“מהאשה החרדה שמתה מפחד ומפחדת למות, הפכתי לגנרל בקרב הכי גדול של חיי”

מירב מילר, 51, על התובנות שלה אחרי שחשפה בסרט דוקומנטרי את המסע להצלת הראייה שלה

מירב מילר ומסיכת ההקרנות שהותאמה בווינה לפניה: “עכשיו הזמן להיפרד מהמסיכה. מכל המסיכות. מזו שבתמונה שהגנה עליי מ-30 הקרנות, ומהמסיכות שחשבתי שמגנות עליי: מהחיים, מאחרים, ומעצמי”. צילום: פייסבוק קשת 12

מירב מילר, 51, ידועה כמי שרצה למרחקים ארוכים. היא רצה, שוחה, רוכבת על אופניים, משתתפת במרתונים ובטריאתלונים, הכי שומרת על אורח חיים בריא. כך היא עושה כל שנים. במקביל, היא מנהלת בית לתפארת, מתחזקת זוגיות מעל לעשור, מגדלת שני בנים, ויש לה תוכנית טלוויזיה מצליחה – “הקומה ה-12″ ב”קשת 12”. אבל יום אחד כל החיים היפים שלה מתהפכים.

השבוע חשפה מילר בסרט דוקומנטרי ב”קשת 12″ את המסע להצלת הראייה שלה. לפני שנתיים, בשיא מגיפת הקורונה, היא שמה לב שהראייה שלה לא חדה כבעבר וכי היא סובלת מהבזקי אור. היא הופנתה ל-MRI, ומשם שום דבר כבר לא חזר להיות כמו שהיה. בבדיקה התברר כי יש לה גידול בראש, שעלול לגרום לה להתעוור.

בסרט גוללה מילר את הסערה הגדולה שהתחוללה בחייה, החל מההחלטה לעבור טיפולי הקרנה באוסטריה במשך חודשיים, דרך ההתמודדות של שני בניה עם מחלתה ועד הפרידה מבעלה מזה 13 שנה, אייל שרמן. “יש זוגות שמתחזקים בתקופה כזו ויש שנפרדים. אנחנו נפרדנו”, הודתה בסרט. השניים התגרשו רשמית השבוע.

לאורך כל תקופת הטיפולים בווינה, עם מסיכה שהותאמה בדיוק לפניה לצורך ההקרנות, מילר לא דיברה על מחלתה ושידרה עסקים כרגיל, עד לחשיפת הסרט. לפני שלושה ימים פרסמה פוסט מרגש בפייסבוק שבו כתבה: “עכשיו הזמן להיפרד מהמסיכה. מכל המסיכות. מזו שבתמונה שהגנה עליי מ-30 הקרנות, ומהמסיכות שחשבתי שמגנות עליי: מהחיים, מאחרים, ומעצמי.

“מהערב, אחרי הסרט, הכל על השולחן. לא רק הראש. גם הקרביים שלי, הילדים, המשפחה, הפחדים והלבטים. אני שלמה עם הבחירות שלי. אני יודעת שעשיתי כל מה שחשבתי שנכון לי, לבריאותי, למשפחה שלי. ועכשיו התור שלי לעשות לאחרים.

מירב מילר והבנים מבלים בווינה: “הרווחנו זמן משפחתי נדיר ויקר ערך. זמן איכות ביחד עם המון טיולים, הרפתקאות, שיחות וגם רגעים שפחות”. צילום: פייסבוק

“מהאשה החרדה שישבה בלילה קר של פברואר בקצה הספה, מתה מפחד ומפחדת למות, הפכתי לגנרל בקרב הכי גדול של חיי. כשחזרתי לארץ (בסוף הטיפולים) הבנתי שבעל כורחי הפכתי למאגר קטן של ידע, תובנות, המלצות וקשרים. מעכשיו יש לי לא רק הזכות, אלא גם החובה, להעביר את זה הלאה. אם יש אשה אחת שיושבת רועדת עכשיו בקצה הספה  – יש לי מה לומר לך.

“מילים שיאירו עוד זווית, עוד דרך אפשרית בקבלת החלטה, בהתמודדות ובבחירה. ואם זה יצליח, אז ההחלטה להיחשף ככה, למרות הקושי – השתלמה. המסע שלי לימד אותי כמה כוח יש בנתינה. כמו גם בשמחה ובתודה. ככה אני חיה. ומהערב – גם בלי המסיכה”.

היא אומנם לא חשפה את מחלתה בזמן אמת, אבל בב-8 במרץ 2022, יום האשה הבינלאומי, העלתה מילר פוסט שבו גילתה כי היא נמצאת בווינה: “אני מרב מילר ואני אגואיסטית”, כתבה. “יום האשה בסימן העצמה, עמידה על שלך, ולשים את עצמך במרכז. אז הנה הכי מזוקק: נסעתי לווינה לכמה שבועות.

“היתה לי הזדמנות אחת, יחידה, לעשות משהו בעבור  עצמי (עוד תגיע העת להרחיב) אבל שישפיע גם על יקיריי. אחרי לבטים עצומים ולילות בלי שינה החלטתי ללכת על זה. בעיניי זה היה הצ’אנס הכי טוב שלי. לא כולם הסכימו איתי. להורים שלי לא היה קל עם ההחלטה, חברות אמרו שאני חייבת, ואחרים חששו שיהיה לי קשה והמחיר לא מוצדק.

“לא פשוט לעזוב את העבודה לתקופה – גם אם קצרה. אבל הקושי הגדול מכולם היה להתנתק מהילדים. בגלל הקורונה ביקורים לא באו בחשבון, בידודים, בדיקות, עניינים. ואז קיבלתי את ההחלטה האגואיסטית מכולן. אני נוסעת והם מצטרפים. חודש וקצת שהם מפסידים לימודים, חוגים, מתגעגעים לחברים ודי מבואסים שהם מחמיצים את מסיבות פורים.

“מצד שני – וזה צד ענקי: הרווחנו זמן משפחתי נדיר ויקר ערך. זמן איכות ביחד עם המון טיולים, הרפתקאות, שיחות וגם רגעים שפחות. חודש וקצת של התבגרות, עצמאות, התמודדות לצד הנאות, בילויים ופטפוטים באנגלית.  לעצמי בחרתי הכי נכון שיש, ועכשיו – רגע לפני שאנחנו אורזים וחוזרים לשיגרה, אני כבר יודעת שזכיתי לתת גם למשפחה שלי מתנה. חוויית חיים נדירה שלא תישכח ועל זה אני מודה, מודה, מודה!

ב-20 בפברואר העלתה מילר את הפוסט הבא: “לפעמים בחיים נופלות לידינו הזדמנויות. חלקן טובות, חלקן פחות. לחלקן ייחלנו וחלקן הפתיעו אותנו. ואני אומרת: גם אם קיבלתם לימונים, תעשו מהם קייזרשמארן”. רק בריאות.