הסיפור המרגש ומעורר ההשראה של מחנכת במשרד החינוך

הסיפור מעורר ההשראה של מחנכת במשרד החינוך השאיר אותנו פעורי פה. אבינועם הרש, המעביר הרצאות על סיפורי השראה קסומים בכיתה, משתף אותנו באירוע יוצא דופן שהתרחש בטקס סיום הלימודים החודש באחד מבתי הספר בארץ. המסקנה מהסיפור המרגש: הורים לא צריכים להתגרש מהילדים שלהם וילד לא צריך לבחור בין ההורים שלו. משפחה מעל הכל

אבינועם הרש. מערכת החינוך היא לא רק מה שחשבתם

את הסיפור הזה צריכים לקרוא כולם ובעיקר כל ההורים הפרודים והגרושים. זה בסדר שהחלטתם להיפרד, אבל הילדים שלכם לא אשמים ואל תהפכו אותם לקורבנות של מערכת היחסים שלכם שכשלה. לאף אחד לא נעים כשההורים שלו שונאים אחד את השנייה, לאף אחד לא מגיע להרגיש רגשי אשם כשהוא מבלה עם אמא או אבא, ואף ילד לא צריך לבחור בין ההורים שלו.

תקראו את הסיפור שהעלה אבינועם הרש בפייסבוק. הרש, מחנך במשרד החינוך, יזם חינוכי, חבר “הגיע זמן חינוך” ומעביר הרצאות על סיפורי השראה קסומים בכיתה, הצליח באמת לרגש אותנו. הנה הפוסט:

“אתמול היינו בטקס הסיום של הילד היחיד שלנו. אני כותבת ‘היינו’ ולא באמת מאמינה שזה היה.

לפני שנתיים עברנו אני ובעלי לשעבר גירושים מכוערים שכל הישוב שלנו היה מעורב בהם. מבין כולם הכי כאב לי על הילד שראה וחווה הכל.

בתחילת השנה הוא אמר לי שהוא שוקל לוותר על טקס הסיום בגלל שנמאס לו לראות איך כל החברים שלו מגיעים עם ההורים שלהם ורק הוא מגיע לבד ואז יש את עניין הצילומים והמגנטים וכל הילדים וההורים המאושרים שלהם מצטלמים ביחד והוא שונא את זה.

אמרתי לו שעם כל הכאב והצער שלי אני לא יכולה להכריח את אבא שלו להגיע לטקס ושאם הוא יבחר בסופו של דבר לא להגיע אני אכבד ואבין את ההחלטה שלו למרות הכל הכאב והצער שבדבר.

בשבוע שעבר המחנכת שלו התקשרה אליי מיוזמתה ושיתפה בתחושות שלה ושאלה אם לדעתי היא תוכל לעזור. אמרתי לה שאני מכירה את הנפשות הפועלות ושלדעתי חבל על הזמן ואז הוספתי בצחוק:

‘אבל אם את רוצה לנסוע שעתיים לכל כיוון את מוזמנת לנסות…’

לא חשבתי שהיא באמת תעשה את זה, כי זה נראה לי יותר מידי מופרך: למה שמחנכת מסורה ככל שתהיה, תיסע שעתיים לכל כיוון? נראה לי הכי הזוי שיש.

טעיתי.

ביום שלישי המחנכת המדהימה הזו נסעה עם המכונית שלה שעתיים וביקשה במיוחד להיפגש עם בעלי לשעבר, שמצידו התרגש לראות בפעם הראשונה את המחנכת של הילד שלו ועוד יותר התרגש מכך שהיה לה חשוב לנסוע במיוחד עד אליו.

בטקס הסיום לא הבנתי מדוע שמרו מקום נוסף בצד השני של הבן שלי ואז הלב שלי קפא כאשר בעלי לשעבר הופיע.

את המבט של הילד שלי לא אשכח עד הקבר: גם את הדמעות בעיניים שלו ובעיניים שלי.

בסוף בעלי לשעבר שאל אותי אם אני רוצה שנצטלם ביחד כי הילד שלנו ביקש את זה.

תשמע, אני מכירה את מערכת החינוך שנים… לא זוכרת אף מחנכת או מורה שלי שהיתה עושה דבר כזה: נוסעת שעתיים לכל כיוון בשביל לשכנע את האבא של התלמיד שלה להופיע בטקס הסיום. בדרך כלל אנחנו זורקים כל מיני מילים לאוויר שלא תמיד אנחנו מתכוונים אליהם.

הפעם התכוונתי לכל מילה כשאמרתי לה: ‘אין לי מושג איך להודות לך על המחווה שעשית לילד שלנו’.

בסוף הילד שלנו ניגש אליה ואמר לה: ‘תודה שנתת לי עוד הזדמנות, גם אם זה לכמה דקות, להרגיש מה זה משפחה'”.