מיכל נגרין נלחמת על העסק שסגרה בגלל חובות של מיליונים: “את העסק בנינו מאיר ואני בשתי ידיים”

מיכל נגרין, מהמעצבות המצליחות בארץ, סגרה באחרונה את העסק שלה אחרי 30 שנות פעילות, לאחר שהוגשה בקשה לבית המשפט לפירוק החברה שחובותיה עומדים על למעלה מ-5 מיליון שקלים. בינתיים, מנכ”ל החברה שלה לשעבר הציע לרכוש את המותג הנושא את שמה והיא לא נשארה חייבת והגישה הצעה נגדית. נגרין: “אנחנו צועדים קדימה כמשפחה בדרך אל הצדק”

מיכל נגרין ובתה יסמין, שעבדה גם היא בעסק המשפחתי: “פתאום הייתי חלק ממשחק שלא בחרתי בו. משחק שאני כאדם, לא התחברתי אליו ולא תמיד האמנתי בו“

שנים לא קלות עברו על מעצבת התכשיטים מיכל נגרין, שבאחרונה נאלצה לסגור את המפעל ורשת החנויות שלה, שנקלעו לחובות כבדים של למעלה מ-5 מיליון שקלים. בימים אלה, לאחר שהמנכ”ל של “מיכל נגרין” בעשר השנים האחרונות הגיש בקשה לרכוש את החברה, הגישה נגרין לבית המשפט הצעה משלה לרכישה, כדי להציל את המותג הנושא את שמה.

לא מכבר, כתבה נגרין פוסט מרגש בדף הפייסבוק שלה, שבו חשפה הכל. נגרין: “רק דמיינו כמה מופתעים היינו לקבל הודעה שמי שהיה מנכ”ל החברה שלנו ב-10 השנים האחרונות, הוא זה שהציע הצעה לבית המשפט לרכוש אותה. הלם. אנו לא טומנים ראשנו בחול, גם לנו כבעלי החברה כמובן האחריות למצב אליו נקלענו. אבל באנו תמימים. אולי אפילו נאיביים.

“כמה מילים על שלום. כשאני חושבת על עצמי היום ובעצם מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד השתדלתי ללכת בדרכי שלום. אולי אפילו יותר מ’השתדלתי’. ממש כפיתי שלום על סובבי, על משפחתי ועל אהוביי. הצורך הכמעט אובססיבי הזה שכולם יחיו בשלום והרמוניה, שלא יוותרו מחלוקות, שכולם יחיו בדרכי נועם. גם כשהקרובים לי ביותר אמרו לי שאני נאיבית, אופטימית מדי, לא מצליחה להבחין שלא כולם רוצים את טובתי, אני נשארתי בשלי, התעקשתי שהטוב יוביל אותי, ואני לרגע אחד לא מצטערת.

“מחשבה מייצרת מציאות, ואת המציאות שלי בחרתי לצבוע תמיד בצבעים שמחים, באור בוהק ובאהבה גדולה. וכמו ששחררתי לעולם ככה קיבלתי חזרה. וזה תמיד-תמיד היה שווה את זה. את העסק שלנו בנינו מאיר ואני בשתי ידיים בהתחלה, ומהר מאוד הצטרפו עוד ועוד זוגות ידיים של אנשים נפלאים ומוכשרים שלכל אחד מהם חלק בעולם הזה שיצרנו. אני תמיד עיצבתי, לא רציתי לנהל, לא עניין אותי שום דבר מלבד היצירה. מאיר היה לידי ובדרכו החכמה ועם תושייה גדולה ותמיכה אין סופית בי, ניהל את העסק.

“והצלחנו, ואוו כמה שהצלחנו. מי בכלל היה יכול לתאר לעצמו שפרי היצירה של שנינו, שני אנשים שלא למדו יום אחד בחייהם באקדמיה (שלא לומר בקושי סיימו תיכון) יגיע לרמה כזו של הצלחה? עם מכירות בארץ ובעולם, התלהבות גדולה מהשפה העיצובית, וכן, גם פרנסה.

“במרוצת הזמן ועם גדילתו של העסק התחלנו להעסיק אנשי מקצוע שונים לתפקידי מפתח בחברה. הבנו שלתפעל את העסק לחלוטין גדול עלינו ורק רצינו כמו שני ילדים להמשיך לעשות את מה שאנחנו יודעים כמשפחה, לקיים את הדבר הענק הזה ואת רוח הדבר שנהיה ‘מיכל נגרין’ ביחד עם יסמין בתנו לידינו.

מיכל נגרין: “מעולם לא שאפנו להיות עסק כל כך גדול. בשלב מסוים כבר הבנו שאנחנו באמת לא נהנים מהדרך”

“מעולם לא שאפנו להיות עסק כל כך גדול. בשלב מסוים כבר הבנו שאנחנו באמת לא נהנים מהדרך: החלטות עסקיות הפכו להיות משהו שדנו עליו בפורומים ענקיים, חנויות נפתחו אחת אחרי השנייה. שיווק, יחסי ציבור, דרישות מהזכיינים.

“מכאן כל שנה התחיל להיות קצת פחות טוב. הרוח שלנו נעלמה. זה לא קרה ביום אחד, גם לא בשנה אחת. הצורך הזה של שוק האופנה לעמוד בזמנים של קולקציות, להתמודד עם אופנה זולה ומהירה, לגוון, לעשות בייסיק. פתאום אני חלק ממשחק שלא בחרתי בו. משחק שאני כאדם, לא התחברתי אליו ולא תמיד האמנתי בו.

“אבל ‘השיווק אומרים שחייבים’. ואני פתאום בורג קטן בתוך מערכת גדולה. ואני זוכרת אותי ואת מאיר מסתכלים אחד על השנייה בימי הולדת או בחגים, מאחלים אחד לשני לחזור אחורה, לקשר האמיתי עם הלקוחות, לפנים מול פנים, לחנות בשינקין. איזה כיף זה היה. איך אהבנו כל יום לקום בבוקר וכל ערב רק חיכינו ללכת לישון כדי שיגיע מחר. איפה זה ואיפה אנחנו?

“ולמרות כל זאת, לא יכולנו להפסיק להאמין. אחרי 30 שנה זה כל מה שאנחנו יודעים לעשות. לא יכולנו לוותר. גם כשההכנסות כבר לא עמדו מול ההוצאות. עשרות מיליונים של שקלים שהעסק הכניס לנו הזרמנו אליו חזרה מהתקווה, מהאמונה. אולי אפילו מטיפשות. אני כבר לא בטוחה. אני רק יודעת שהעסק, כעסק – כשל.

“ניהולית, הוא כשל. וכשהגיע הרגע שבו הבנו שזהו, גם הכסף הפרטי שלנו נגמר, ורגע לפני ראש השנה כשהבנו שאפילו משכורות אין לנו איך לשלם, לקחנו אחריות על הניהול שכשל, למרות שאף אחד משנינו לא היה המנהל של העסק הזה, לקחנו אחריות וביקשנו ללכת לפירוק. רק כדי שלא יפגעו העובדים. זה היה הדבר הכי חשוב לנו.

“מאז בשלושת החודשים האחרונים בית המשפט מינה נאמנים לחברה מתוך אמונה שיש לה פוטנציאל גדול. תחת הנאמנים אכן נרשמו מכירות אדירות ברשת החנויות, נמכר נכס שהיה בבעלותנו וקופת הפירוק התמלאה הרבה יותר ממה שכולנו ציפינו.

מיכל נגרין ובעלה מאיר: “אני זוכרת אותי ואת מאיר מסתכלים אחד על השנייה בימי הולדת או בחגים, מאחלים אחד לשני לחזור אחורה, לקשר האמיתי עם הלקוחות, לפנים מול פנים, לחנות בשינקין”

“מאיר ואני כל כך שמחנו נוכח ההבנה שיש מספיק כסף שיכול לשלם את חובות החברה כולן. וברגע שהעסק נקי מחובות נוכל לקבל את השם שלנו בחזרה ואת הקניין הרוחני, מה שכל כך מתבקש הרי בצניעות אני אומרת, זה שלי. זה אני יצרתי. אין אדם בעולם שיוכל להתווכח עם זה.

“וגם למה בעצם? לא פשענו, תמיד רצינו רק טוב, את כל הכסף הפרטי שלנו השקענו לטובת העסק. אם כולם יקבלו את שמגיע להם, איזה הגיון יהיה בכך שאני, מיכל נגרין, לא אוכל לקבל בחזרה את שמי ואת הקניין הרוחני שלי? של המשפחה שלי?

“אז רק דמיינו כמה מופתעים היינו לקבל הודעה שמי שהיה מנכ”ל החברה שלנו ב-10 השנים האחרונות, הוא זה שהציע הצעה לבית המשפט לרכוש אותה. זוכרים את השלום מתחילת הפוסט? זה שמוביל אותי כל חיי? זה לא מוטו רק כשנוח ונעים לי. זה לא יפסק עכשיו. גם כשאני פגועה, נעלבת, ממש בהלם. אני לא מתלכלכת, אני לא מכפישה. ואני מאמינה גדולה בקארמה ובפיזור טוב לעולם.

“ואני אומרת את זה כאן בפעם הראשונה ובלי להתבייש – ולגמרי חיה בשלום עם עצמי עם האמירה הזו – אני לא אוותר. אנחנו לא נוותר. השם מיכל נגרין והקניין הרוחני הנקשר בשם, כמו כן העתיד שלו, זו הפרנסה שלי ושל המשפחה שלי, ולא של אף אחד אחר.

“אז עשינו את מה שצריך, פנינו למשפחה לגיוס הסכום הנדרש והצענו הצעה נגדית. הכותרת בYnet – אומרת ״ראש בראש״ – נשמע לי כמו מלחמה, אני לא מאמינה במלחמות. רק בשלום. אז לא אגיד שאנו יוצאים למלחמה. אלא פשוט צועדים קדימה כמשפחה בדרך אל הצדק”.

צילומים: פייסבוק