fbpx
https://rootavor.com/wp-content/uploads/2021/05/יהודיות-וערביות-מנצחות-ביחד2.jpg

מנצחות ביחד: יהודיות וערביות מאמינות שלילדים של כולנו מגיע לגדול כאן בשלווה ובביטחון

תקשיבו טוב למיכל אנסקי, לוסי אהריש, לוסי איוב, מרים פרץ ולאחיות היהודייה והערבייה בחדר הלידה

על רקע האלימות בין ערבים ליהודים בערים המעורבות בארץ, שמחנו לשמוע דווקא את הנשים החזקות, משני הצדדים, שלא מוכנות שיפרו את האיזון העדין שנרקם כאן בינינו במשך עשרות שנים.

1מרים פרץ עם אחות ערבייה בשיבא תל-השומר

מרים פרץ עם אחות ערבייה בשיבא תל-השומר: “שאיפה למחויבות הדדית ורגישות לאחר”

מרים פרץ: ערבים ויהודים עובדים יחד בהצלת נפשות

מרים פרץ, אשת חינוך ששניים מבניה, קציני צה”ל, נהרגו בקרב בעת שירותם, הפכה מאז לסמל לקירוב לבבות ולמי שמנסה לפתור הכל בדרכי שלום. באחד מימי מבצע שומר החומות נסעה פרץ לבית החולים שיבא כדי לחזק את העובדים היהודים והערבים ואף הצטלמה עם אחת האחיות הערביות.

בפוסט שהעלתה פרץ בטוויטר, כתבה: “שוחחתי היום עם הצוותים הרפואיים בבית החולים שיבא בתל השומר, שם עובדים ערבים ויהודים זה לצד זה בהצלת נפשות. בדרכי חזרה הביתה תפסו אותי מטחי הטילים לאזור גוש דן. מיהרתי לתפוס מחסה על פי הנחיות פיקוד העורף. אנא שמרו על ההנחיות, הן מצילות חיים. עוד נדע ימים טובים”.

בחג השבועות, הוסיפה פרץ: “מגילת רות מספרת לנו סיפור על אהבה, אמונה, תקווה וחמלה. על חברות וערבות שאיננה תלויה בדבר. מסורת ישראל מלמדת אותנו דווקא בימים אלו על חשיבותם של ערכים, על הסכנה במצב בו כל איש – הישר בעיניו יעשה, מול השאיפה למחויבות הדדית ולבנייתה של חברה, על מחויבות לחסד ורגישות לאחר”.

2מיכל אנסקי ולוסי אהריש עם ילדיהן במקלט בתל-אביב

מיכל אנסקי ולוסי אהריש עם ילדיהן במקלט בתל-אביב: “זו העת שלנו כאמהות ואבות, כאחים ואחיות, כבני אדם לעמוד איתן מול הטרור”

מיכל אנסקי: “חיי אדם, כל אדם באשר הוא, יקרים מכל”

מיכל אנסקי פגשה את לוסי אהריש במקלט השכונתי, וסיפרה: “לוסי ואני רצנו למקלט היום עם התינוקות שלנו על הידיים. זו המציאות – אין בה הגיון, אין לה תירוץ, והיא נוכחת, סמיכה וחונקת כמו שמיכת סקביאס כבדה על כולנו.

“יש בה יסוד אנושי בתמונה הזו, ולוסי ניסחה את זה יפה. זו העת שלנו כאמהות ואבות, כאחים ואחיות, כבני אדם לעמוד איתן מול הטרור – כל טרור שבא להפר את מה שבנינו ועדיין בונים. לקחת אחריות איפה שמסרבים, להראות מנהיגות איפה שחסר ולהגיד שהקו עובר כאן. ואין כאן משוואה – חיי אדם, כל אדם באשר הוא, יקרים מכל”.

3אחיות חדר הלידה עטרה מושקה וסיוואר עומר

אחיות חדר הלידה עטרה מושקה וסיוואר עומר: “אנחנו נותנות את הלב, בכל חדר, לכל אשה, לכל משפחה, ומבלי שבדקנו את זהותם הלאומית”

אחיות בחדר לידה: “לילדים של כולנו מגיע לגדול בשלווה”

שתי אחיות מחדר לידה – עטרה מושקה היהודייה וסיוואר עומר הערבייה – העלו במהלך מבצע שומר החומות את הפוסט המרגש הבא: “אף פעם מעולם (!) לא העליתי על דעתי שאצטרך להזכיר שאנחנו צוות מגוון שנותן ידיים ואהבה לכולן.

“אנחנו עובדות כתף אל כתף במקום הרגיש ביותר בעולם וחוץ מאת הידיים שלנו, אנחנו נותנות את הלב, בכל חדר, לכל אשה, לכל משפחה, ומבלי שבדקנו את זהותם הלאומית.

“חדר הלידה הוא מיקרוקוסמוס. הוא האידיליה, הוא האני מאמין שלי, הוא החלום הפרוע של איך הייתי רוצה שהחיים ייראו. בחוץ. מה שקורה כרגע במדינה כאילו לקוח מסרט מדע בדיוני שהגה תסריטאי משוגע.

“בואו ביחד נזכור שהטובים רבים יותר, שהטובות רבות יותר, שלילדים של כולנו מגיע לגדול בשלווה, שלתינוקות שנולדים מגיעה פשוט אהבה”.

4לוסי איוב

לוסי איוב: “פחד לאבד תקווה, פחד שנתעורר מאוחר מדי, פחד שכבר מאוחר מדי”

לוסי איוב: “הידיעה שרק ביחד אפשר”

לוסי איוב, מנחת הטלוויזיה של תאגיד כאן 11, היא ערבייה נוצרייה שלא אוהבת להתעסק בהגדרות, אך מודה עכשיו, בימי שומר החומות, שיש בה פחד. בפוסט שהעלתה כתבה: “לא סתם אומרים שהפחד משתק. עובדה שאין לי מילים. יש בי רק פחד.

“פחד מהאלימות המשתלחת, פחד מהשנאה המעוורת שלא נותרה בה טיפה של כבוד עצמי להבחין, אפילו לא כשהיא ניצבת אל מול ילדים. פחד מאובדן הצפון, מחוסר היכולת או הרצון להבחין בין טוב לרע. פחד ממילים כמו ‘טוב’ ו’רע’. פחד שלא נוכל לשקם את מה שנהרס עד היסוד.

“פחד מהקלות שבה הכל יכול לקרוס, קלות של יד על ההדק, קלות דעתם של מנהיגים, אם אפשר עוד לקרוא להם כך.

“פחד שלא אוכל או לא ארצה או לא אוכל עוד לרצות להמשיך להילחם על הבית כדי שגם אני ארגיש שיום אחד אוכל להקים פה בית. פחד מהאדמה שבוערת לנו תחת הרגליים, ופחד מהרגליים הקרות שמוכנות לפתוח במנוסה מרוב פחד.

“פחד לאבד תקווה, פחד שנתעורר מאוחר מדי, פחד שכבר מאוחר מדי. ואולי גרוע מכל פחד שלא אוכל עוד לזעוק את הכאב מרוב פחד. אז הנה כמה מילים, זעקת כאב ותקווה קלושה וגם ידיעה שרק ביחד אפשר”.

;