קולה של אמא: ניקול דניאל, ששני ילדיה חוו התעללות קשה בפעוטון של כרמל מעודה, מדברת

“שנתיים שאני מלווה את המשפט הזה בכל דיון ומכה את עצמי איך פספסתי, איך לא ראיתי? איך לא ידעתי?“

ניקול דניאל ושני ילדיה עומר וגיא: “אף אחד עוד לא יודע להבטיח לי אם הילדים שלי יזכרו את זה או לא“

לאחר שכרמל מעודה, הגננת המתעללת מראש-העין, הורשעה בשבוע שעבר ב-18 סעיפים של התעללות ו-35 סעיפים של תקיפת פעוטות, לאחר שמיעת הטיעונים מצד משפחות הילדים, ולאחר שהפרקליטות דרשה ענישה של בין 12 עד 16 שנות מאסר – ניקול דניאל, ששני ילדיה חוו התעללות קשה בפעוטון של מעודה, כתבה פוסט נוקב וכואב על הגהינום שעברה בשנתיים האחרונות. תקשיבו לה.

בדף הפייסבוק שלה, בהמשך לטיעונים לעונש של מעודה, כתבה דניאל: “שמי ניקול דניאל, אמא של עומר וגיא, א.א. וב.ב. מתוך כתב האישום, כבר כמעט שנתיים שאני מלווה את המשפט הזה בכל דיון, נוכחת, מקשיבה, נשברת, מתרסקת, שומעת את כל מה שמדברים על הילדים שלי.

“שומעת את הימים הנוראיים שעברו על עומר שלי, והוא רק בן שנתיים… רואה את הסרטונים של הילד שלי, אהבת חיי, קשור, מוצלף, נזרק בחוזקה, נצבט, מורעב, כואב, בוכה… ואני אמא, שכל יום מכה את עצמה על כמה פספסתי, איך לא ראיתי? איך לא ידעתי?

“כבר כמעט שנתיים ששתקתי, לא היתה לי הזכות לדבר, להגיד את אשר על ליבי, א.א. וב.ב. היו רק אותיות מכתב האישום, לא היו להם פנים, שם, אמא או אבא. והיום אני מרגישה שסוף-סוף נותנים לילדים שלי את המקום שמגיע להם בגלגל הצדק הזה.

“חשבתי הרבה מה אני הולכת לכתוב ואיך אני הולכת לסכם את התקופה הקשה הזו שעברה, ועדיין עוברת עלינו, כדי שבית המשפט יבין כמה המעשה שעשתה כרמל חמור וכמה ההשלכות שלו הרות אסון וכמה הוא חייב אבל חייב למגר את התופעה האיומה הזו.

“אף אחד עוד לא יודע להבטיח לי אם הילדים שלי יזכרו את זה או לא, הפסיכולוגיה חלוקה לגמרי לגבי הנזקים ארוכי הטווח. הילדים שלנו כנראה לנצח לא יהיו אלה שהם היו אמורים להיות, הם מלאים בפחדים ובחוסר אמון כלפי כולם, בתחילת הדרך אפילו כלפינו ההורים, אנחנו מטפלים ונמשיך לעשות כל מה שביכולתנו כדי לשקם אותם.

“אני רוצה להתייחס בבקשה לאישום 11, שם עומר נקשר עם ידיים מאחורי הגב למשך 35 דקות, משוחרר, ולאחר 7 דקות נקשר שוב למשך שעה ו-3 דקות, כך הוא גם אכל את ארוחת הצהריים שלו. איך אני כאמא יכולה לחיות עם זה?

“בנוסף לזה, באותו היום מתוארת סיטואציה בה כרמל יושבת על עומר בניסיון להרדים אותו לשנת צהריים ומשחקת בטלפון הנייד שלה – כך נכתב בכתב האישום. בבדיקה של הודעות בינינו גיליתי שבזמן הזה ממש היא שלחה לי תמונה של גיא.

“עכשיו בואו נדבר עליי – איפה אני בשעה 13:30? כנראה בעבודה, במטבח, יושבת עם חברה לעבודה לארוחת הצהריים, נהנית, צוחקת, מקבלת הודעה של תמונה שמחה של גיא, מסובבת את מכשיר הטלפון שלי לחברה ומציגה את תמונת האושר שאני מקבלת כרגע מהגן. וברגע זה אני בטוחה שהילדים שלי נמצאים במקום הכי טוב שיש!!!

“כמה הורים כמוני יש?????

“יש אחריות לבית המשפט הנכבד להרתיע מהתעללויות אלו על מנת שהם יחליטו לא לעבוד בגן במידה וזו ההתנהגות שלהם כלפי ילדים רכים, ושהורים לעולם לא יצטרכו לגלות את מה שאני גיליתי!!

ניקול דניאל: הילדים שלי מדהימים ומקסימים, שפגשו אשה אחת שלא היה בה צל של חמלה כלפי פעוטות, ניצלה את תמימותם, ניצלה את האמון שלנו ויום אחרי יום פגעה בהם, השפילה ורמסה אותם”

“והכי חשוב שילדים בגילאים כל כך רגישים יזכו לביטחון והגנה וכיף, שהגן יהווה מקום בטוח עבורם ולא גהינום. כבר שנתיים שהמילים האלה מתחננות לצאת ממני, שהמחויבות שלי לילדים שלי שמה אותי במקום בו אני מחויבת שבית המשפט ידע מה עברו הילדים שלי.

“אז לספר את מה שכבר ברור מכתב האישום זה מיותר. כולנו קראנו אותו (חלקנו גם אפילו יותר מפעם אחת). אז מה לספר? בית משפט אולי לא מכיר את הילדים שלי. הם מדהימים ומקסימים (אולי אני משוחדת), שפגשו אשה אחת שלא היה בה צל של חמלה כלפי פעוטות, ניצלה את תמימותם, ניצלה את האמון שלנו ויום אחרי יום פגעה בהם, השפילה ורמסה אותם, הכאיבה להם.

“עומר וגיא הם ילדי אהבה, רוב הזמן אני רואה אותנו בהם, וזה הרגעים בהם אני מתמוגגת, הרגעים של הביחד שלהם. אבל יש גם רגעים אחרים, אותם אני לא מספרת לאף אחד, בהם אני מתביישת, אותם אני לא מצלמת, מתעדת ומעלה כפוסט לפייסבוק.

“אלו הם רגעים שאני ורון מעיפים מבט אחד בשני, ואנחנו רואים את כרמל. רגעים מלאים בשנאה, ברוע, בחרדות, בפחדים, בסיוטים בלילות, בעומר שמתוך שינה מגן על הפנים שלו עם הידיים ומניד את הראש מצד לצד וצועק לא, לא, לא. בגיא שבכל פעם שמרגיש נוכחות בחדר זז באי נוחות במיטה שלו ונצמד לקיר. כל פעם שאני רואה את הסיטואציות האלו אני מתכווצת, המחשבה מה הם עברו שם…

“לא עובר יום שאני לא תופסת את הראש שלי ומנסה להבין למה? למה היה צורך? מספיק היה רק לבקש מהם משהו והם שכל כך אוהבים לרצות ולקבל פידבק טוב היו שמחים לעשות. כל אחד מהם הם פשוט קסם אחד ענק. למה היה צורך? בשלב הזה, פניתי לכרמל, הטחתי בה את אשר על ליבי, את מה שאני שומרת בלב כבר שנתיים. וביקשתי להבין למה???”

יום אחר כך, העלתה דניאל פוסט נוסף. “הדבר הכי קשה שעברתי בשנתיים האחרונות – זה להעמיד פנים”, כתבה. “זה לגלות שהילדים שלך היו בלב הפרשה הכי מזעזעת שהרעידה מדינה שלמה. זה לבכות את נשמתך בלילה, להיכנס לחדר של הילדים כשהם ישנים, ללטף להם את הפנים, לבכות בשקט.

“אבל אז מגיע הבוקר, לובשת מסיכה של חיוך ענקי, של אנרגיות שמחות, והופכת לאמא. ואז כשעומר או גיא חווים התקף זעם והלב שלי מתכווץ, אני מחבקת ומסבירה שאנחנו לא מתנהגים ככה.

“כי מי יודע מה קורה להם בפנים? בכל פעם שהילדים שלי בוכים, אני מתה עוד קצת מבפנים. כי דיי!!! אסור להם להיות עצובים לעולם. כי בכל פעם שנשבר להם הלב – אני רוצה לשרוף את העולם כדי שזה ייפסק!!!

“זה להגיע לדיונים, לשמוע את הדברים האיומים שהילדים שלי עברו בגהינום, ואיכשהו למצוא את הכוחות לשחק איתם. זה לרוץ אליהם בלילה כשהם בוכים. זה להתבאס בכל פעם כשהם מעלים זיכרון רחוק – ככה אני מבינה שיש סיכוי שהם עוד זוכרים אותה. זה להשליך כל דבר קטן במה שהם עברו. זה לא להיות מסוגלת להאמין שככה זה טבעי וכל הילדים עוברים את זה.

“זה לראות את גיא מוותר לעומר על צלחת ספיידרמן, ולהבין איזה ילדי אהבה הם והלב נמחץ!!! זה להיות מלאת שנאה בבוקר בדיון, ולהתפוצץ מאהבה שאני רואה את הילדים הגיבורים שלי. זה להתפרק בכל פעם שאחרי המקלחת, עם מגבת של באטמן וסמי הכבאי, הם רצים אליי גיבורי על שרוצים להציל את אמא שלהם מהמפלצת.

“לכו תסבירו להם שהם הכי גיבורי על – על באמת!!! בלי קשר למגבת. הילדים האלה, הם הכל בשבילי. הלוואי והייתי יכולה לקחת מהם את כל מה שהם עברו!!! הלוואי והייתי יכולה להציל אותם אני מהמפלצת.

“זה לקום איתם בבוקר שישי ושניהם אבא של שבת. ולהתרגש איתם בבוקר כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם. הילדים האלה הם החיים”.