“להיות בת להורים חירשים זה לא לבכות החל מגיל כמה חודשים, כי אמא באה רק לפעמים”

מיטל אודיז, מתורגמנית לשפת הסימנים ופעילה חברתית, מספרת מה זה להיות בת להורים חירשים

מיטל אודיז: “להיות בת להורים חירשים זה לשמוע טלוויזיה או מוזיקה בקולי קולות, לטרוק דלתות, לגרור נעליים, לצעוק ולדבר בטלפון גם כשהם ישנים שנ”צ”

מיטל אודיז, בת להורים חירשים, מתורגמנית לשפת הסימנים ופעילה חברתית, המנסה לקרב אנשים אל קהילת החירשים בהרצאות שהיא עורכת תחת הכותרת “בואו נסמן שינוי” – כתבה לאחרונה פוסט מרגש: מה זה אומר להיות בת להורים חירשים.

“להיות בת להורים חירשים”, כתבה אודיז, “זה לעמוד בלול באמצע הלילה בגיל עשרה חודשים, לזרוק על אמא ואבא את הכרית, לחייך ולחכות שהם יתייחסו אליי כי מה יעזור לי לבכות עכשיו? הם ישנים!

“להיות בת להורים חירשים זה ללכת עם אמא ואבא לתרגומים לא ברורים כבר מגיל 5: לרופא, לקנות מקרר או אפילו לבנק. עכשיו לכו תבינו מה זה אוברדראפט בגיל 5…

“להיות בת להורים חירשים זה ללכת עם ההורים ולתרגם להם את אסיפות ההורים ‘שלי’ ושל האחים שלי. לתרגם לאמא שאני מפטפטת בשיעור מרגיש ממש כמו גול עצמי.

“להיות בת להורים חירשים, שגם נולד להם ילד עם צרכים מיוחדים, זה לתרגם להורים בגיל שבע מה הרופאים בטיפול נמרץ אומרים על תינוק שבכלל לא זיהיתי כאח שלי, ולא להבין למה אני מתרגמת להם על תינוק לא מוכר (עד שהבנתי שהתינוק עם מיליון הצינורות, התרופות והשיער המגולח, זה אח שלי).

“להיות בת להורים חירשים (ואחות של ילד עם צרכים מיוחדים) זה לוותר על ללכת לקניון עם חברה או לטייל בחופש הגדול, כי אני צריכה לתרגם להם בפיזיותרפיה, בהידרותרפיה ובעוד דברים שמסתיימים ב’פיה’.

“להיות בת להורים חירשים זה להיות בסופרלנד בחופש הגדול, לשמוע בכריזה ‘מיטל, נא להגיע למרפאה’ ולגלות שאח שלי פירכס ומפנים אותו לבית חולים, ואני חייבת לסיים את הבילוי בסופרלנד, כדי לתרגם להורים בבית החולים.

“להיות בת להורים חירשים זה לא ‘ליהנות’ משום תוכנית טלוויזיה (או לפחות לא להראות שאת נהנית) כי אם רק עולה חיוך קטנטן זה ‘כנראה מעניין’ ואז צריך לתרגם לאמא ואבא מה אמרו…

“להיות בת להורים חירשים זה לראות כל פרק בסידרה פעמיים: פעם אחת לצפות בו בשבילי ופעם שנייה כדי לתרגם אותו.

“להיות בת להורים חירשים זה ליפול, לקבל מכה, להשתתק, לבכות, לצרוח מכאבים ואז ללכת לאמא ולהגיד לה ‘הארון נפל עליי עכשיו, מה, לא שמעת?!’

מיטל אודיז בגיל שנה וחודשיים מדברת עם אמה בשפת הסימנים

“אבל עם כל זה –

“להיות בת להורים חירשים זה לשמוע טלוויזיה או מוזיקה בקולי קולות, לטרוק דלתות, לגרור נעליים, לצעוק ולדבר בטלפון גם כשהם ישנים שנ”צ.

“זה לדעת עוד שפה כ’שפת אם’- שפת הסימנים (שאותה אני כותבת כ’שפת אם’ אפילו בקורות החיים).

“זה לקבל פטור אחרי יומיים במילואים במבצע צוק איתן כי המצב בב”ש מחריף ואני צריכה להיות בבית כדי לשמוע את האזעקות.

“זה ללכת עם אימוש להופעה של שלמה ארצי ולתרגם לה את ‘כל ההופעה’ ולהתרגש ביחד איתה כאילו זאת ההופעה הראשונה שלי!

“ובעיקר, זה לעשות מהלימון לימונדה! כי בסוף הלכתי ללמוד תרגום לשפת הסימנים וחינוך מיוחד והיום אני מתורגמנית לשפת הסימנים, מורה ומחנכת לתלמידים חירשים וכבדי שמיעה”.