“כל הזמן חוגגים את העלייה בתוחלת החיים אבל מישהו בדק באיזה מחיר זה כרוך?”

יפה ורובל, 36 שנה אחות אחראית בפנימית באיכילוב, פרשה לגמלאות. אלה התובנות שלה. חייבות לקרוא!

יפה ורובל: “הזקנים נשארים בפנימית הרבה זמן רק כי אין מוסדות בארץ. בסוף כולנו נהיה שם, אז למה מחכים?”

יפה ורובל, 36 שנה אחות אחראית במחלקה פנימית ו’ בבית החולים איכילוב בתל-אביב, פרשה לאחרונה לגמלאות. היא בחרה לעבוד במשך קרוב לארבעה עשורים בפנימית, במחלקה שאף אחד לא רוצה להגיע אליה. לצד האתגר, הקושי והמורכבות, היא לא היתה מחליפה אף יום בחייה במקום אחר. “זכיתי ללוות עשרות אלפי חולים בחיים ובמוות”, היא אומרת, “ומתפללת שהייתי שליחה לדבר מצווה”.

יפה, שנפרדה בדמעות מפנימית ו’ ומאיכילוב, מתרגשת לקראת הפרק החדש בחייה, וההמלצה שלה: “תעבדו במקום שייתן לכם סיפוק”. אז מה היא למדה מהשנים הרבות שלה בתפקיד? אלה התובנות שלה וכדאי שתקשיבו לה:

1.כל הזמן חוגגים את העלייה בתוחלת החיים אבל מישהו בדק באיזה מחיר זה כרוך? מה זה שווה שאדם מגיע לגיל 90 בזכות כדורים ומכשור אבל הוא לא זוכר אף אחד ומרותק למיטה? כל המדע והטכנולוגיה ועדיין לא נתנו פתרון לאיכות החיים ותאמינו לי כמי ששמעה אינספור זעקות שבר של “אלוהים קח אותי כבר”. על זה נאמר צריך גם מזל כדי למות טוב.

2.צריך הרבה כסף כדי להזדקן בכבוד. שיהיה את האמצעי לבחור את המוסד שרוצים ללכת אליו או את המטפל הנכון. בסוף המוות עולה כסף.

3.שימו לב למטפלים הזרים. יש מסורים ומדהימים אבל יש כאלו שאני רואה ונחרדת. לא תמיד המשפחות יודעות מי האדם אותו הם מכניסים הביתה ולפעמים אני אומרת, ה’ ירחם.

4.הרבה מסכסוכי המשפחות קורים דווקא כאשר המוות מרחף מעל בן המשפחה. תאמינו לי, זה לא הזמן לריב על כסף וירושה אלא עדיף עוד חיבוק ועוד נשיקה לאדם שכבר לא יחזור.

5.מערכת הבריאות לא ערוכה בכלל לזקנה ולעלייה בתוחלת החיים. הזקנים נשארים בפנימית הרבה זמן רק כי אין מוסדות בארץ. בסוף כולנו נהיה שם, אז למה מחכים?

6.חייבים להפסיק עם המסדרונות. אני רואה ניצולי שואה קשורים במסדרון ואני בוכה יחד איתם. פעם גם בעלי היה מאושפז אצלי במסדרון והתביישתי. אף אחד לא ראוי לתנאים האלו.

7.רוב המשפחות מדהימות אבל יש כאלו שמה שלא נעשה תמיד יהיו עם תלונות. האנשים צריכים שתהיה להם יותר הכרת תודה לצוות ובטח לא אלימות. ותאמינו לי, חטפתי מספיק לאורך השנים.

8.מדהים אותי כמה אנשים בעשור אפילו העשירי לחייהם, מתגעגעים בעיקר לאמא ואבא שחלקם נפטרו כבר עשרות שנים קודם לכן. מכל מסע חייהם, כשמגיעים לסוף, אנשים הרבה פעמים חוזרים דווקא לילדות.

9.עם הסיפורים הטרגיים על אנשים בשיא חייהם, המחשבות בעיקר נסובות על הילדים ואיזו צידה לדרך אנחנו משאירים להם. אנשים מתחרטים על זה שלא קנו לילד את הצעצוע כשביקש או שהיו תקועים בעבודה כי חשבו שהקריירה חשובה יותר. תשמעו לי, מקום העבודה שלכם, הוא לא זה שייקח אתכם לשירותים כשצריכים. תשמרו על קשר טוב עם המשפחה כי בסוף מי שנשאר זה רק הקשר דם וגם הם בכלל לא תמיד.

10.רוב האנשים בודדים והבדידות היא דבר נורא. תהיו טובים לזולת. אתם לא רוצים למות לבד.