מירית הררי: “טיפולי הכימו מאפשרים לי להמשיך בחיים, ליהנות מהמשפחה, לחזור לים”

למעלה משנה מתמודדת מירית הררי, אשתו של דידי הררי, עם סרטן הלבלב. מאז שחשפה את מחלתה היא מעניקה תמיכה מעוררת השראה לחולים אחרים. באחרונה עברה עם דידי לגור ממש מול הים והיא נהנית מכל רגע

מירית הררי בטיפול כימו בבית החולים איכילוב: “החומר זורם לי בגוף ונלחם את המלחמה שלו”

למעלה משנה וחצי מתמודדת מירית הררי, אשתו של דידי הררי, עם סרטן הלבלב. מאז שחשפה את מחלתה היא מעניקה תמיכה וחיזוק מעוררי השראה לחולים אחרים. עכשיו, בימי קורונה, היא עוברת טיפולי כימו נוספים בבית החולים, ונקודת האור בחייה, בנוסף למשפחה שעוטפת אותה, היא המגורים החדשים ליד הים, 50 מטר מהמים, שהיא כל כך אוהבת.

לפני חודש וחצי שיתפה מירית את העוקבים שלה בפייסבוק במעבר שלה לדירה שכורה מול הים. “היום היה כימו מס’ 28 נדמה לי”, כתבה. “אף פעם לא הייתי חזקה ברשימות כך שאבדתי את הספירה איפשהו בדרך, אבל שוב, מה זה משנה ומי סופר?

“היום הגעתי לאיכילוב מגן עדן קטן ומקסים וכל הטיפול חיכיתי כבר לחזור לגן העדן הזה. דידי, הבעל הנפלא והמקסים שלי, נפשי התאומה, האיש שאני יותר שנים איתו מאשר בלעדיו, הוא, מגשים החלומות שלי.

“למען האמת זה תמיד היה כך, רק שאולי בחיי הקודמים התייחסתי לזה בפחות תשומת לב. היום, כמו כל הדברים האחרים, המשמעות הרבה-הרבה יותר חזקה ואני כל כך מעריכה ומודה ולו על הדבר הקטן ביותר.

מירית ודידי הררי עם הנכדים: “הוא הבעל הנפלא והמקסים שלי, נפשי התאומה, האיש שאני יותר שנים איתו מאשר בלעדיו”

“תמיד חלמתי לגור ליד הים, חלמתי על חלון ענק בכל פינה בבית שממנה אני רואה את הים, בגשם וברוחות וגם ים רגוע ושלו. כשאני מסתכלת על הים, כשאני נוגעת בו, אני מרגישה אושר בלתי מוסבר. נולדתי בעכו וכל ילדותי עברה ליד הים, זה חלק ממני, משהו חזק ולעיתים אפילו מיסטי קצת, הקשר הזה.

“אז מגשים החלומות שלי, אהוב ליבי, עשה מעשה ושכר לנו דירה קטנה ויפהפייה, חמישים מטר מהמים, בדיוק כמו שחלמתי. התקשר הביתה דקה לפני שידור וביקש תשובה מידית לדירה שהתפנתה והמעבר למחרת. והנה אני פה, צובטת את עצמי, בודקת אם זה אמיתי. כבר יומיים מתעוררת עם הים והולכת לישון איתו. עם הים ועם מגשים החלומות.

“אני לבד עכשיו, דידי הלך לראות כדורגל אצל חגי בחוף ואני נשארתי לבד עם שבעה ספרים (החברים הכי טובים). בחוץ על הטיילת יש זמרת מקסימה ששרה שירים נעימים ואני לא רוצה שהרגע הזה ייגמר. היה יום של כימו, והנה גם עליו אפשר להגיד יום נפלא. תודה דידי שלי, תודה ליוניברס שמחייך אלי כל הזמן. תודה לכל האנשים הטובים והנפלאים שאני פוגשת כל מילימטר בדרך שלי”.

מרפסת הבית מול הים של מירית ודידי הררי: “כשאני מסתכלת על הים, כשאני נוגעת בו, אני מרגישה אושר בלתי מוסבר”

כמה ימים אחר כך, פרסמה מירית פוסט נוסף שבו כתבה: “כבר שבועיים שאני מתעוררת לתוך החלום שלי. הדבר הראשון שאני רואה כשאני פותחת את עיניי הוא הים. לא פיסת ים קטנה. הים הגדול בכל עוצמתו. מתעוררת בלילה ועוברת מהחדר לסלון למרפסת, נכנסת ויוצאת ושוב כל הסיבוב. מקשיבה לגלים, מתרגשת. צובטת את עצמי, בודקת האם אני ערה באמת.

“השינה נהדרת, יש תיאבון. דידי מאושר, הוא הגשים לי את החלום ואני קולטת שהבנאדם באנרגיות שיא. מתחיל את הבוקר בריצה על החוף, מתעורר מפוקס הרבה יותר מבבית, החברים נגישים. כמות האנשים שפגשנו בשבועיים היא יותר ממה שפגשנו בשנה. כיף לי לראות אותו מאושר.

“האושר נמצא בפנים ולא בתפאורה מסביב“

“יש המון דברים נפלאים בשהייה הזאת מול הים. קראתי המון ספרים בשבועיים האלה. יש שקט נפלא בדירה. אין בישולים, המטבח כזה פצפון, הוא לא מצפה ממני לשום דבר. חופש אמיתי ויחד עם זאת משהו חסר…

“חשבתי שיהיה נעים לברוח קצת מכל ההמולה. אני והים, הים ואני, נשמע חלומי. אפילו את הקיאק שלי הבאתי לידי. ממש כמו בחלום. והנה אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לבית, לטווסים הצעקנים במושב, לבנות הנפלאות שלי שנכנסות ויוצאות כל הזמן, לנכדים שרוצים לבוא כל הזמן. כן, גם לבישולים ולעבודות הבית…

מירית ודידי הררי מבלים על חוף הים: “כיף לחלום וכיף להתעורר וכיף לגלות שהמציאות היא החלום“

“אז מה קורה איתי אני שואלת את עצמי? זהו? הבנתי כל כך מהר את הפואנטה??? אז כרגע אני מחלקת את זמני בין הים למושב ונראה מי יכריע בסוף. מה שבטוח שכל הכרעה תהיה נהדרת. האושר נמצא בפנים ולא בתפאורה מסביב… מחר יום חשוב בבית החולים. אני באנרגיות נהדרות, מקווה שתהיה לזה השפעה על התוצאות. כיף לחלום וכיף להתעורר וכיף לגלות שהמציאות היא החלום”.

שבוע אחר כך, עוברת מירית טיפול כימו מס’ 29, ומשתפת: “יצאתי קצת לספוג ויטמין שמש אחרי כמה שעות של נמנום והתעוררות כשהחומר זורם לי בגוף ונלחם את המלחמה שלו. מחכה כבר לחזור לנוף האחר של הים והגלים שנשקף לי מהמרפסת של הדירה הקסומה. יש גם ימים כאלה.

“העיקר להמשיך בכל הכוח, באמונה ובשמחה ובהרבה אהבה. אין מקום לייאוש. פוגשת פה אנשים מקסימים, כולנו באותו סרט וכולם מחזקים ומתחזקים אחד מהמקרה של השני. נלי האחות המקסימה תיכף תבוא לנתק אותי מהצינורות וקדימה הביתה”.

עוברים עוד שבועיים ומירית עוברת טיפול כימו מס’ 30. “אחרי לילה לבן, מתעוררת עם כאבים”, היא חושפת. “דידי ואני מנהלים שיחות נפלאות על החיים והגורל ואיך הדברים מתפתחים. לאט-לאט עולה הבוקר והמראה המדהים של הים והגלים נגלה אלינו מהחלון בסלון. תל-אביב מתעוררת.

מירית הררי באחד מהטיפולים הכיומתרפיים: “אני חושבת לעצמי שאפילו כאן במחלקה האונקולוגית בזמן טיפול כיף לי“

“עוד כמה שעות אני כבר צריכה להיות במחלקה לקבל טיפול אבל אני חייבת לפתוח את הבוקר במים. להרגיש את החול ברגליים, לבקר את המצילים בסוכה, להגיד שלום לקיאק שלי ושאולי נתראה אחרי הצהרים…

“עכשיו החומר זורם בגוף. אני מנמנמת ותוך כדי, אבישגי עושה לי מסאז’ ברגליים (הביאה קרם מהבית). אני חושבת לעצמי שאפילו כאן במחלקה האונקולוגית בזמן טיפול כיף לי, זאת רק הפוגה קצרה מהשיגרה ותיכף חוזרת אל הבית מול הים. באתי בנחת ואלך בנחת. בסופו של דבר הכל זה נקודת מבט, איך אנחנו בוחרים להסתכל על פני הדברים. המשך יום נפלא”.

עוד שבוע עובר ומגיע תורו של כימו מס’ 31. מירית: “אומרת לי פה אחת המאושפזות, ‘מה יהיה מירית? מתי כבר נגמור עם הכימו הזה?’. ואני עונה לה, ‘אוי ואבוי, רק שלא נגמור עם זה, כי ביום שנגמור עם זה, זה בגלל שהוא גמר לעשות את העבודה, סיים את תפקידו, ומי ימשיך? עדיין לא הומצאה התרופה הנוספת’.

“אני מאחלת לי להמשיך לבוא לטיפול. שיגרה לא אידיאלית ומצד שני מאפשרת להמשיך בחיים, ליהנות מהמשפחה, ליהנות מהדברים הקטנים, לחזור לים. אבישגי יושבת כאן איתי, אחרי הצהריים מאיה והקטנים יבואו לבקר ונועה שלי תחגוג מחר 23 שנים ביחד עם אמא. אין חלומות גדולים ובומבסטיים. מאחלת לי ולשאר החולים פה להמשיך לבוא לטיפול ובינתיים אולי בזמננו יהיה נס ותמצא התרופה האמיתית למחלה. סופ”ש מתקרב , שימו מסכות, שימרו על עצמכם”.

צילומים מתוך הפייסבוק של מירית הררי