“מתחת לשכפ”ץ ולאריזה הביטחונית הקשוחה פעם עד הרגע האחרון לב רך וענק של אדם נדיר וחם”

פוליטיקאים, חברים ועיתונאים נפרדים בכאב גדול מרוני דניאל, שנפטר אתמול בבוקר מדום לב בגיל 73

רוני דניאל. “ביקר כשצריך, נתן מילה טובה כשהגיע”. צילום מסך חדשות 12

מותו הפתאומי של העיתונאי והפרשן הצבאי של חדשות 12 רוני דניאל, שנפטר אתמול בבוקר מדום לב בגיל 73, היכה בתדהמה את עולם התקשורת, הצבא והפוליטיקה. רוני, יליד 1947, היה הפרשן לענייני צבא וביטחון של חברת החדשות מאז היווסדה ב-1993. הוא הניח אחריו אם, אשה ושני ילדים.

מיד עם היוודע דבר מותו, הרשתות החברתיות התמלאו באינספור תגובות המומות למוות הפתאומי. ראש הממשלה נפתלי בנט היה בין הראשונים להגיב: “רוני דניאל, ששילב עיתונות עם פטריוטיות וציונות, לא היה רק פרשן צבאי. הוא היה קולה של תקופה אחרת, של ארץ ישראל הטובה, של אהבת המדינה ושמירה על ביטחונה, של הקיבוץ והעיר גם יחד. ביקר כשצריך, נתן מילה טובה כשהגיע. הוא יחסר לכולנו על המרקע, ובלבבות”.

יאיר לפיד: “הוא היה חבר שלי ואהבתי אותו מאוד. וגם היה זן נעלם כבר של עיתונאים ישרי דרך, ושל ציונים וישראלים ולוחם וקצין, ואח ונשמה, ועצוב לי היום בגללו. אז אני שולח מפה תנחומים. אני יודע שהוא מת לבד אבל הוא לא באמת היה לבד. לבנו איתו”.

בני גנץ: “לפני שבועיים פגשתי את רוני דניאל. הוא לא פתח בשיחה על ביטחון המדינה, הוא סיפר לי בעצב שהוא דואג למדינה. בכאב הוא שיתף אותי בצער שלו על מצוקת החקלאים, בגעגועים שהוא חש לממלכתיות הישראלית. רוני צמח מהשטח, ומעמדו נבנה במשך שנים על בסיס יושר, אנושיות ומקצועיות”.

איילת שקד: “רוני דניאל, מאבני הדרך של התקשורת הישראלית, איש ארץ ישראל, פטריוט אמיתי, איש שפיו וליבו שווים, הלך לעולמו. רוני תמיד דיבר על צה״ל עם ניצוץ בעיניים, זה כנראה מה שהשאיר אותו צעיר לנצח. יהי זכרו ברוך”.

רוני דניאל ויאיר שרקי: “בשבילי הוא כמו דוד שנהג בי מהרגע הראשון בפרגון ובחברות”

יאיר שרקי: “כולם יכתבו על רוני דניאל העיתונאי והפרשן הבכיר, אבל בשבילי הוא כמו דוד שנהג בי מהרגע הראשון בפרגון ובחברות שהתפתחה לשיחות טלפון ארוכות על צבא ויהדות ועל שכול, הקנטות (ועצות) על זוגיות, מתכונים (כן, כן) רכילות ברנז’אית וגם בדיחות קבועות. כמעט תמיד על סיגריה מגולגלת. כבר מתגעגע”.

עמית סגל: “אם אני צריך לסכם את רוני דניאל, זה הסיכום: הוא האיש שרצה לא להתקלקל. היה לו חוש צדק והיתה לו ציונות בריאה, והוא היה הפרשן היחיד שהכרתי שגם חרש שדות וגם הוביל חיילים לקרב וגם שידר משחקי כדורסל. אני כבר מתגעגע. לא אשכח אותך רוני”.

שלי יחימוביץ: “רוני דניאל קלט אותי (יחד עם רזי ברקאי) באבירות ובנדיבות, ככתבת טרייה שהגיעה מבאר-שבע לתל-אביב, ומאז היה חבר. החספוס לא מנע ממנו להיות טוב לב. איש מצחיק ביותר, עיתונאי שלא התבייש להיות פטריוט גם כשזה לא היה באופנה, שהפך לדמות אהובה על הכל. עצוב מאוד. הדמעות חונקות את הגרון”.

רוני דניאל ודני קושמרו בצילום שתלוי שנים במערכת חדשות 12: “תמיד בשטח, כי רק שם אתה שומע את הלוחמים, רואה את האזור, מבין מה באמת קורה”

דני קושמרו: “התמונה הזו תלויה במסדרון במערכת של החדשות כבר שנים. אף אחד כבר לא זוכר מאיזה מבצע זה היה, זה גם לא משנה. תמיד אותו שולחן עגול, כלים של צה”ל ברקע ורוני. תמיד בשטח, כי רק שם אתה שומע את הלוחמים, רואה את האזור, מבין מה באמת קורה. רוני דניאל, כבר לא עושים אנשים כמוך. תחסר לנו מאוד”.

קרן מרציאנו: “המילים נגמרות והדמעות לא מפסיקות. היתה לרוני דניאל תדמית מאוד קשוחה מבחוץ אבל מי שהכיר אותו באמת יודע עד כמה הוא רגיש. כל מי שרוני אהב אותו יודע עד כמה רוני אהב אותו. בסוף כל שיחה שהיינו מתווכחים הוא היה אומר לי ‘המזל שלך זה כמה שאני אוהב אותך’ והיינו צוחקים”.

דפנה ליאל: “האמת שאני עדיין מעכלת ומתקשה להאמין. כבר 6 שנים שאני חולקת את ערב שבת עם רוני סביב השולחן הסוער של הפאנל. עם השנים זו הפכה משפחה אלטרנטיבית עם ההווי הפנימי והאופי שלה. רוני היה בה האבא הדואג. כזה שלא יחסוך ביקורת כשצריך. לא ממני, ולא מהמדינה שכל כך אהב. קשוח מבחוץ אבל רך כמו חמאה מבפנים. אהבתי אותו והערכתי אותו. יהי זכרו ברוך”.

רוני דניאל עם אדוה דדון: “חלקנו את יום ההולדת וחגגנו יחד בשנים האחרונות על אף שההפרש בינינו 41 שנה”

אדוה דדון: “חבר יקר ואהוב. כולם יכתבו על הפרשן והעיתונאי האמיץ, ללא חת, ציוני ופטריוט. אבל בשבילי היית האבא הדאגן מהעבודה. זה שעמד לצידי בחופה ובירך בברכת ‘שהחיינו’, שבכה כשראה את בתי מיד לאחר הלידה ודרש שאירגע קצת. חלקנו את יום ההולדת וחגגנו יחד בשנים האחרונות על אף שההפרש בינינו 41 שנה”.

עופר חדד: “מתחת לשכפ”ץ ולאריזה הביטחונית הקשוחה פעם עד הרגע האחרון לב רך וענק של אדם נדיר וחם שהיה אבא ומורה וחבר לכל כך הרבה אנשים. תחסר לנו רוני אהוב”.

יונה לייבזון: “הלב נשבר ואין מילים. אהבתי את רוני מאוד, מהרגע הראשון שנפגשנו. הלב הענק שלו מתחת למעטה המחוספס יחסר לי מאוד”.

חדרו המיותם של רוני דניאל אתמול. צילום: יואב אבן 

מערכת חדשות 12 אתמול. צילום: יואב אבן 

יואב אבן: “רוני יקר, אתה יודע שמעולם לא הייתי או אפילו צפיתי במשחק כדורסל או כדורגל, אבל את אהבתך לקבוצת הפועל ת”א ולאריק איינשטיין ז”ל אמשיך לנצור לעד. אני זוכר היטב איך הוא היה מתקשר אליך כמעט מדי יום, לעיתים אפילו מספר פעמים ביום – כי נתקע בתשבץ בעיתון עם שאלה שאין לו תשובה עליה. בד”כ ידעת את התשובה, וכשלא ידעת – הייתי אני עצמי מחפש אותה בגוגל (המצאה ששניכם כנראה פחות התחברתם אליה).

“אז אני מבטיח לך שלא משנה מי יישב שם בכיסא הזה מולי בעתיד, הפוסטר הזה של אריק איינשטיין עם הלוגו של הפועל ת”א שבעיניי הוא גדול מדי לחדר כזה קטן – יישאר שם לעד (תמונות בתגובות הראשונות). נוסיף לידו תמונה שלך, כדי להזכיר לנו את אהבתנו אליך, ואת הגאווה שלנו שזכינו להיות חבריך הקרובים”.

אוהד חמו: ‏”אני עצוב באופן שאי אפשר לתאר. אתה תחסר לי עם השיחות התכופות אצלך בחדר, ההומור והעקיצות, הניתוחים על הנעשה בשכונה שלנו שהשמענו אחד לשני, כל אחד מנקודת מבט אחרת לגמרי, ההקנטות, שיחות הטלפון אחרי שידורים כאלה ואחרים ובעיקר הלב הענק של אדם שהיה מצפן מוסרי בחברה הישראלית. ועל זה שאני כותב עליך ברשתות חברתיות אני יודע שהיית יורד עליי. אבל לוקח את הסיכון. רוני, אני אוהב אותך”.

מימין לשמאל, מבלים מחוץ למסך: רוני דניאל ז”ל; אוהד יתח, צלם חדשות 12, חבר קרוב והאיש שמצא את דניאל מת בביתו; יואב אבן וגלעד שלמור

גלעד שלמור: “תודה רוני, חברי ומורי האהוב, על שנים של רעות ואהבה שאינה תלויה בדבר”.

חנה קים: “צפיתי בכרמלה מנשה מדברת בקול מרוסק על רוני דניאל, והיא הראשונה שחשבתי עליה כששמעתי שהוא מת. בשבילי הם תמיד יישארו צמד בלתי נפרד. היא הראשונה שהראתה לי איפה הוא גר אז: בסירה קטנה בנמל ת”א, בה הוא ארח אותנו בלבביות. חשוב לי שכרמלה תשמור על עצמה, גם בשביל החיילים והוריהם”.

מיכל פעילן: “כשהגעתי לחדשות גיליתי שמאחורי הפרשן הצבאי הקשוח, עומד איש חם עם לב ענק. תמיד לקח אותי לשיחות שהכי חשוב זה הילדים, לפני העבודה. היה כועס עליי אם הרגיש שאני צדקנית מדי, ומחבק חיבוקים ענקיים כשהרגיש שאני נלחמת מלחמות חשובות. איזה מזל שזכיתי לחוות אותך רוני יקר”.

מעיין פרתי: “הלוואי שהגעת לגן עדן, ואתה עושה למעלה חיים וצוחק על כולנו.  שתדע שאין פה עין אחת יבשה. אנחנו נתגעגע”.