גייל זאבי-ציבלין: “אמרו לי שהילד שלי סובל מפיגור התפתחותי, שפתי ומוטורי”

לגייל זאבי-ציבלין, העורכת הראשית של “הורים וילדים” ו”מעריב לנוער”, אמרו מאבחנים לאורך השנים כי בנה תום סובל מפיגור התפתחותי ושפתי. בימים אלה תום סיים תיכון רגיל בהצטיינות. אותם מאבחנים ראו גם פיגור מוטורי וחוסר קואורדינציה. עד היום גרף תום גביעים ומדליות באתלטיקה קלה וזכה במקום ראשון במירוצים שונים. וכן, הוא גם מתנדב באיכילוב ובקרוב יככב בלהקה צבאית. המסר של גייל: אל תתנו לאף אחד להנמיך או להקטין את הילד שלכן!

גייל זאבי-ציבלין עם בנה תום: “הלוואי ויכולתי לחזור לכל מאבחן ומאבחנת ולכל אותן מורות גרועות ולנפנף בתעודה הזו מול העיניים המשתאות וההמומות שלהם ולומר להם בפה מלא – נה באוזן!“

גייל זאבי-ציבלין, העורכת הראשית של “הורים וילדים” ו”מעריב לנוער”, העלתה אתמול פוסט מרגש ומעצים, שכל הורה חייב לקרוא אותו, ולהפנים:

“הפוסט הזה מוקדש לכל אותם הורים, שיצאו בוכים מאבחון של אחד הילדים ולא בגלל שהוא עלה אלפי שקלים, אלא כי נאמר להם שהילד שלהם לא נמצא בתחומי הנורמה.

בזמן שהבן שלנו היה בגן הציעה הגננת שאולי כדאי לעשות לו אבחון היות והיא רואה פיגור התפתחותי, שפתי ומוטורי. מאז, הוא עבר כחמישה אבחונים שונים, רובם פסיכודידקטיים, שהמכנה המשותף לכולם הוא שיצאנו מהם עם דמעות בעיניים.

הוא נשלח לגן שפתי, אחר כך נאמר לנו שהוא זקוק לכיתה קטנה ולא מתאים למערכת החינוך הרגילה. טענו שמנת המשכל שלו מאוד נמוכה, שהוא חסר קואורדינציה ויתקשה בשיעורי ספורט. המדדים שלו בכל התחומים נחשבו לנמוכים משמעותית ואנחנו התחלנו לתזז בין קלינאית תקשורת, לריפוי בעיסוק והוראה מתקנת, מתעקשים להשאיר אותו במסגרת הרגילה.

תום, בנה של גייל, עם תעודת ההצטיינות
היום, בטקס מצטיינים בתיכון רוטברג ברמת-השרון, בכיתי שוב, אבל בכי אחר – של אושר, גאווה… הילד הזה, שבכל המערכות החינוכיות ניסו להנמיך אותו ולהקטין אותו, אותו אחד שהמורה בכיתה ד’ אמרה לנו שאנחנו עושים טעות איתו, כי הוא צריך להבין שיותר מ-70 הוא לא יקבל בשום מקצוע וחבל שאנחנו גורמים לו לחשוב שהוא יכול להגיע ל-100 וגם התעקשה לכתוב ליד כל ציון בתעודה שלו, “לומד באמצעות תיווך אישי” כאות קין. הילד הזה, בכוחות העצומים שלו, במוטיבציה פנימית אדירה, בהמון השקעה, גרף מדליות וגביעים באתלטיקה קלה, מקום ראשון במירוץ האביב, מקום ראשון במירוץ ירושלים ועוד – כן, זה שאין לו קואורדינציה ואמרו שיתקשה אפילו בשעורי ספורט.

הוא לא נתן לאף אחד להגיד לו שהוא לא יכול, סיים מצטיין במגמה הרב תחומית של רוטברג, התקבל רק בזכות כשרונו ללהקה צבאית ועל הדרך, בין לבין, גרף עוד תעודת הצטיינות עירונית ובית ספרית על תרומה לקהילה. כמה עוד בני נוער, בזמן הבגרויות, מוצאים יום בשבוע להתנדב באיכילוב, לנגן ולשיר לחולים קשישים עריריים?
אז, כשאתם הולכים לאבחון ויושבים אחר כך לשיחה עם המאבחן, קחו נשימה עמוקה ובעיקר קחו בערבון מוגבל את מה שאומרים לכם. אל תתנו לאף אחד להגיד לכם שאי אפשר, שזה בלתי אפשרי, שזה גנטי, שעם המון-המון עבודה אולי תצליחו לשפר קצת את הנתונים אבל לא יותר מזה – כי זה פשוט לא נכון ובעיקר – אל תרימו ידיים.

תעודת ההצטיינות של תום
איך עשינו את זה? קודם כל, הוא עשה את זה, אבל אנחנו תרמנו קצת בזה שהוצאנו אותו מהמסגרת הרגילה והעברנו אותו לחינוך האנטרופוסופי, שהחזיר לו את הביטחון אחרי שזה רוסק ביסודי. נתנו לו את כל העזרה שהוא נדרש, והוא הסכים לקבל אותה בזרועות פתוחות (ותודה לקרן מור, שישבה איתו יום-יום על אסטרטגיות למידה) וגם לצוות תיכון רוטברג – על התמיכה המלאה בו ועצם היותם צוות חינוכי פשוט מדהים!

בשורה התחתונה, הלוואי ויכולתי לחזור לכל מאבחן ומאבחנת ולכל אותן מורות גרועות ולנפנף בתעודה הזו מול העיניים המשתאות וההמומות שלהם ולומר להם בפה מלא – נה באוזן!”.