מירב כהן: “זה היה סיוט יומיומי להישאר בממשלה הזו, שיחקנו מול שחקן ללא קווים אדומים”

בראיון ל”רות עבור” היא מגלה איך באמת התנהלה ממשלת האחדות ולמה פרשה מכחול לבן לטובת יש עתיד

מירב כהן: “שיעור המובטלים המבוגרים הולך להיות בשמים בסוף המגיפה”. צילום: אלעד מלכה

מירב כהן, 37, השרה לשעבר לשוויון חברתי ולגמלאים, היא האשה הכי מבטיחה כיום בפוליטיקה הישראלית. היא נמרצת, אכפתית, אמפתית, ישרה מאוד, מקצועית, מסורה לציבור ובמיוחד פעילה ללא לאות למען רווחתם של הקשישים וניצולי השואה בארץ. לאחרונה פרשה מכחול לבן והצטרפה ליש עתיד, במסגרתה תתמודד בבחירות בקרוב לכנסת ה-24.

היא היתה השרה הצעירה יותר בממשלה הנוכחית, אבל אל תתנו לגיל שלה לבלבל אתכן: כהן באה לתת עבודה ויש תוצאות לעבודתה. היא לא מהשרים שנבחרו לחמם את הכיסא, לקבל לשכה, להתחנף ולשמור על אינטרסים אישיים. היא באה באמת עם תחושת שליחות במטרה להגן על החלשים ולפעול למענם.

קודם לתפקידיה הפוליטיים, שימשה כהן מנכ”לית ארגון “אמון הציבור”, היתה חברת מועצת העיר ירושלים וממייסדי תנועת “התעוררות בירושלים”. ב-2013 התמודדה בבחירות לכנסת ה-19, במסגרת רשימת “התנועה” בראשות ציפי לבני, אך לא נכנסה לכנסת.

ב-2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, הצטרפה למפלגת חוסן לישראל, וברשימה המאוחדת עם כחול לבן נבחרה לראשונה כחברת כנסת. בהמשך, כיהנה בכנסת ה-22, וב-2020 שימשה כשרת הרווחה והגמלאים בכנסת ה-23.

מירב כהן נשואה ליובל אדמון, ראש אגף בכיר במועצה הלאומית לכלכלה. השניים מתגוררים בשכונת יפה נוף שבירושלים, יחד עם שלושת ילדיהם. את כהן תפסנו לשיחה ב-22:00 בלילה, בין זום לזום, אחרי עוד יום עבודה ארוך.

“הסטנדרט האתי שלנו לא נפגש עם מי שעמד מולנו”

מירב, היית חלוצה בהגנה על רווחת הקשישים. האם את מרגישה שהשלמת את המלאכה?

“אנחנו עוד רחוקים מזה. בתחילת משבר הקורונה 56% מהנפטרים היו קשישים מבתי אבות. הצלחנו להוריד את שיעורי התמותה בקרב קשישים ל-30%. בהתחלה הגענו לסיטואציות של מבוגרים שלא היה להם מה לאכול, והיו בבדידות איומה. בסבבים האחרונים הצלחנו לרוב למנוע סיטואציות מאוד קשות, ולעזור לרובם.

“הקורונה רק חידדה את העובדה שמערכת הדאגה לקשישים כבר שנים מאוד מוזנחת. אנחנו צריכים לקחת אחריות לתקן את מערכת הרווחה שתומכת במבוגרים. אם לא נלמד מהקורונה את זה לפחות, אז לא למדנו כלום. יש עוד המון מה לעשות. צריך לאפשר למבוגרים להישאר במעגל העבודה כמה שיותר זמן, וככל שהם יכולים. כיום אין להם בכלל אפשרות לבחור. אני מקווה שבעקבות המשבר נזכה בתשומת לב הציבורית ובמשאבים שאנו זקוקים כדי לשקם את המערכת הזו”.

מירב כהן בסיור השנה בבית גיל הזהב: “אנחנו צריכים לקחת אחריות לתקן את מערכת הרווחה שתומכת במבוגרים. אם לא נלמד מהקורונה את זה לפחות, אז לא למדנו כלום”

איך את מסכמת עד עכשיו את ניהול מגיפת הקורונה על ידי ממשלת האחדות?

“נעשו דברים בכל מה שקשור לחירום. בגלל שלא היה תקציב כבר שנים ולא היתה ועדת שרים לענייני חקיקה וחודשים רבים לא התכנסה הממשלה, היו חסרים כלים מהותיים כדי לעזור לציבור. טיפול עומק מצריך תכנון לטווח ארוך, וזה היה חסר.

“ראש הממשלה מנע צעדים מהותיים, וכך לא הצלחנו לתת טיפול אמיתי לבעיות. יש בעיות שורשיות, וזמן משבר הוא הזמן לרפורמות. בלי הדברים האלה אי אפשר לתת פתרון רציני. שיעור המובטלים המבוגרים הולך להיות בשמים בסוף המגיפה. זה הזמן לבנות תוכנית לגיוס מחדש של מבוגרים לשוק העבודה. התנהלות הממשלה בנושא לא רצינית, לצערי, וכך אי אפשר לבנות פתרונות ארוכי טווח”.

איך, לדעתך, הפכה כחול לבן ממפלגה שיכלה לנצח את ביבי והליכוד למפלגה שאולי לא תעבור את אחוז החסימה?

“הכניסה של כחול לבן לממשלה היתה רצופה כוונות טובות ודאגה כנה. היה ידוע שיהיה לזה מחיר פוליטי, שהייתי מוכנה לשלם, כי המצוקות היו כל כך גדולות, במיוחד בתקופה הזו שבה טיפלנו במבוגרים שלא היה להם מה לאכול.
ההתפוררות נבעה דווקא מההתנהלות בתוך הממשלה. מה שקשה להצדיק ולהבין זה את ההתנהלות שלנו שלא היתה מספיק טובה. זה היה פצע שלא הפסיק לדמם ולשחוק את כל חברי המפלגה. כל הזמן היינו במצב של לבחור בין אלטרנטיבות גרועות.

“רצינו לאשר מינויים ולקדם תהליכים, אבל ראש הממשלה תקע כמעט כל הצעה שהבאנו לשולחן. עדיין לא רצינו לתקוע את כל התהליכים. היינו כלואים בין הרצון להוביל תהליכים ולטפל במשבר, לבין התקוטטויות פוליטיות עם איש שאין לו קווים אדומים. גישה אחת אומרת תחזיקו את נתניהו קצר, גישה אחרת אומרת שאם תעשו לו דווקא, תשתקו מדינה שלמה. לא רצינו לנטרל את כל המשרדים בגלל חילוקי הדעות שלנו. שיחקנו מול שחקן ללא קווים אדומים, עם שיקולים אישיים שלא היו קשורים למגיפה.

“באיזושהי נקודה חלק מהחברים אמרו די. היתה קבוצה אחרת שאמרה שצריך להמשיך לנסות. מי שנשאר עד היום זה מי שחשב שצריך להמשיך לנסות לעבוד ולהישאר בכל מחיר. אחרי שהחליטו על בחירות – הפור נפל. זה היה קתרזיס עבור חלק מחברי הממשלה מכיוון שזה היה סיוט יומיומי להישאר בממשלה הזו, והם עזבו. הסטנדרט האתי שלנו לא נפגש עם מי שעמד מולנו”.

מה היה ההישג הגדול ביותר שלך בתפקיד?

“העשייה למען המבוגרים. זה מה שמחזיק אותי בפוליטיקה ובעשייה החברתית כל השנים. העברנו את רפורמת ‘מיגור עושק הקשישים’. אחד החוקים הוא הקמת מאגר ‘אל תתקשרו אלי’ – שכל מבוגר יוכל להוסיף את הפרטים שלו ואי אפשר יהיה לפנות אליו מחברות מסחריות. הובלנו תוכנית לאומית למלחמה בבדידות. הגדלנו מענקים לניצולי שואה. העשייה בתחום הקורונה הצילה נפשות”.

מירב כהן: “יש התעסקות בגיל ובמגדר שלי, אבל זה עובר מהר מאוד”. צילום: אלעד מלכה

איך זה הרגיש להיות השרה הצעירה ביותר בכנסת? האם היחס אלייך היה שונה?

“יש התעסקות בגיל ובמגדר, אבל זה עובר מהר מאוד. במיוחד בזמן משבר. אני מביאה את הידע והכלים שלי. יש רושם ראשוני שמתעסקים בו. אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי וללמוד לפני שאני מדברת. למשל כשהצטרפתי לקבינט הקורונה, במהלך הישיבה הראשונה ישבתי בשקט ולא הוצאתי מילה. אבל מהר מאוד – התחלתי להרגיש חופשי.

“היה רגע אחד שזכור לי, שבו התעקשתי שיהיה ייצוג לאשה בקבינט הקורונה – אמרתי שחייבת להיות לפחות אשה אחת. אז ראש הממשלה זרק איזו הערה ואמר, ‘מה לעשות, אני לפעמים נוסע בלילה בכביש, ואני רואה רמזור אדום’. הוא השווה את זה שאין נשים בקבינט הקורונה לסיטואציה ההזויה הזו. זו היתה תגובה שלדעתי הוא בחיים לא היה נותן לגבר”.

“הבנות שלי מחזקות אותי”

איך את שומרת על שפיות ובמיוחד על השפיות המשפחתית בתקופה כזו? האם נשאר לך בכלל זמן לילדים?
“תמיד היו לי כללים לאיזון בין המשפחה לעבודה. ברגע שהקורונה הגיעה, הכל נכנס למצב חירום. הכל הפך להיות קיומי. אתה אפילו הולך לישון עם מועקה בלב על דברים שלא הספקתי לטפל בהם. אין ספק שלעשייה שלי יש מחיר גדול מאוד. איך אני מתמודדת עם זה? אנחנו במשפחה כל הזמן מדברים על זה, ואני משתפת את הבנות בכל. אני מנסה לחבר אותן לתהליך כמה שאפשר. כשהן מחוברות ומרגישות חלק מהתהליך הן מבינות כמה זה קריטי. זה הופך את הכל ליותר נסבל. הן חכמות מאוד, וכשאני משתפת אותן – הן מבינות עניין ואפילו מדרבנות ומחזקות אותי. זה מקל מאוד”.

מהן הסיבות שבחרת להצטרף עכשיו ליש עתיד?

“זו הבחירה הכי מתבקשת והגיונית מבחינתי. ההחלטה הקשה היתה להיפרד מכחול לבן. מבחינתי, יש עתיד זה הבית, זו קבוצה מדהימה של אנשים שרצתי איתם כבר בעבר. אני לא אהבתי את הפרידה מההתחלה. שמרתי איתם על קשר טוב כל העת. זה חשבון הנפש שלי – בממשלה לא השגנו את מה שרצינו ולא השגנו שירות יותר טוב לאזרחים. זה היה כישלון. ואם זה כישלון, צריך לחזור לנקודה שבה הדברים היו יותר ברורים”.

מהי האג’נדה שלך ל-2021? אילו נושאים את לוקחת עכשיו על עצמך?

“לשנה הקרובה ואפילו ל-5 שנים הקרובות, אני רוצה להמשיך לקדם את הצרכים של האוכלוסייה המבוגרת. אני רוצה להתמודד עם סוגיית הבדידות שבעיניי היא סכנת חיים מאוד גדולה. לקדם רפורמות וחוקים שישאירו מבוגרים במעגל העבודה.

“אני רוצה שנגיע למצב שבו זה נורמלי שאתה מגיע למקום עבודה ויש שם בני 70 ואפילו 80. אני רוצה להתמודד עם חברות הביטוח, שמאוד מקשות על אנשים בשעות הכי קשות שלהם, וכמובן לעזור לניצולי שואה שסובלים מסטטיסטיקה אכזרית. אין לי שאיפות להתעסק בכל הנושאים, אלא בנושאים שקרובים לליבי ושם אני רוצה להביא שינוי אמיתי. אופרטיבי”.

מירב כהן מבקרת אזרחים ותיקים כדי לוודא שהם עוברים את הסגר בשלום, במסגרת מבצע ״דורשים בשלום״ במהלך הסגר השני

איך את מתייחסת לעובדה שמעט מאוד נשים נמצאות כיום בפוליטיקה הישראלית?

“אני לא מאמינה בלנסות לשכנע נשים להיכנס לפוליטיקה. זה תחום קשה, ואם את לא ממש רוצה אותו – אל תבואי. בפוליטיקה יש מהלכים קשוחים, ואני חושבת שנשים מאוד נרתעות מזה. הרבה תפקידים בכירים בפוליטיקה כרוכים בעבודה סיזיפית עם הרבה מאוד שעות, וגם זה מרתיע נשים.

“אם היה סטנדרט יותר שפוי, היינו רואות יותר נשים בפוליטיקה. קיימת בעיה בסטנדרט העבודה בארץ. במדינת ישראל עובדים המון שעות, וזה לא יעיל. זה מוביל זוגות למצב שבו צד אחד הולך על הקריירה בכל הכוח, והצד השני מוותר בשביל להיות יותר בבית עם הילדים, וזו בדרך כלל האשה. משהו בשיטה לא עובד. יחסית למדינות ה-OECD, הפריון פר שעה בישראל הוא נמוך. זה מראה לנו שהפתרון הוא לא לטחון שעות, אלא לשנות את תרבות העבודה”.

איך הגעת להיות פעילה חברתית? מאיפה זה הגיע? ממקום אישי, חברתי, פוליטי?

“כילדה תמיד רציתי להיות עיתונאית, ושם התחלתי. העיתונות זה כלי מדהים לתיקון עולם מבחינתי. אבל היא הפכה להיות מאוד מהירה בעידן הדיגיטלי. בגלל זה התחלתי להרגיש שאין ערך מוסף, כי אני אוהבת להעמיק. לאחר מכן עברתי לעבוד במשרד רוה”מ. תמיד עניין אותי העיסוק הציבורי. עם הזמן טעמתי מעולמות שונים, אך כולם היו מעולם התוכן הציבורי. ניסיתי לגעת בתחומים אחרים, וזה תמיד נכשל. הלב שלי בעשייה הציבורית. אני אוהבת לטפל בבעיות של אנשים ולעזור להם לפתור קשיים ובעיות. זו השליחות שלי”.

האם את רואה את עצמך בפוליטיקה לעוד שנים רבות? אילו עוד שאיפות יש לך?

“אני מאחלת לעצמי שיהיו בי הכוחות להמשיך בפוליטיקה. יש כאן דיסוננס. אני בפוליטיקה כי אכפת לי מאנשים, אבל בגלל זה גם קשה לי בפוליטיקה. כי אם אין לך עור של פיל ואתה רגיש, מאוד קשה להתנהל בפוליטיקה לאורך זמן. אני יודעת שאפשר לחולל מהפכות מתוך הממשלה והכנסת, ואפשר להפוך את המדינה ליותר טובה, אבל זה מצריך תעצומות נפש גדולות”.