘מה לא?’ ועל ‘מה אין?'”.

האם ועד כמה את שומרת על עצמך?

“שומרת מאוד, ממעטת לצאת מהבית וממעטת לפגוש אנשים שלא חייבת, ויחד עם זאת, אין בי פחד קמאי מהקורונה. יש לי ידיעה מוחלטת בראש שלא אחלה בזה, וברומנית אומרים ש’אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו’. אז אני עוטה מסכה בציבור, עושה כל מה שצריך, ואין בי פחד”.

איך את מתמודדת עם העובדה שאת לא רואה את הילדים והנכדים?

“מי אמר שלא רואה אותם? הבן שלי גר 500 מטר ממני, אז יכולתי לראות אותו גם בזמן הסגר, והבת והנכדים היו פה כל הקיץ. וזה היה אושר צרוף”.

איך נראה סדר היום שלך?

“אין לי סדר יום אבל עכשיו יש לי ‘צעצוע’ חדש שהכנסתי לסדר היום שלי: תשומת לב חדשה על שינה של 8 שעות בלילה. והחל משעה 22:00. ואם לא מצליח לי אז בשעה 23:00, וגג של הגגות 24:00. אבל לא 2:00 או 3:00 לפנות בוקר, כמו שהיה כרגיל. מתברר שזה עושה ריפוי והטבה בבריאות ובהרזיה, ברמות של ניסים גלויים!

“הקורונה לימדה אותנו האטת קצב, וירידה מהגלגל המטורף של ה’להספיק’ וזו הרי גישה מנטאלית, רעיון שבראש, קודם כל ואז, חדר השינה מוחשך באופן מוחלט, וזה מאפשר לי עוד שעת שינה בבוקר. מפה לשם, 8 שעות. וכמה שאעשה ככה יותר, ככה יהיה לי יותר קל לישון 8 שעות”.

אודטה שוורץ: “בסגר הראשון עשיתי סדר וניקיון מטורף בבית, ממש שפשפתי את התקרות”

מה מרגיע אותך?

“אני טיפוס רגוע, ואין לי צורך בשום הירגעות. אבל מה שמשמח אותי זה קומדיות, ומופעי סטנד-אפ בנטפליקס, וסדרות מדהימות, וספרים טובים, וטיפוח וניקוי הבית, ואפיית עוגות (שכללתי לשלמות את המרקם ואת הטעם של עוגת גבינה, שאין דברים כאלה…) ובישול של הדגים החריפים שלי שמבשלת כל יום שישי, (ושהחברים של בני פשוט משתגעים על זה, והוא לוקח להם משלוח מנות), ודיבור בטלפון עם חברים, והיעזרות בהם, ו’סידור הראש’ לאנשים בשיחות אימון אפקטיביות. ובקיצור, אני עושה כל מה שאפשר כדי להעלות לעצמי את האנרגיות”.

איך את שומרת על שפיות?

“בסגר הראשון עשיתי סדר וניקיון מטורף בבית, ממש שפשפתי את התקרות, הורדתי למה שאני קוראת ‘הגמ״ח של הפח’ (או נכון יותר, הגמ״ח שליד הפח) איזה 80 שקיות איזבל, עם בגדים וספרים, וזה חוץ מהחבילות לחברות של הדברים השווים באמת, שנמאס לי מהם. ולמרות שאני גרה בשכונה של אמידים, זה חוסל יופי-יופי. ובלי לדעת שזה ‘שלי’, ככה זה, הזבל של האחד זה האוצר של השני.

“אז הסגר הראשון היה לי יופי, ולא רק שלא שמנתי, אפילו רזיתי, בגלל הפעילות שלי מהבוקר עד הערב בסידור וניקוי הבית. בסגר השני כבר עבד לי פחות טוב. כי כבר לא האמנתי בנחיצות שלו, והאנרגיות שלי היו בטטה למרות שאני יודעת איך להעסיק את עצמי ואיך להיות לבד עם עצמי בסבבה, אבל זה מה יש וברוך השם ש(כמעט) מאחורינו – מאשר מלפנינו”.

איזה סוג כושר את עושה?

“ב-4 החודשים האחרונים נכנסתי חזק לפילאטיס וזה קרה כי המכון נמצא מתחת לבית שלי. הייתי עובדת שם כמו חמור, סורי, 3 פעמים בשבוע אלא שבסגר האחרון זה נפסק, וחבל לי לאללה, וחוצמזה, אני עושה הליכות בים, והמצאתי סטארט אפ: ‘אימון בהליכה’. הולכת במשותף עם חברי הטוב הקואוצ’ר רמי דבורה, ואנחנו ‘מקואוצ’רים’ האחד את השני, ומסדרים לעצמנו את הראש”.

האם את מקפידה על תזונה מאוזנת?

“אני משערת ש-80 קילו פירות ביום זו לא תזונה כל כך מאוזנת, אז התחלתי לעשות סדר גם בזה. מתחילה את היום עם הרבה מאוד פירות, מה שבא לי, נגיד אפילו 5 אפרסקים עם מעט אגוזים או שקדים מושרים ועד למחרת, זהו עם הפירות. ואז בשעה 13:00 ארוחת צהרים: סלט ירוק, ירקות מבושלים ומנת חלבון, לא מגבילה לעצמי כמויות. בשעה 16:00 אוכלת שני תמרים עם אגוזים, כדי להעלות לעצמי שוב מעט את רמת הסוכר (שצונחת בשעות האלו), וזה עוזר לא להגיע רעבים מדי לארוחת הערב. ובערב: סלט ירקות, ירקות מבושלים ובמקום מנת חלבון, מנת פחמימות: כוס (לפני בישול) כוסמת ירוקה, קינואה, אורז, או מה שבא לי, וכמה שבא לי, ולא מצליחה לסיים”.

אודטה שוורץ: “הבן שלי גר 500 מטר ממני, אז יכולתי לראות אותו גם בזמן הסגר, והבת והנכדים היו פה כל הקיץ. וזה היה אושר צרוף”

מהי שיגרת הטיפוח שלך?

“כמו תמיד. חופפת כל יום, עושה שורשים לבד מול המראה עם כפפות וצבע שיש לי בבית. וחוץ מזה, בגלל שאני לא מזריקה שום בוטוקס וכאלה, אז אין לי שום חסר בתחום הזה. מה שכן, כל 3 ימים, במקלחת, אני עושה לעצמי פילינג שפשופים מכניים בפנים ובגוף עם הספוג והשמפו, ואחרי זה מורחת לחות. פדיקור עושה כל יום לבד במקלחת, עם שופין, אז לא נצבר לי עור יבש, והג’ל בציפורני הידיים והרגליים מזעזע, כי כבר חצי ציפורן ״ערומה״ לי. אבל יאללה, שאלה יהיו הצרות הכי גדולות שלנו”.

איזו תוכנית טלוויזיה את לא מפספסת?

“יש לי גם ‘הוט’, גם ‘יס’, גם ‘נטפליקס’, ומקליטה לי הכל מראש. רואה ‘הזמר במסכה’, ‘מאמי’ בהוט, ושלל תוכניות מופלאות מערוץ 11 – ‘סליחה על השאלה’, ‘חדר 101’, ‘טהרן’, וכל ה-VOD”.

ספר אחרון שקראת?

“‘תתפשטי’ של דנה גולד לוין, שרשמה מפי ‘בחורה עובדת’ ישראלית את החוויות המקצועיות שלה, כאילו בגוף ראשון, וזהו מסמך מרתק”.

למה את הכי מתגעגעת?

“ללכת פיזית לאירועי תרבות. איך מישהו מדמיין לעצמו שזה בסדר לאסור על אירועי תרבות, ובאותה נשימה להתיר הפגנות? זו הרי אותה צפיפות, ואפשר לקיים את האירועים האלה בפארקים, עם ריחוק חברתי ומערכות הגברה”.

מה הכי מפחיד אותך?

“לא מפחיד אותי כלום, לא עסוקה במה לא יהיה בסדר, אלא ב’מה כן?’, והכי חשוב: ‘ואיך כן?”. וכששואלים את השאלות הנכונות, באות לך תשובות מצוינות כי ‘אושר’ זו לא תאנה בשלה שנופלת לך על הראש, זה עניין של הרגלי אבחנה והודיה, על כל פירור של טוב שיש מה להודות עליו לאלוהים.

“אז כן, להודות על כל פירור של טוב, בול זה. עד שזה הופך לטבע שני, וככה בדיוק נוצרת לי מציאות טובה כי נאספים סביבי אנשים שתומכים, וכולם עוזרים האחד לשני שתפיסת המציאות החיובית המשותפת הזו, תתגשם לנו יותר ויותר וזה לא שאין רגעים של נפילות לכולנו, יש, זה טבעי, אבל אם נפלנו מהסוס, החוסן נמדד (גם, ובעיקר) בכמה מהר אנחנו עולים עליו בחזרה”.