https://rootavor.com/wp-content/uploads/2020/07/דר-רותם-ענבר-גדול.jpg

דר’ רותם ענבר מתל-השומר: “זו לא קורונה. זו מגיפה של טמטום, של פחדנות, של אובדן שפיות”

פוסט אמיץ במיוחד של רופאה בבית החולים שיבא בתל השומר, שכתבה מדם ליבה ודעתה האישית (והמעט מלומדת) בלבד: “אנחנו רחוקים שנות אור מתחזיות האימה, רחוקים שנות אור מאי ספיקת המערכת והיכולת לטפל!!!”. תקשיבו לה

1דר' רותם ענבר

דר’ רותם ענבר: “הרבה מאוד רופאים חושבים כמוני. הרבה מעדיפים שלא להתבטא. חבל שהקריאה הזו לאפשר לנו לחיות בצורה שפויה יותר לא עולה בצעקה רמה וברורה מכל מי שחושב כך”

על רקע הסגר שבדרך ותחזיות האימה של משרד הבריאות, דר’ רותם ענבר, רופאה בבית החולים שיבא בתל השומר, כתבה פוסט אמיץ במיוחד מדם ליבה ודעתה האישית, אך בהחלט המלומדת, על זריעת הפחד מפני הקורונה.

“שמישהו יגיד את זה כבר”, כתבה בשבוע שעבר ד’ר ענבר, “איפה הילד שיצעק שהמלך הוא ערום? אני יושבת בשקט, בסבלנות, כבר כמה חודשים, ומתבשלת ברצון לצעוק את מה שאני חושבת לעולם.

“בהתחלה, נכון, זה היה מפחיד. מדאיג. לא ידוע. התמונות מחו”ל היו קשות לצפייה. אבל אז הקורונה הגיעה לכאן, ומאז אני צובטת את עצמי כל יום, ושואלת את עצמי האם העולם לגמרי השתגע, והאם אני היחידה שאשכרה לא מבינה מה הולך פה.

“אכן, מגיפה קטלנית משתוללת בחוץ, אבל לא קוראים לה קורונה. זו מגיפה של טמטום, של פחדנות, של רמיסת זכויות האזרח, של רמיסת העצמאים, של הרס הכלכלה, הרס הלמידה של הדור הצעיר, של זריעת פחד דיכאון וחרדה, אובדן פרנסה ואובדן שפיות. וממש מעבר לפינה, אובדן צלם אנוש וכבוד עצמי.

“איפה הם המתים המתגלגלים ברחובות? איפה הגופות? נכון להיום יש 50 ומשהו מונשמים – בכל מדינת ישראל – וזה בשיא ה’השתוללות׳’ של המחלה. חולים קשה – ובואו, היום (כמה נוח) זה כל אחד עם סטורציה מתחת 93, ומשקפי חמצן – יש 200. במדינה כולה. אנחנו רחוקים שנות אור מתחזיות האימה, רחוקים שנות אור מאי ספיקת המערכת והיכולת לטפל!!!

“עד כה אובחנו בישראל 40,000 נשאים/ חולים – בהנחה שגילינו שליש, או פחות, יש אולי 150,000. ומתוכם 380 מתים, ולא שאני חלילה מזלזלת, אבל חלקם הגדול היו בעלי תוחלת חיים קצרה ביותר. לכל מי שגסס מסרטן או אי ספיקת לב ועל הדרך נדבק בקורונה, קראו ‘נפטר מקורונה’.

“לזה אתם קוראים מגיפה? ולא שאני מזלזלת בכל מי שמרגיש לא טוב. רק בריאות לכולם. אבל חשוב להבין, שהעניין פה אינו הפרט הבודד! הפרט הבודד יכול להיות גם זה שימות מחיידק טורף, או משפעת (אשר ממיתה פחות או יותר באותם אחוזים), או מנשיכת נחש. זה נורא וטראגי ועצוב, אבל האם בשל כך מכניסים מדינה שלמה לסגר? להגבלות לא הגיוניות, מביאים אנשים לפת לחם?!

“הלא התחלואה האחרת עולה (כן, פעולות אלקטיביות שמבוטלות, ילדים לא מתחסנים ופתאום צצות כל מיני מחלות עלומות, פחד של אנשים מבתי חולים, הזנחה), התחלואה הנפשית בשיאה, הכושר הגופני נפגע ואיתו נחלשת מערכת החיסון, האלימות במשפחות משתוללת, השעמום של הילדים והנוער גואה, הבדידות של הקשישים, הרווקים, הגרושים – צורבת, העוני בכל פינה, אנשים מאבדים את חייהם וכבודם!!!

“שמישהו שם יתעורר כבר, שמישהו שם יבין שצריך לחיות לצד הנגיף הזה!!! נכון – כמו בכל (!!!) מחלה או וירוס או חיידק יש מי שיחלה קשה יותר, ובסופו של דבר מדובר בקמצוץ, שהוא צריך להישמר יותר בתקופה הקרובה.

“תשחררו כבר את כולם, ותנו לחזור לחיים דווקא עכשיו, דווקא בשיא הקיץ שבו אין תחלואות רבות נוספות, דווקא עכשיו כשהמנשמים פנויים והנגיף עושה רושם שאיבד מאלימותו,  ועד החורף האוכלוסייה תפתח נוגדנים אשר יגנו, עד החורף, על כולם.

“הכותבת הינה רופאה אולם מדברת מדם ליבה ודעתה האישית (והמעט מלומדת) בלבד”.

יומיים אחרי כתיבת שורות אלה, הוסיפה דר’ ענבר את הדברים האלה: “פייר, לא חשבתי שתהיה פה כזאת חשיפה. תודה לכל מי שטרח להתייחס. אני רוצה להדגיש שוב, אני אומנם רופאה אבל כתבתי כאן את דעתי האישית והפרטית בלבד.

“אני כואבת את כאבם של החולים (מכל מחלה אגב, לא רק קורונה) וכואבת לא פחות את כאבם של מאות אלפי אלה שחייהם נהרסים בגלל הניהול הקלוקל. אני אומנם רופאה אך גם בן אדם וגם אזרחית במדינה הזו. וכרופאה, אדם ואזרח אני חרדה לרבבות האנשים שחייהם נהרסים.

“המילים שלי נכתבו מתוך כאב עצום ותסכול לאחר הנחתת הגזירות התורניות. כאב וכעס על חוסר ניהול, על אוזלת יד שלטונית, על המצאת הגבלות לא מבוססות חדשות לבקרים, שמידת הגיונותן לא ברורה לאף אחד.

“יש וירוס, הוא כאן וצריך להישמר. האחריות האישית (מסיכות וכו’) היא על כולם ואחריות הדוגמה האישית היא על כולם. האחריות להישאר בבית אם יש תסמינים כלשהם. האחריות לדווח. הפתרון הוא ללמוד לחיות לצד הווירוס, ולא להפסיק לחיות בחסות הווירוס. מה שקורה עכשיו גובה קורבנות רבים בהרבה יותר.

“הרבה מאוד רופאים חושבים כמוני. הרבה מעדיפים שלא להתבטא. חבל שהקריאה הזו לאפשר לנו לחיות בצורה שפויה יותר לא עולה בצעקה רמה וברורה מכל מי שחושב כך”.

;
Font Resize
Contrast