fbpx
https://rootavor.com/wp-content/uploads/2020/11/הילדים-חזרו-הביתה.jpg

הילדים הגדולים חזרו הביתה בגלל הקורונה?

אתי נשיא, מאמנת אישית עסקית המתמחה בנשים המתמודדות עם גיל המעבר, מסבירה איך עוברים את המגיפה בשלום

מאת: אתי נשיא

1הילדים חזרו הביתה

תמונת אילוסטרציה. צילום: Photo by Sharon McCutcheon on Unsplash

זו היתה כתבה מוכנה, מושלמת, על “הגוזלים שלי שעפו ועזבו את הקן”, השינוי הבן דורי בתחושות, בהתמודדות עם תופעת “הקן המתרוקן”. לפתע הכל התהפך: במקום זה אני מוצאת את עצמי כותבת על איך הגוזלים שהפכו לבוגרים, חוזרים אל הקן, רק בגלל סיני קטן ששיגע את העולם.

לעזיבת הילדים את הבית ישנה ההתמודדות שלה, אך היא מביאה עימה המון דברים טובים: פחות מטלות בית – סידור, כביסה, בישול; גאווה – הילדים בטוחים, עצמאיים ומתחילים לבנות את חייהם; וזה הזמן שלנו ליותר זמן פנאי, לשדרוג הזוגיות, לחיזוק קשרים חברתיים ולחיסכון כלכלי – אם לא תומכים בילדים.

התקופה האחרונה הציבה בפני העולם אתגרים חדשים ולא ממש מוכרים, ובוודאי ייצאו מחקרים על התקופה והשלכותיה. אך בינתיים אנו חווים את יומיום הקורונה ולומדים את התופעות על בשרינו. אין ספק, שהדור הצעיר חווה אתגרים חדשים, העולם משתנה, החל מלימודים שהפכו להיות לימודים מקוונים, תחום העבודה אשר מצריך התארגנות חדשה בעבודה מהבית, וישנם אלה שאיבדו את פרנסתם לחלוטין.

שלא נתבלבל, אני שמחה ואוהבת את ילדיי, הם תמיד יתקבלו בברכה, זהו ביתם, אך עם זאת כאשר אתה כבר למד לחיות באופן שונה, יותר עצמאי, יותר חופשי, מפתח זוגיות אחרת, משלים עם העובדה שהילדים כבר גדולים ולא ממש צריכים אותך, לומד להיות גאה שהם מצליחים באופן עצמאי – מגיעה החזרה הביתה והיא מטלטלת – לשני הצדדים.

איך מתמודדים עם הילדים בבית?

אז מה קורה לנו ההורים? אנו נאצלים לשנות שוב את מסלול חיינו, להתמודד עם מבוגרים שחיים עכשיו בבית, לעיתים גם עם הנכדים. הם דעתניים, יש להם מה להגיד על כל דבר, וברור שהצדק איתם… הם מאוד טעונים, הם נפגעו כלכלית, נאלצים ללמוד ולעבוד מהבית, לא יוצאים, לא נפגשים, חיי החברה נפגעו, זוגות נפרדו – אנו ההורים נאצלים להתמודד עם כל סיר הלחץ הזה.

2אתי נשיא

אתי נשיא: “הילדים עוברים טלטלה רגשית, כלכלית וחברתית. היו אתם המבוגרים האחראים”

אז לא רק שאנחנו נאלצנו לשנות את חיינו שוב, אנו נאלצים לספוג או להתמודד עם כל מה עובר על ילדינו, להיות חכמים, כדי לעזור להם ולנו לצלוח את התקופה הלא פשוטה הזו, תוך שמירת יחסים טובים ואוהבים כמשפחה. איך עושים זאת? ומה אנו צריכים? אציין כאן 6 דברים: אמפטיה, סבלנות ואורח רוח, פתיחות, חלוקת תפקידים, כבוד ויצירת מסורת משפחתית חדשה למצב הזמני.

אמפטיה התנהגו כמבוגר האחראי. הילדים עוברים טלטלה רגשית, כלכלית וחברתית. לעיתים התנהגות גסה שלהם מערערת אותנו וגוררת אותנו לתגובה בעוצמה גבוהה, מה שלא יפתור את הבעיה אלא יחריף אותה. אם נכניס אמפטיה נוכל להבין גם אם לא לקבל את הסיטואציה.

“עבור העולם את איש אחד, עבור ילדך אתה כל העולם”

סבלנות ואורח רוח – צריך להבין כי המצב הוא זמני. הרי הם לא יישארו לנצח בבית. עובדה זו יכולה לעזור לנו לקבל כל קושי בדרך. כמו באמפטיה, כך גם הסבלנות דורשת גדלות, לנו ההורים יש את הניסיון והיכולת לכוון, להדריך ולעזור בשעה הזו.

פתיחות הסוד לחיים טובים, מאושרים ומאוזנים הוא הפתיחות. זה נכון גם לגבי זוגיות, עבודה, חברים, כל תקשורת בין אישית. שיח פתוח, שיתוף בקושי, שיתוף בהנאה ובשמחה. שתפו את הילדים במה שמפריע, מהו הקושי, מהי ההנאה. שימעו מצידם גם על הקשיים ומיצאו פתרונות משותפים. כך תמנעו המון כעס, מתח וחוסר הבנה.

“כל הורה חייב לזכור, שביום מן הימים ילדו ילך לפי דוגמתו ולא עצתו”

חלוקת תפקידים – החזרה הביתה משנה שוב את הדינמיקה של הבית, הצרכים משתנים, מטלות הבית גדלות, יותר כביסות, יותר ניקיונות, יותר בישולים, יותר קניות. חלקו את המטלות בין כל בני הבית. חלמת על בית מסודר ונקי? גם אם זה לא קורה עכשיו, התעלמי, בשביל השקט הנפשי.

כבוד – אני בטוחה שגידלתם ילדים עם ערכים – לכבד את ההורים, את הזולת. זה הזמן ליישם ולדרוש כבוד זה. אין במונח כבוד כוונה לבקש שכל בוקר ינשקו את ידייך, הכוונה לדעת לכבד את הצרכים של האחר, לנהל שיח מכבד, גם אם הוא קשה, וכן, גם להודות ולהעריך את המאמץ והשינוי שנקלענו למצב של מגורים משותפים יחדיו.

“להורים טובים יש רצפה מלוכלכת, מטבח מטונף, ערימות של כביסה וילדים מאושרים”

מסורת משפחתית חדשה – לאחר שהילדים עזבו את הקן, כל אחד מאיתנו – ההורים והילדים – יצר סדר יום חדש, בבית ומחוצה לו. עם חזרת הילדים הביתה, הילדים משנים את סדר היום וההרגלים שלהם וכך גם ההורים. עכשיו זה הזמן לארגן סדר יום חדש שיתאים למשפחה החדשה-ישנה. צרו גבולות, זה רק ימנע חיכוכים; פנו זמן חופשי כדי להיות יחד; העניקו פרטיות אחד לשני; הוסיפו פעילות כיף משפחתית ושימרו על ההומור והשמחה.

 “הורה שלא שומר על חוש הומור הוא כמו רואה חשבון שגרוע במתמטיקה”

אנו כהורים, אין לנו באמת יכולת לשלוט בדברים ובהתנהגות של הילדים הבוגרים, אבל יש לנו אחריות כהורים לילדים ולא משנה באיזה גיל לומר את הדברים הבאים ולהעצים את הילדים שלנו:

אני אוהבת אותך.

אני גאה בך.

כל הכבוד על הניסיון.

תודה ששיתפת.

אפשר גם להגיד, לא!

אני מתנצלת.

אני סומכת עליך ויודעת שאתה מסוגל/ת.

לא חייבים להסכים, חייבים להקשיב.

לא לפחד מהפחד.

ממשבר צומחים.

“מקום מגורים נבנה באמצעות הידיים, אבל בית נבנה באמצעות הלב

 

;
Font Resize
Contrast