מחקר חדש: “ככל שהגיל הכרונולוגי עולה כך משתפר התפקוד האישי בתקופת משבר הקורונה”

במחקר, שנערך על ידי דר’ אינה לוי, נמצא כי דווקא הצעירים דיווחו על תפקוד אישי ירוד יותר מהמבוגרים

דר’ אינה לוי, חוקרת ומרצה בחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית צפת: “היות ומגפת הקורונה היא לא המגפה הראשונה או האחרונה שתחווה האנושות, חשוב להתייחס אליה מנקודת מבט מערכתית והיסטורית”. צילום: יוני לובלינר

במחקר חדש, שנערך על ידי דר’ אינה לוי, חוקרת ומרצה בחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית צפת, בשיתוף עם דר’ קרן כהן-לוק מאוניברסיטת אריאל, נבדקו הגורמים המשפיעים על תפקוד האזרחים בעת משבר הקורונה ונמצא כי ככל שהגיל הכרונולוגי עולה, כך משתפר התפקוד האישי בתקופת משבר הקורונה.

במסגרת המחקר ערכו שתי החוקרות סקר אקראי ומייצג שכלל אוכלוסייה של כ-500 משתתפים, כולם אזרחי ישראל, במהלכו נבחנו הגורמים המשפיעים על תפקוד האזרחים בעת משבר הקורונה.

מניתוח נתוני הסקר נמצא מה שהחוקרות כינו, “פרדוקס הקורבנות” –  קשר חיובי בין גיל לתפקוד, כלומר: ככל שהגיל הכרונולוגי עולה – משתפר תפקודו של האדם וזאת בניגוד לציפייה, לפיה דווקא האזרחים המבוגרים יותר, המצויים בקבוצות סיכון, לחלות ואף למות מקורונה, ידווחו על תפקוד ירוד ואילו הצעירים, הנוטים לנזק בריאותי פחות, כתוצאה מהידבקות בנגיף ידווחו על תפקוד אישי טוב יותר.

בנוסף, ממצאי הסקר מעלים כי קיים קשר שלילי בין תעסוקה ותפקוד – אנשים מועסקים מתפקדים טוב יותר מאשר המובטלים. במסגרת הדיון בתוצאות המחקר, מציעות החוקרות ההסבר לשתי המסקנות העיקריות הנ”ל ולפיו “פרדוקס הקורבנות” נעוץ בגורמים המתווכים בין גיל ותעסוקה לבין התפקוד.

לטענתן, הגורמים המתווכים היו רמת הדיכאון ורמת הפחד מקורונה. כך, הצעירים שדיווחו על דיכאון ועל פחד מהשלכות הקורונה, תפקדו פחות טוב מאשר הצעירים שלא דיווחו על דיכאון ושלא פחדו מהשלכות הקורונה, ומובטלים שדיווחו על דיכאון ופחדו מן הקורונה באופן פחות, תפקדו טוב יותר.

במסגרת המחקר, בחנו החוקרות כמה סוגי פחדים: פחד להידבק בקורונה, פחד שקרוב משפחה יידבק, פחד למות מהנגיף, פחד שקרוב משפחה ימות מהנגיף ופחד מן ההשלכות הכלכליות השליליות הקשורות לקורונה.

במחקר נמצא כי הפחדים הקשורים להידבקות ולמוות מנגיף הקורונה לא השפיעו על התפקוד. הפחד היחידי שהיה רלוונטי לניבוי התפקוד היה הפחד מן ההשלכות הכלכליות של קורונה.  על פי המחקר, פחד זה היה חזק יותר בקרב צעירים וחלש יותר בקרב מבוגרים.

על פי החוקרות הדברים נובעים מכך שאנשים צעירים הם פחות “מסודרים” כלכלית, ועתידם הכלכלי לוט בערפל, עובדים במקומות עבודה שרובם נסגרו בעקבות הסגרים. ממצאים אלה מחזקים את מרכזיותו של המרכיב הכלכלי מבין הפגיעות השונות שמתלוות לתופעת הקורבנות הוויראלית, שנמצאה במחקר.

לאור המחקר, דר’ אינה לוי ודר’ קרן כהן-לוק מציעות מושג שונה להגדרת אפיון ולהתמודדות עם התופעה: “וירואיזם” – שמשמעותו: קורבנות על רקע מגפה ויראלית והוא מתייחס אל סך מכלול הפגיעות הבריאותיות, הכלכליות, הנפשיות והחברתיות.

דר’ לוי: “מגפת הקורונה פוגעת לא רק בבריאות הציבור. למגפה הזאת ולמגפות באופן כללי, יש השלכות, בריאותיות, כלכליות, נפשיות וחברתיות. מחקרים היסטוריים על השפעות כלכליות של מגפות הראו כי השיקום הכלכלי לאחר שתלטות על מגפות, אורך זמן רב יותר מאשר השיקום הבריאותי שבא לאחר סיום של מלחמות גדולות. על כן, חשוב לתת את הדעת לא רק למרכיב הבריאותי, אלא גם למרכיב הכלכלי. היות ומגפת הקורונה היא לא המגפה הראשונה או האחרונה שתחווה האנושות, חשוב להתייחס אליה מנקודת מבט מערכתית והיסטורית”.