“בהרבה מקומות בישראל לא יקבלו את זה שאמא מתחרטת על הבאת ילדים לעולם”

ערב חגיגת יום ההולדת הראשון של בנה, חוויית האמהות הטראומטית של אם צעירה מגיעה אל שיאה. בגילוי לב אכזרי אך רווי אהבה, חמלה וחרטה, מעלה הגיבורה שאלות נוקבות הנוגעות לכל אשה באשר היא. יעל מסנר, שכתבה וגם משחקת ב”תמות אהובי”, שמבוסס על רב המכר של הסופרת הארגנטינאית אריאנה הרוויץ, מדברת על מה קורה כשאמא מתחרטת על הבאת ילדים לעולם

יעל מסנר בהצגה “תמות אהובי”: “הדמות בהצגה לא רק מתחרטת על היותה אמא אלא גם על חוסר המימוש שלה ועל אובדן הזמן החופשי שהיה לה קודם”. צילום: אילן בשור

“בהרבה מקומות בישראל לא יקבלו את זה שאמא מתחרטת על הבאת ילדים לעולם. את אשה, יש לך רחם – משמע זה התפקיד שלך. כלומר, יש לך את כל הכישורים כביכול, אבל מה אם זה לא מה שאת רוצה לעשות?”, אומרת יעל מסנר, יוצרת בתחום התיאטרון, שבחרה לעסוק באחד הנושאים הקשים והמרתקים שקיימים: אמהות אשר מתחרטות על לידת ילדיהן.

הורות היא אחד הדברים היחידים שאינך יכולה להתחרט עליהם: את יכולה להתפטר, לעבור דירה, להיפרד, אבל הורות היא הקשר היחיד שלא ידעת קודם איך זה ירגיש ואחרי שזה קרה – אין לך אפשרות לקחת צעד אחורה. אל הנושא נחשפה מסנר לאחר שקראה את רב המכר “תמות אהובי” של הסופרת הארגנטינאית עטורת השבחים אריאנה הרוויץ. זמן קצר לאחר מכן, בחרה לעבד אותו להצגת יחיד בכיכובה, הנושאת אותו שם, שאותה היא מציגה בתיאטרון “הסימטה” ביפו העתיקה ושבקרוב תציין 100 מופעים.

מסנר, אם לשני ילדים (14 ו-13) ובזוגיות, מסבירה: “אני אוהבת ונהנית לגדל את ילדיי, אתחיל בזה, אבל ההצגה עוסקת במשבר בחיי הנישואים שקורה ללא מעט זוגות לאחר לידת הילד הראשון ובכלל, הרחבת המשפחה, הפיכת זוג למשפחה, והחיבור שלי אל הספר הגיע משם. על רקע המשבר הזה נפרדתי מבעלי, מאב ילדיי. ההצגה ‘תמות אהובי’ עוסקת באשה בשנה הראשונה לאמהות שלה כשהתפקיד האמהי והקשר המשפחתי שעוטף אותה נופלים עליה ממש לא כמו שהיא תכננה – זה בא לה לא טוב”.

יעל מסנר: “השאלה היא מה קורה למי שכן רוצה או ילדה כבר וכל הקסם לא קורה לה”. צילום: אורי רובינשטיין

לדבריה, “זה קורה להרבה אמהות במינונים כאלה ואחרים. אצל חלק זה משפיע על התפקוד, אצל חלק זה נשאר בראש. האמהות מתבטאת ונתפשת ברגשות מעורבים וההצגה נותנת למחשבות האלו את ביטוי האקסטרים, היא מציגה את כל הרע שפוגש את הדמות בסיטואציות האלו”.

יעל, האם מדובר באמא מתפקדת או במי שסובלת מדיכאון אחרי לידה?

אחת הטעויות היא שמייחסים את הסיטואציה בלעדית לדיכאון אחרי לידה. אבל בהצגה האם מתפקדת לגמרי. יש נשים שהופכות לאמהות וזה לא מתאים להן, אבל זה גורם לרגשות אשמה קשים כי התרבות שלנו היא של ‘זכית להיות אמא’ אבל בו בזמן מתפתחת גם מגמה של אל-הורות למי שלא רוצה ללדת. לא כל אחת רוצה להיות אמא, אבל השאלה היא מה קורה למי שכן רוצה או ילדה כבר וכל הקסם לא קורה לה.

אז מה את מציעה בעצם?

אני חושבת שקודם כל צריך לתת לרגשות שלנו לגיטימציה כדי לעבד אותם. לתת לתחושה הקשה הכרה ולדבר עליה. רגשות שלא נותנים להם מספיק מקום יכולים להפוך לאלימות ולפגיעה בילד ואם ניתן להם מקום, אולי הזעם כלפי הילדים יפחת וכל האלימות שאנחנו רואים בעולם כלפי ילדים תיגמר. דרך המשחק, ההצגה על הבמה של הקונפליקט הזה, אנחנו למעשה מאפשרים לנרמל את הרגשות.

מהן התגובות של הקהל להצגה שלך? פונים אלייך לאחר המופע?

בהחלט, ולא מעט. נשים יוצאות בהלם מההצגה. יש נשים שנורא קשה להן עם המראה הזאת מול הפנים שמשקפת להן את הרגשות החבויים, אלה שקשה לומר בקול רם. היו גברים שאמרו לנשים בואי החוצה כי הקרביים בחוץ וזה קשה להם לעיכול, אין בזה שום קלאס. שמתי לב שלגברים ולדתיים הכי מאתגר לשמוע את הטקסטים והם אלו שפשוט יוצאים באמצע ההצגה. בעולם הדתי אמהות זו שליחות, יש אג’נדה מאחורי זה, את מביאה את דור ההמשך של העם היהודי, יש להבאת ילדים הסבר וסיבה, מעבר לאגואיזם.

יעל מסנר ב”תמות אהובי”: “עבורי זה עונג גדול להגיד את מה שקשה להגיד”. צילום: יניב דרוקר

מהי התגובה שלך להורים שבאים אלייך? מה אפשר בכלל לומר?

באות אלי גם אמהות בוכות וזה תמיד מסתיים בחיבוק. את מה שיש לי להגיד אני אומרת על הבמה. אמהות לא באות לשחקנית, אלא אשה לאשה, אם לאם. הרבה שואלות אם הסיפור הוא שלי, ואני אומרת שיש נגיעות ממני אבל הוא לא שלי.

ואיך את מתמודדת עם התגובות הקשות?

עבורי זה עונג גדול להגיד את מה שקשה להגיד. לא כי יש לי מסע שאני צריכה לעבור ולפתור, אלא כי זיהיתי שזו אמירה של הרבה נשים בטח ובטח בישראל, שזו ארץ הילודה הבלתי נדלית, כולם אוהבים להגיד לך איך להרגיש ומה את צריכה להיות ואיזו אמא להיות ולהגיד משהו אחר זה בעייתי מאוד ואני פשוט נהנית להגיד אותו.

ההבנה הפשוטה הזו של את אשה, יש לך רחם, את צריכה להיות אמא היא לא באמת פשוטה. לא כל מה שיש לנו את הכישורים בשבילו זו משאת נפשנו. לידה של ילד זה אלמנט מוחלט. חיים ומוות זה מוחלט. ויש דיסוננס בגלל שרגשי זה לא יכול להיות מוחלט. אם יש לנו רגשות מעורבים כלפי המקצוע, למשל, אפשר להחליף, כנ”ל לגבי בית, חברים, בן זוג וכו’. אבל ילד לא, וזה פער שאמא צריכה לשלם עליו, כי הרי לפני שהבאת את הילד לא ידעת למה את נכנסת.

מה ההתעסקות בתפקיד הזה עושה לאמהות שלך?

משביחה אותה. הדמות בהצגה לא רק מתחרטת על היותה אמא אלא גם על חוסר המימוש שלה ועל אובדן הזמן החופשי שהיה לה קודם. ברגע שעולה אצלי תחושה שהייתי רוצה לחיות חיים אחרים לגמרי, כמו למשל, לעבור לניו-יורק – דבר שרציתי ולא מימשתי, וקורה כשזה עולה ויש לי תחושת החמצה – אין לי רגשות אשם על כך. זה בסדר להתחרט על מה שלא עשית כי כל בחירה באה על חשבון משהו, אבל כשזה נוגע להורות זה הרבה פחות נעים לומר את זה. ודבר נוסף: אני לא רק אמא, אני אדם עם עולם שלם. הילדים שלי, שמצויים בגיל ההתבגרות, מעריכים את האדם שאני מעבר להיותי אמא שלהם.

יעל מסנר: “אני לא רק אמא, אני אדם עם עולם שלם. הילדים שלי, שמצויים בגיל ההתבגרות, מעריכים את האדם שאני מעבר להיותי אמא שלהם”. צילום: אורי רובינשטיין

את חושבת שיכולת להימנע מהמשבר בחיי הנישואים?

“אני חושבת שבכפוף למבנה אישיות מסוים זה בהחלט יכול להימנע, לא המשבר כי הוא יקרה בזמן כזה או אחר, אלא פירוק הבית. מה שקרה אצלי זה שבאמצעות האמהות גיליתי את האני האמיתי שלי, היא נתנה לי המון ביטחון, קיבלתי ממנה המון חיזוקים, וזה לא התיישב עם הפרטנר, לכן זה לא התאים עוד.

אילו נושאים נוספים מעניין אותך לגעת כיוצרת?

מלחמת האין ברירה. האם יש דבר כזה בכלל? לעבד שירה לעבודה בימתית, בעיקר לאה גולדברג ותכנים זוגיים, שבינו לבינה. כרגע אני משחקת את אלקטרה בהצגה ‘הקללה’ ובמקביל עובדת על הצגה מקורית שבה אשחק הומלסית, מדובר בדמות קומית ונוגעת ללב. בנוסף, אני משתתפת בתיאטרון “הסימטה” בהצגה “קרוסלה”, דרמה טרגית קומית על דייטים זוגיות ואהבה, שבה אני מגלמת אם לשלושה שבאה למצוא אהבה.

מועדי ההצגה “תמות אהובי” בתאטרון הסימטה, יפו העתיקה: רביעי,15.1, 20:30, שישי, 31.1, 21:00, שני, 17.2, 20:30. להזמנות: 03-6812126,

http://hasimta.com/%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%94%d7%a6%d7%92%d7%95%d7%aa/