יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: מיזם מרגש של אמא שכולה שכדאי מאוד לאמץ

יעל רובנר-צימט, אמו של אחיעד ז”ל, מציעה לשים בכניסה לבתי קפה ומסעדות, באופן קבוע, שולחן זיכרון לנופלים עם מפה לבנה, אגרטל קטן עם ורד אדום וסרט אדום, כוס הפוכה, נר דולק וכיסא ריק. כמה מסעדות כבר הרימו את הכפפה

יעל רובנר-צימט עם בנה אחיעד ז”ל: “רעיון ההנצחה הזה מאוד דיבר אליי והייתי רוצה לנסות להכניס אותו גם בארץ”

יעל רובנר-צימט משוהם, אם לשישה ילדים, שכלה לפני כעשור את בנה הבכור אחיעד רובנר ז”ל, שנהרג בתאונת נשק באוגדת אזור יהודה ושומרון. יעל, מנכ”לית חברת PLAWAY, שחרטה על דגלה את נושא התרומה לקהילה, מקפידה על העסקת עובדים בעלי מוגבלויות. כאשה דתייה, היא פועלת רבות לקירוב לבבות בין דתיים לחילונים, ועכשיו, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, היא יצאה במיזם מרגש.

את המיזם חשפה בדף הפייסבוק שלה. “קוראים לי יעל ואני אם שכולה”, כתבה רובנר-צימט. “בני הבכור אחיעד נהרג לפני כ-10 שנים (5 לספטמבר 2011) בתאונת נשק מתוך שינה בבסיס באוגדת איו”ש והוא רק בן 21 שנה.

“אחיעד ואני היינו מאוד-מאוד קרובים. דומים בחשיבה, ברצונות וכד’, הוא היה הבן שכל אם יכלה לאחל לעצמה. אין יום שעובר מבלי שאחשוב עליו.

“אחד הדברים שמאוד אפיינו את הקשר החם בינינו היה המנהג לשבת בימי שישי בבוקר בבית קפה ביחד וזה היה זמן איכות לשבת שלושתנו (אנו, ההורים, ואחיעד) ואחיעד היה מספר את כל קורותיו בצבא.

אחיעד רובנר ז”ל בעת שירותו הצבאי. אהב לשבת בבית קפה, להזמין מוזלי ולקנח באייס קפה קפוא

“לא היה יום שישי שפספסנו. כל פעם שאחיעד היה מגיע לסוף שבוע מהצבא, עדיין עם המדים עליו, הוא היה קורא לנו והיינו נוסעים מיד לזמן איכות בבית קפה. אחיעד היה מזמין בצורה קבועה את המוזלי שכל כך אהב ומקנח באייס קפה קפוא.

“ולמה אני מספרת זאת? באחת הנסיעות האחרונות שלי לחו”ל, הייתי בארצות-הברית, בפיטסבורג, ולראשונה נתקלתי במשהו שמאוד ריגש אותי.

“כמעט בכל בית קפה ומסעדה היה בכניסה שולחן קטן עם מפה לבנה, על המפה היו צלחת אחת, סכו”ם, אגרטל קטן עם סרט אדום, בתוך האגרטל ורד אדום, פלח לימון על הצלחת, מלחייה עם מלח, כוס הפוכה, נר דולק וכיסא ריק.

“כשבררתי לפשר המיצג, הוסבר לי שזה שולחן גיבורים לזכר החללים שנפלו בצבא ארה”ב, שאינם נמצאים ושאינם יכולים ליהנות כמו האנשים החיים. מיזם זה נמצא לאורך כל השנה (בארה”ב).

“רעיון ההנצחה מאוד דיבר אליי והייתי רוצה לנסות להכניס אותו גם בארץ. אני יודעת שאחיעד, בני האהוב, היה מתחבר לרעיון זה.

“אשמח מאוד אם בעל בית קפה/מסעדה יקדם את הנצחה זו לזכר החיילים שנפלו, לזכר הנעדרים, לזכר נפגעי פעולות האיבה.

“מעלה כאן תמונה של המיצג ומלל מה כל דבר מסמל (בארה”ב, זה מודפס בשביל שהלקוחות יבינו מה כל דבר מסמל ומוצג על השולחן עצמו).

שולחן לזכר חללי ארה”ב במסעדה בפיטסבורג שצילמה יעל רובנר-צימט

“מאפייני האובייקטים וסיבותיהם:

*שולחן קטן ערוך לאחד מסמל את החיילים שנפלו ואשר לא יכולים לשבת ליד השולחן. השולחן ערוך בדרך כלל קרוב לכניסה למקום.

*מפה לבנה מסמלת את כוונותיהם הטהורות של החיילים שהתגייסו לצבא.

*ורד בודד באגרטל מסמל את הדם שנשפך כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל. ורד זה מייצג גם את המשפחה והחברים השומרים על האמונה בהמתנה להחזרתם של החיילים הנעדרים.

*הסרט האדום מייצג אהבה למדינה שהעניקה השראה לחיילים לשרת את המדינה.

*פרוסת לימון על צלחת מייצגת את גורלם המר של הנופלים והנעדרים.

*מלח שפוזר על הצלחת מסמל את הדמעות של המשפחות השכולות.

*כוס הפוכה מייצגת את העובדה שהחיילים שנפלו והנעדרים אינם יכולים לקחת חלק בהנאה.

*נר דולק מסמל אור של תקווה שחי בלבבות כדי להאיר את דרכם של הנעדרים הביתה.

*כיסא ריק מייצג את היעדרם של החיילים שנפלו ואת הנעדרים”.

יהי זכרו ברוך.