fbpx
https://rootavor.com/wp-content/uploads/2022/11/סוחר-אמנות-ושמו-נימאנד2.jpg

סוחר האמנות יוסי זיסמן כתב רומן מתח מסועף על חיפוש אחר ציור גנוב באירופה בימי הנאצים

בדרך הוא חושף את החדרים האחוריים של הגלריות והמוזיאונים, את מלונות היוקרה ואת הברים האפלוליים

מאת: שרון אדרי

“יממה לפני ערב ראש השנה צלצול טלפון בלתי צפוי מחריד את דממת ביתו של סוחר האמנות יצחק נימאנד וקול חלוש נשמע מעבר לקו. אספן אמנות מסתורי בשם הוראס מתעקש להיפגש עמו בדחיפות. הוא מציין שזה בעניין ציור חשוב שנגנב, ‘זה מה שאני יכול להגיד כרגע, הזמן אוזל… כשתבוא אסביר לך הכול. אנחנו זקוקים לעזרתך'”.

כך נפתח רומן המתח המסועף ועוצר הנשימה “סוחר אמנות ושמו נימאנד” (הוצאת “מטר”) מאת יוסי זיסמן, בעצמו סוחר אמנות, שבו הגיבור יוצא למסע בבירות האמנות של אירופה וארצות-הברית בחיפושיו אחר הציור, ובדרך חושף את צידה הנסתר של אירופה, את החדרים האחוריים של אולמות התצוגה בגלריות ובמוזיאונים, את מלונות היוקרה והברים האפלוליים – מבעדם צפה ועולה מחדש ההיסטוריה האיומה של הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה.

זיסמן – 57, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בתל-אביב – הוא סוחר אמנות הפועל בישראל ובאירופה והיה בעל גלריית “זיסמן” במשך כעשרים שנה. הוא בעל תואר ראשון בתנ”ך ותואר שני בספרות ואמנות. סיפוריו ומאמריו התפרסמו בעבר ב”עִיתון 77″, “מאזניים”, ובמגוון מוספי ספרות. בשנים האחרונות הוא מתמקד במסחר בינלאומי באמנות ואף בכתיבה.

בגלריה “זיסמן”, אגב, הוצגו יצירות של מיטב אמני ישראל וכן נערכו תערוכות לגדולי האמנים, כמו יגאל תומרקין, אורי ליפשיץ, ציבי גבע ועוד ואף לאמנים בינלאומיים, כמו כריסטו, פיקאסו (תחריטים) ואחרים.

יוסי ואני ידידים ותיקים ונפגשנו בבית קפה לשוחח על ספרו החדש, “סוחר אמנות ושמו נימאנד”, פרויקט חייו בשנים האחרונות. כל מפגש עם יוסי מוביל תמיד לשיחה מלאת תובנות ובעיקר שאלות והרהורים מעמיקים על החיים, היופי והכאב שבהם שהאמנות מיטיבה לבטא את שני האספקטים הללו ואחרים.

1יוסי זיסמן

יוסי זיסמן: “הספר התבסס על הרבה אירועים שקרו לי והרבה דמויות שפגשתי בחיי, במיוחד המקצועיים”

יוסי, איך החלטת לכתוב ספר ככה באמצע החיים?

יוסי: “בנערותי כתבתי סיפורים קצרים שהתפרסמו ב’עיתון 77′ או במוספים ספרותיים. בשלב מסוים כינסתי את כל הסיפורים לספר שבסוף לא יצא לאור. באותה תקופה נשאבתי לעולם האמנות אבל הרצון לכתוב סיפורת תמיד כינן בי. הספר שכתבתי הלך וצמח בתוכי בערך מגיל 40 ובשלב מסוים הבנתי שאני חייב להתיישב ולכתוב אותו וזה מה שעשיתי”.

הספר שכתבת נוגע באמנות, במסחר באמנות, ביצירות ובאספקטים נוספים של המקצוע שלך. האם זה היה השיקול המכריע בבחירת נושא לספר?

“הנושא, אפשר להגיד, בחר בי. כלומר, הספר שצמח בתוכי היה קשור והתבסס על תחום האמנות מכיוון שזה העיסוק של חיי”.

כמה פרטים אוטוביוגרפיים יש בספר, אם בכלל?

“הספר התבסס על הרבה אירועים שקרו לי והרבה דמויות שפגשתי בחיי, במיוחד המקצועיים, אשר בחרתי לשלב בספר. אציין שהדמויות שעוסקות בתחום האמנות הן בדרך כלל דמויות מאוד ססגוניות ובנוסף בגלל שהגיבור עובר בעצם מסע חיפוש אחר עצמו, שולבו גם פריטים אוטוביוגרפיים. יחד עם זאת, זוהי לא אוטוביוגרפיה אלא רומן בדיוני לכל דבר שהשתרגו בו פרטים אוטוביוגרפיים”.

איך היה לעבוד על הספר כשאתה איש משפחה, עובד וטס הרבה. איך הצלחת לכתוב אותו?

“כתבתי בצורה אינטנסיבית במשך שנה ולאחר שסיימתי לקח לי מעל לשנתיים ללטש אותו כשהמטרה היתה לצמצם אותו ולעקור ממנו את ‘העשבים השוטים'”.

האם אתה עוד מתענג על המחשבה שהגשמת חלום או שאתה כבר חולם על דברים אחרים? אולי חושב לכתוב עוד ספר?

“מדובר בתחושה גדולה של סיפוק, אבל זה לא סיפוק מוחלט מפני שאני רואה בספר הראשון חלק מיצירה שעוד תבוא. אני כבר בונה את הספר הבא במחשבותיי. למעשה, אני לא רק חושב אלא התחלתי לכתוב חלקים ממנו והוא יהיה מאוד שונה מהספר הזה”.

2עטיפת הספר סוחר אמנות ושמו נימאנד

עטיפת הספר “סוחר אמנות ושמו נימאנד”

מה בעצם מלכתחילה משך אותך להפוך את האמנות למרכז חייך המקצועיים?

“הרגשתי שנולדתי לתוכה. כבר מנעוריי התעניינתי באמנות והייתי בורח מביה”ס והולך למוזיאונים וגלריות. אפשר להגיד כי כבר בגיל 16-17 התמצאתי בתנועות האמנות, באמנים חשובים וזה מלווה אותי עד היום. לא העליתי בדעתי שיום יבוא ואמכור עבודות של האמנים שעליהם למדתי”.

מה דעתך על מצב האמנות בארץ כיום – על כמות הגלריות, אמנים שחיים ויוצרים ואת מי אתה מעריך במיוחד?

“כמו מצב הספרות – כך מצב האמנות. נמצאת בסוג של משבר. האמנות הישראלית הגיעה לנקודה שבה היא נכנסה לפינה בלי יכולת לצאת ממנה.
תנועת ‘אופקים חדשים’ של זריצקי ושטיירמן בעצם הביאה את האמנות הישראלית למבוי סתום. היא משכה את האמנים הישראלים לעיסוק בצורה ובצבע כשהממשיכים שלה הם רפי לביא ומיכל נאמן למשל, בעוד שהאמנים הפיגורטיביים כמעט ונמחקו בגלל התנועה הזו.

“אלא שמופשט ועיסוק בערכים ציוריים הוא עיסוק שמגיע לנקודת מיצוי, מה גם שעוסקים בה בכל האמנות הבינלאומית. האמנות הישראלית חייבת כדי ‘לגוון’ את עצמה להתבסס על המקורות היהודיים שלה.

“אני רואה מקבילה לזה בספרות וכוונתי היא, אם להסביר באמצעות משל, שזה כמו שלאדם יש מיליון דולר והוא לא ישתמש בו. כלומר, יש לנו אוצר של אלפי שנים שאנחנו יכולים להשתמש בו בספרות ובאמנות וככה להעניק אופי ייחודי למה שנוצר בארץ מבחינת הזירה הבינלאומית”.

באמנות הישראלית יש קול חדש שאתה רוצה להתייחס אליו?

“לא סתם בחרתי לכריכה של הספר ציור של הצייר שי אזולאי (“אמצע הקריירה”, 2021). הציור שלו ‘פותר’ בדיוק את הבעיה שדברנו עליה. זהו ציור שמושפע בצבעוניות שלו מהפופ האמריקאי וגם מהוקני וליכטנשטיין. במקביל, הוא משלב הרבה אלמנטים מהמסורת ומהתרבות היהודית הפלסטית וזה מה שמייחד וגם מבדיל אותו מהאמנות הדי חקיינית שנוצרת היום. אומן נוסף שארצה לציין הוא סשה אוקון, שגם משלב אלמנטים יהודיים בציור בן זמננו”.

האם הייתי ממליץ למי שאוהב אמנות להיות גלריסט או סוחר אמנות?

“זו לא שאלה של המלצה. אי אפשר להמליץ על זה, או שיש לך את האהבה וה’עין’ לראות איכות ביצירת אמנות או שאין לך. לאלה שאוהבים אמנות ויש להם את התכונות למקצוע, הם לא צריכים לבחור במקצוע, המקצוע מושך אותם אליו”.

מה תאחל למי שירכוש ויקרא את הספר שלך?

“שירגיש שהספר השפיע עליו באיזושהי צורה”.

;