מירית הררי: “האם ההקרנות עשו את העבודה??? הגידולים הצטמקו? גדלו? מה הלאה?

לפני למעלה משנה, חלתה מירית הררי, 51, אשתו של דידי הררי, אמא לשלוש בנות וסבתא לשניים, בסרטן הלבלב. מאז שחשפה את מחלתה היא מעניקה תמיכה וחיזוק לחולים אחרים, פעילה נלהבת בעמותת “סחי” ומאמינה שהיא נמצאת בתקופה המשמעותית בחייה. בפוסט מרגש שהעלתה שלשום, אחרי חמישה שבועות ללא כימו והקרנות, כתבה שהיא מחכה עכשיו לבשורות טובות. מחזיקות לך אצבעות

מירית הררי במיטתה במלון במדריד: “הדבר הכי חשוב במחלה שלי היה לא לתת לה להשתלט על החיים, לא שלי ולא של בני המשפחה שלי“

לפני כחודש, ב-11 באוקטובר 2019, העלתה מירית הררי, אשתו של שדרן הרדיו דידי הררי, פוסט מרגש, שבו סיפרה כי קיבלה פסק זמן מטיפולי הכימותרפיה ומההקרנות. וכך היא כתבה אז: “חמישה שבועות מתנה, זה מה שקבלתי. חמישה שבועות בלי כימו, בלי הקרנות, בליCT, MRI , בלי בית חולים, בלי לראות את איכילוב אפילו פעם אחת.

“‘צריך לתת להקרנות לעשות את העבודה’, אמר הפרופסור שלי. ‘הלוואי ואפשר היה להקפיא את הזמן’, אמרתי אני כל כך הרבה פעמים בשנה האחרונה. אולי מישהו ימציא סטארט אפ כזה? בינתיים חיים נורמליים, כמו של אנשים רגילים. משכך אחד בבוקר שמחזיק אותי כמעט יום שלם ומחשבות מזוקקות, זה ההבדל.

“נסעתי עם דידי, חזרתי ונסעתי עם נועה, התראיינתי לרדיו, לטלוויזיה. זכיתי לפתוח את השנה עם אירוע העשור של סח”י – עמותת סיירת חסד ייחודית (סח”י מתחברת עם נערים בסיכון בעיקר בפריפריה והופכת אותם לסיירת של חסד ומעשים טובים בקהילה שלהם), גייסנו כספים ושמנו את סח”י על המפה.

“כמו כן, השתתפתי באירוע נפלא ומרגש בכנרת של לביאות בוורוד – אירוע העצמה למאות מחלימות מסרטן השד – וחתרתי איתן יחד. חתרתי בים עם המלאכים הפרטיים שלי. זמן אמא , זמן בנותיי, אחים, נכדים. עשיתי לכם סחרחורת? ניצלתי כל שנייה ורגע.

“ומכיוון שאף אחד לא הקפיא את הזמן עדיין, אני מתקרבת לצומת הבאה. האם ההקרנות עשו את העבודה??? הגידולים הצטמקו? גדלו? מה הלאה? ניתן ליושב במרומים להכריע ולעשות את העבודה”.

מירית הררי (מימין) באירוע לביאות בוורוד שנערך בחודש שעבר בכנרת: “זה היה אירוע העצמה למאות מחלימות מסרטן השד”

שלשום, ממיטתה במלון במדריד, שם היא מבלה חופשה עם דידי, שיתפה מירית הררי את עוקביה כי עכשיו היא מחכה לבשורות טובות: “אני במדריד, במלון, במיטה. השעה שתיים בצהריים. דידי עושה טור רגלי עם מדריך. הייתי אמורה להצטרף אליו אבל הרגשתי שזה גדול עליי. אני חלשה מאוד. חודשיים בדיוק מהטיפול האחרון, מההקרנה האחרונה. אני מרגישה את זה מאוד. הכאבים מתגברים ומשתלטים, אני צמודה למשכך. הזעות וחולשה וחוסר תיאבון.

“דידי שולח לי הודעה בוואטסאפ: “חבל שאת לא כאן, אני בשוק אוכל ויש מיליון טאפסים, היית זוללת את כולם”. הוא עדיין במחשבה עם מירית הקודמת. מירית שאוכלת הכל, גם בעיניים. אני שמחה שזה כך. הדבר הכי חשוב במחלה שלי מבחינתי היה, לא לתת לה להשתלט על החיים, לא שלי ולא של בני המשפחה שלי.

“מחר הבדיקה ואולי הכל בראש כמו שאני תמיד אומרת. המתח מצליח להשתלט עליי, זה לא קורה הרבה. אני שוב מזכירה לעצמי לשחרר ולא לפחד, שבמקרה הכי גרוע איאלץ להיפרד. מי לא נפרד בסוף??? שנה פחות שבועיים מיום ההולדת 51 שבו קבלתי את מתנת הסרטן. נראה איך אחגוג את יום ההולדת הפעם. החיים הם אי ודאות, מטלטלים, מסקרנים, מאתגרים ועם כל זה יפים כל כך. שבוע נפלא לכולנו ובשורות טובות”.