מירי מיכאלי מערוץ 13 ילדה בן שלישי לפני שבוע: “הדרך לא תמיד פשוטה, אבל היעד מופלא” 

מגישת הטלוויזיה איבדה תאומים באחד מהריונותיה ויש לה מסר למי שרוצה ילדים וחוותה הפלות ואכזבות

מירי מיכאלי לפני הלידה השלישית עם בעלה אייברי והילדים היילי ובניה

לפני שבוע ילדה מגישת הטלוויזיה מירי מיכאלי, 37, בן שלישי, אח להיילי ובניה. בפוסט שהעלתה מיד לאחר הלידה בבית החולים “ליס” ליולדות ב”איכילוב”, כתבה: “בשבח ובהודיה גדולה, שמחים לבשר על הולדת בננו המתוק, לפני זמן קצר. 3.350 ק״ג של מתיקות ואהבה”.

כמה ימים אחר כך, חשפה מיכאלי, שבאמצע הריונה עברה מערוץ 12 ל-13, את העובדה שבאחד מהריונותיה הקודמים איבדה תאומים. “הפוסט הזה מוקדש לכל מי שרוצה ילדים ולא מצליח, למי שחווה ניסיונות, אכזבות וכישלונות, הפלות וקשיים”, כתבה.

“אני מרגישה שדווקא עכשיו, אני מוכרחה לכתוב לכן ולכם, ברגע הכי שמח שלי, כשהלב שלי עולה על גדותיו מרוב אהבה והידיים – כמו האיחול החשוב הזה – מלאות. אני רוצה מעומק הלב והרחם לאחל לכם הצלחה, אבל גם לספר כדי לחזק.

מירי מיכאלי ובעלה לאחר לידת בנם השלישי לפני שבוע

“את התמונה מימין צילמתי לפני הלידה של התינוק, שלשום. החדר הזה שמצולם כאן הוא חדר הקבלה בצד מיון היולדות ב’ליס’, ‘איכילוב’. נכנסתי לחדר הזה הפעם בשמחה ובהתרגשות, אבל יצא לי להיות בו גם בנסיבות לא פשוטות. החדר הזה הוא בשבילי חלק מהמסע שלי ולכן היה חשוב לי לצלם אותו, כסימן לחיים, כדי לזכור את הדרך ולא רק את היעד.

2017, כבר היתה לי ילדה מתוקה. נכנסתי להריון ספונטני עם תאומים והאושר היה גדול. בבדיקה אצל הרופא שלי שמענו דופק כפול, פרופ׳ יוגב אמר לאייברי לשבת קודם, ‘יש שניים’. בביקור הבא נותר רק אחד, בזה שאחריו – שקט, דממה כואבת.

“בחדר הקבלה המצולם מיררתי בבכי, על אף שפרופ’ יריב יוגב, מנהל “ליס”, אמר לי שזה רק באמפ קטן בדרך וידעתי שהוא צודק, כי הוא יודע. אבל בלב קינן גם פחד שלא יהיו לי יותר. אחר כך היה עוד באמפ מהסוג הזה בדרך. “האחות המתוקה שליוותה אותי לפני הגרידה עודדה והבטיחה שעוד אשוב וזה קשה אבל יעבור. שלשום פגשתי אותה פה שוב וסיפרתי לה שזו הפעם השנייה שלי פה בלידה מאז.

התמונה שצילמה מיכאלי לפני הלידה השלישית והעלתה בפוסט: חדר הקבלה בבית החולים ליולדות “ליס“. יצא לה להיות בו גם בנסיבות לא פשוטות

“הדרך לא תמיד פשוטה, אבל היעד מופלא. אבל גם המסע הזה חשוב – איך אני צועדת, מתמודדת, לא מאבדת תקווה. יש לזה ערך.

“פרשת ‘מסעי’ נפתחת בפסוק ‘ואלה מסעי בני ישראל’. לרוב אנחנו מספרים מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים, או מתארים סטטוס. הנה, תודה לאל, אני אמא לשלושה ילדים. אבל מה הסיפור שקדם לזה? מה עברתי בדרך שלי? הפרשה מלמדת אותנו להתייחס למסע. כן, היעד של בני ישראל היה להגיע לארץ, אבל התחנות היו משמעותיות, עברנו דברים, גדלנו והתפתחנו. כך גם בחיים.

“אז אם אתם במסע הזה, אל ייאוש – הנה תמונת החדר שכולו סימן לתקווה לאושר גדול שאני מאחלת לכם שיגיע אליכם בקרוב ממש”.