“לכי להיבדק ותדרשי גם בדיקת אולטרסאונד מדי שנה. ותאהבי את הגוף שלך, מגיע לו ולך”

נילי מולד-פורטיס, מנחה סדנאות לאמהות, גילתה במעקב שיגרתי גוש בשד, שהתברר בביופסיה כלא סרטני

נילי מולד-פורטיס: “באתי לבדיקת מעקב פשוטה. ציפיתי שהכל יישאר כמו שהיה ויהיה בסדר, לא שיתווספו לי או יגדלו לי גושים”

נילי מולד-פורטיס, נשואה ואם לשניים מכפר-סבא, היא דולה פוסט פארטום, מכינה נשים ללידה קיסרית, מנחה סדנאות התפתחות ועיסוי תינוקות ובעלת בלוג אישי לאמהות אחרי לידה.

כמי שמודעת לגוף שלה, העלתה לאחרונה מולד-פורטיס פוסט חשוב המלמד עד כמה חשוב לבצע בדיקות תקופתיות מסודרות. מולד-פורטיס: “‘שד ימין, גוש, 2.4 ס”מ'”, אומרת הטכנאית למי שאחראית להקליד את התשובה. ורק אז, כשאני שוכבת על המיטה בחדר שהאור היחיד שבו בוקע ממסך האולטרסאונד, תוך שהיא שמה עליי ג’ל חמים, אני מבינה.

“מבינה שתוך רגע בדיקת המעקב השיגרתית הזו יכולה לגלות לי דברים שאני לא מצפה להם. כי למי בכלל היה זמן לחשוב עליה בין מירוץ היומיום לג’ינגול עם הילדים והעסק, עד שהגעתי ונשכבתי על המיטה.

“‘היי אתה, 2.4’, אני בלב מדברת איתו, עם הגוש הזה, שממש במקרה, אחרי בדיקות תקינות ורק בבדיקת אולטרסאונד ראשונה לפני פחות מחצי שנה, התגלה. ‘אתה היית 1.4 ס”מ לפני חצי שנה, מה קורה פה?!?’.

“אני מכסה את עיניי, ספק מאי הנעימות שבבדיקה, ספק מהדאגה. ואולי גם וגם. ‘שד שמאל, גוש בשעה 14:00, 0.8 ס”מ’, היא ממשיכה. פה כבר קשה לי להסתיר. את ההפתעה. את הפחד. את זה שזה לא יכול להיות. היה אחד. מה פתאום נוסף עוד אחד?

“אני באתי לבדיקת מעקב פשוטה. ציפיתי שהכל יישאר כמו שהיה ויהיה בסדר, לא שיתווספו לי או יגדלו לי גושים. ‘את יכולה להתלבש’, הטכנאית מסיימת.

“אני עומדת מול המראה בחדר ההלבשה ומנגבת את הג’ל שהספיק להתקרר ולהידבק לגוף שלי. מסתכלת על הגוף שלי עירום, ונגעלת. מנקה את עצמי בתחושה של בגידה. הגוף שלי? איך ייתכן שיש לי את זה?

“ואולי דווקא בגלל זה אני צריכה להתייחס אליו יותר טוב! לגוף שלי שעובר כל כך הרבה! שנה וחצי שאני נמצאת במעגל של בדיקות שהחלו מסיבה אחרת בכלל. שנה וחצי שבהן התמודדתי עם מוות של אבא מסרטן אחרי מאבק קשוח ואינטנסיבי של שנה.

“שנה וחצי שבהן הספקתי לעבור 3 סיטי מהן 2 פט סיטי (בדיקות לגילוי תאים סרטניים), ניתוח להוצאת בלוטת לימפה לביופסיה, בדיקת מח עצם כואבת, חשד ללימפומה. תודה לאל שזה לא זה אלא רק מחלה אוטואימונית אחרת שדורשת מעקבים.

“והנה לפני חצי שנה ביופסיה לגוש בשד אחד, תודה לאל יצא שפיר. ואז אחרי הבדיקה, אני יוצאת מהמקלחת בבית ומרגישה אותו. והרגע הזה קשה לי בטירוף. לגעת בו. להרגיש את ‘הדבר’ הזה, שגדל שם בלי הזמנה.

“הטלפון מצלצל בתזמון ‘מושלם’. ציפיתי לטלפון ולא הופתעתי כשעל הצג הופיע שם המכון שבו עברתי את האולטרסאונד. ‘שלום נילי, אני רוצה לתאם לך תור לביופסיה לגוש הנוסף’.

“אני מודה על הטכנולוגיה, על האפשרויות שיש היום וגם לעצמי שאני מתמודדת עם זה למרות שיש רגעים שבהם אני מדברת עם אבא שלי ז”ל ומספרת לו כמה שנמאס לי ואיזה גיבור הוא שעשה הכל ולא וויתר.

“גילוי מוקדם מציל חיים. לכי להיבדק ותדרשי גם בדיקת אולטרסאונד מדי שנה. ותאהבי את הגוף שלך, מגיע לו ולך”.