פריז פינת נוה-צדק: המקום הכי קסום בשכונה התל-אביבית באווירה הכי פריזאית שיש!

בלב שכונת נוה-צדק בתל-אביב, ברחוב שבזי 34, שוכנת לה “אפיסרי” – חנות קסומה הכוללת מעדניה עם ריחות וטעמים צרפתיים; בוטיק הום סטיילינג שבו יש כל מה שבית צריך אבל בסטייל; ובית קפה שממוקם בפאטיו ומעניק תחושה של חו”ל. על המקום מנצחת סיגל טאיטו, בעלת המקום ואמנית במקצועה, שהגשימה חלום באמצע החיים אחרי שגידלה 5 ילדים. אמנות החיים הטובים

מאת: מורן בליני

סיגל טאיטו בחנות “אפיסרי”: “הייתי חייבת במקום תחושה של בית שלם”

רבים מכנים את נוה-צדק, השכונה העברית הראשונה בתל-אביב, כ”רובע ה-21 של פריז”. כמו בפריז, גם כאן תמצאו סמטאות קטנות ומפותלות, בתים קטנים עם מרפסות מעוטרות בשיחי בוגונביליה פורחים בשלל צבעים, בתי קפה מסוגננים באווירה של חו”ל והרבה חנויות בוטיק שגם פריז היתה שמחה להתהדר בהן.

אחת החנויות הבולטות בשכונה היא “אפיסרי” – הכוללת מעדניה עם ריחות וטעמים צרפתיים; בוטיק הום סטיילינג שבו יש כל מה שבית צריך אבל בסטייל; ובית קפה שממוקם בפאטיו ומעניק תחושה של חו”ל. את המקום פתחה לפני שש שנים סיגל טאיטו, אמנית במקצועה ואשה נדירה עם חיוך ענקי שיכול להאיר למרחקים, אחרי שגידלה 5 ילדים ועסקה באירוח ביתי במשך 20 שנה.

בוטיק הום סטיילינג ב”אפיסרי”. סיגל: “אמנות החיים היא הרבה יותר מפרחים, יין טוב או כלים אקלקטיים”

דרוש חזון אמיתי ויצירתיות אינסופית כדי לשלב מעדנייה שיש בה גבינות, יינות ולחמים מצרפת, איטליה, שווייץ וספרד; לצד חנות בוטיק שמלאה בפריטי הום סטיילינג ועבודות יד ייחודיות מרחבי אירופה; יחד עם בית קפה אינטימי שבו תוכלו להרגיש מה זה אירוח צרפתי: החל מיין רוזה עם קרח כמו בפרובנס ועד לפלטת גבינות המוגשת בכלים היפהפיים של המקום.

“מאז ומתמיד היתה בי תשוקה ואהבה מאוד גדולה לצרפת ולתרבות שלה”, מספרת סיגל, כשאנו נפגשות בחנות שלה. “אני גדלתי בבית טוניסאי עם כל טקסי האירוח, החום והמשפחתיות. כשהכרתי את בעלי, ארי, יליד פרובנס, הוא הגיע עם הצרפתית שלו והתרבות העשירה שלו ומאוד התחברתי. הרגשתי שזה מעשיר לי את העולם, כל הנסיעות היפות והחשיפה לאמנות השולחן והיין”.

מעדניית “אפיסרי“. סיגל: “הישראלים מכירים ונפתחים לתרבויות חדשות ותמיד סקרנים ללמוד”

סיגל היא מעצבת גרפית במקצועה ולארי יש משרד פרסום. מאז נישאו, היא התמקדה בעיקר בגידול 5 ילדיהם. “כשהילדים היו קטנים היה לי מאוד חשוב להיות אמא שנמצאת בבית, להיות תמיד מעורבת, לחכות להם עם ארוחה חמה על שולחן מקושט בפרחים ובקינוחים. חיפשתי כל הזמן להעשיר אותם ולתת להם, כי עבורי להיות אמא הוא הדבר הכי חשוב. גם כשכל החברות הקרייריסטיות שלי באו ואמרו לי איך את יושבת ככה בבית ולא עושה משהו עם הכישרון שלך, לא הרגשתי פספוס אלא להיפך, כי גדלתי בבית של אהבה וההורים שלי לימדו אותי שאהבה היא הכל בחיים”.

לאורך השנים, איפה התרבות הצרפתית תרמה לך הכי הרבה?

“קודם כל, בהבנה שכל דבר בחיים צריך להיות טוטאלי ושהכוח תמיד בידיים שלנו. עבורי זה אומר לקום בכל בוקר ולומר לעצמי, ‘היום הזה ביד שלי ואני אצור לי בו רגעים קטנים ויפים שימשיכו לתת לי כוח’. וזה נמצא בדברים הכי פשוטים, כמו קפה טוב מתחת לשמש מחממת, אפילו לעצור לקטוף פרח יפה בדרך הביתה יכול לשנות את ההרגשה וזה מה שהתרבות הזו נתנה לי. היכולת להבחין ביופי אמיתי שבעיקר מגיע מבפנים, בפשטות כזו”.

בית הקפה “אפיסרי”. תמצאו כאן החל מיין רוזה עם קרח כמו בפרובנס ועד לפלטת גבינות המוגשת בכלים היפהפיים של המקום

אז אחרי 20 שנה מופלאות בבית, בחיק המשפחה, איך פתאום החלטת לצאת ולהגשים את עצמך גם מחוץ לבית?

“יום אחד, אני זוכרת שהבת שלי עמנואל היתה בגן והלכתי להסתובב בנחלת-בנימין. בלי שהבנתי מה עשיתי פשוט קניתי בד ופתאום מצאתי את עצמי עם חשק לתפור משהו. לא היה לי ידע בתפירה אבל באותו יום משהו בער בי ליצור ואני זוכרת שתוך כדי שאני מגישה ארוחת צהריים, אני תופרת שמלה קטנה, מאוד פשוטה אבל יפהפייה, וכך למחרת שלחתי את עמנואל לגן.

“למחרת, האמהות ביקשו ממני לתפור גם לילדות שלהן. כך מצאתי את עצמי לפתע מתעסקת בבדים ובמדידות. בסוף הלכתי לתופרת שהכינה לי 100 שמלות ויום אחד הודעתי שאני עושה מכירת גלביות לילדות. תליתי אותן על חבל בגינה שלנו בין עצי הפרי, הכנתי בריושים וכך מכרתי הכל. החוויה הזו גרמה לי להבין שאני יכולה לצאת ולעשות משהו. זה נתן לי את הפוש האחרון שהייתי זקוקה לו, את הביטחון שמה שאני עושה הוא טוב”.

סיגל טאיטו: “בעלי אמר לי, ‘כל אחד יכול לקחת את המעטפה אבל לא כל אחד יכול לכתוב את המילים שלך יש לספר'”

היו לך חששות בהתחלה?

“בוודאי שהיו חששות. בהתחלה, את אומרת לעצמך אבל יש את החנות הזו, ואלה גם עומדים לפתוח ממול, זה קצת מפחיד ומאיים. אבל ארי, בעלי, אמר לי משהו יפה: ‘כל אחד יכול לקחת את המעטפה אבל לא כל אחד יכול לכתוב את המילים שלך יש לספר’. וזה עזר” .

החנות באמת קסומה עם תחושה של בית. עד כמה את באמת מעורבת כאן ביומיום?

“זה באמת הקונספט, זהו בית וכל מי שיבוא לכאן יראה וירגיש את האינטימיות בכל דבר. אני כמובן מאוד מעורבת וכל מה שיש פה הוא בחירה אישית שלי,  זה הדבר שהכי חשוב לי. יש כאן, למשל, כלי בן 300 שנה מצרפת. זה פיס כל כך מיוחד שאין עוד אחד כמוהו בארץ, וזה מספר סיפור שאני רוצה להעביר הלאה”.

כוסות קריסטל צבעוניות המוצעות ב”אפיסרי”

איפה את מוצאת פיסים כאלה מיוחדים?

“זה משתנה. יש לי נסיעות אישיות שאני יכולה פתאום להיכנס לחנות, להתאהב וישר להזמין מהם סחורה, ויש לי גם ספקים גדולים. הסוד הוא באמת להיות טוטאלית בכל ואני מעורבת בכל פרט”.

מהתחלה היה לך חזון לעשות מקום מיוחד שכולל מעדנייה, בוטיק הום סטייליניג ובית קפה – הכל במקום אחד – או שזו היתה התפתחות טבעית?

“ההתחלה היתה מאוד ברורה לי, זה היה הכל מהכל ביחד, מעדנייה לצד כריות וזה היה רק החלל הקדמי. הייתי חייבת מסביבי תחושה של בית שלם. אנשים היו אומרים לי, ‘מה את שמה כריות בחנות שמוכרים בה בגטים’? ואני הסברתי שאני באמת לא יכולה אחרת. היה לי לקוח קבוע שכל הזמן אמר לי שאני חייבת להגדיל את המקום, אז החלטתי ללכת על זה ושכרתי את כל הבניין, ומשם החלום הגדול באמת יצא לפועל.

עוד פינה במעדניית “אפיסרי“

“יצרנו חלל נוסף שבו האירוח הוא מאוד קטן ואינטימי אבל מלא ביופי ובנשמה. חלק גדול מהייחודיות שלנו זה שאנחנו מגישים בבית הקפה כלים שמוצעים כאן למכירה, כלים מאוד יוקרתיים, וזה בהחלט מעניק ערך מוסף לחוויה. מה שבטוח זה שמי שיושב כאן, עם המוזיקה ברקע ואווירת החופשה, יכול להתעכב גם על הטעם של הקפה וגם על היופי של הספל. בסוף אנשים קונים את הכלים שהעניקו להם את הקסם הזה”.

מדוע בחרת דווקא בנוה-צדק כמיקום לחנות שלך?

“הגעתי לשכונה בפעם הראשונה ב-1991, יחד עם בעלי. אז השכונה לא נראתה כמו היום ולא כל כך הבנתי מה זה המקום הזה. ואז הגענו לסוזן דלל ואני התעלפתי. מאז, נוה-צדק הפכה אצלנו למוקד ביקור קבוע. בכל יום שישי אנחנו מגיעים לכאן ב-8 בבוקר, שותים קפה, משוטטים ברחובות הישנים וסופגים את האווירה שיש רק כאן. השכונה הזו מרגישה לי יותר מעניינת ומיוחדת מאשר מגדלים וקניונים. אני אספר לך משהו יפה: כשהייתי בפריז בפעם האחרונה והסתובבתי שם בשוק הפישפשים, סיפרתי לאחד הרוכלים שיש לי חנות בנוה-צדק, אז הוא אמר לי, ‘בפריז יש 20 רובעים, נוה-צדק היא הרובע ה-21’, וזה כל כך נכון”.

פרחים ייחודיים לחג השבועות

מהו סוד הקסם של ה”אפיסרי”?

“זה לא סוד, אלא העובדה שאנחנו מגישים כאן את אמנות החיים. זה הרבה יותר מפרחים, יין טוב או כלים אקלקטיים. יש כאן נשמה ונשמה שהיא מלאה בסיפורים על אמנות, יופי ואהבה. זה המקום שאני מגיעה ממנו ואני כל פעם מחדש מקבלת הוכחות לכך. יש לי לקוחות שבאים מאוסטרליה ומניו-יורק שעושים משלוחים ואני אומרת, ‘מה אין לכם כזה בניו-יורק?’ אז כנראה שאין, כי הם מרגישים כאן משהו מיוחד והם רוצים להעביר את זה לבית שלהם. אנשים מחפשים את המשהו הזה שמדבר אל הלב שלהם ואני מקווה שזה מה שאני נותנת להם. אני עובדת קשה מאוד והחלום שלי זה פשוט להיות טוטאלית בכל דבר שאני עושה כל יום מחדש ולתת מהאהבה שיש לי לתת לכולם. אני לא מחסירה דבר מהבית שלי והמשפחה שלי, אבל גם המקום הזה הוא בית בשבילי, אז חשוב לי לעשות הכל מושלם. יש לנו כאן צוות של ארבעה אנשים שגם הם מאוד מסורים, והבחירה בהם היתה בחירה ששמה דגש על האופי, החיוך והאכפתיות”.

אני רואה את הכלים היפים שיש לך כאן, הכל באמת נראה מיוחד ומלא בסטייל ובאמירה אישית. היה כאן פריט שכולם רצו?

“כן, כוסות קריסטל צבעוניות שהבאתי ממילאנו. זו היתה אמירה אמיצה מאוד בזמנו להכניס צבעוניות כזו וחומר גלם כזה. בהתחלה אמרו לי, ‘מה הקשר של קריסטלים לישראל ? זה יקר מדי וזה לא ילך’, אבל אני הרגשתי שזה חלק ממה שאני רוצה לעשות, ללמד ולחנך לתרבות נועזת יותר, להראות שאפשר לפרוץ גבולות, גם אם מדובר רק בכוסות”.

פריטי דקורציה ואמנות השולחן ב”אפיסרי”

את מדברת על להעביר הלאה את התרבות האירופאית העשירה. איך את רואה את אנינות הטעם הזו מתחברת לאופי הישראלי?

“יש חיבור מצוין ואני מרגישה אותו כל הזמן, במיוחד בימים אלה שאי אפשר לטוס, אז אנשים באים לפה ומרגישים קצת אווירה של חו”ל, כי זה באמת מה שאנחנו מציעים כאן, החל מהכריכים שלנו, דרך טעמי הגבינות המיוחדות שאנחנו מייבאים, ועד היינות המשובחים שיש כאן מאיטליה, מצרפת וגם מישראל. השפע של הטעמים המגוונים האלה הוא זה שעושה את ההבדל”.

תרבות אנינות הטעם קיימת בישראל גם בימי פוסט קורונה?

“היא לחלוטין קיימת. הישראלים מאז ומעולם הם אנשים דינמיים שנוסעים הרבה, מכירים ונפתחים לתרבויות חדשות ותמיד סקרנים ללמוד. אנחנו כאלה אלופים כי כל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים הכי טוב, אפילו טוב יותר מהמקור. איפה שלא תסתכלי, הקפה בישראל הוא מהטובים שיש, אפילו באירופה לא תשתי קפה כזה טוב, והאוכל שלנו הוא הכי טוב וטעים. אנחנו עם שתמיד דוחף קדימה ולא מתפשר וזה מתבטא בכל. אנחנו, הישראלים, מבינים עניין, ובעיקר עכשיו, כשאי אפשר לטוס, אנחנו מרגישים את הביקוש והצורך לחוויה ייחודית שנותנת תחושה של בריחה קטנה לחו”ל וזה עובד”.