נשים חזקות: חמישה ספרים על נשים אמיצות בשואה שאתן ממש חייבות לקרוא

מ”המפתח של שרה”, “999 נשים צעירות”, “הספרנית מאושוויץ”, ועד “נערה בברלין”. לזכור ולא לשכוח

עטיפת הספר “המפתח של שרה”

הסוד הגדול של שרה

פריז, יולי 1942: שרה בת העשר ומשפחתה נעצרים על ידי הנאצים באקציה של “וול-ד’איב” (גירוש היהודים מפריז). לפני שהמשטרה לוקחת אותם, שרה נועלת את אחיה הקטן, מישל, במסתור החביב עליהם, הארון שבחדרם. היא שומרת על המפתח במחשבה שתחזור בתוך שעות ספורות.

פריז, מאי 2002: לקראת מלוא 60 שנה לוול-ד’איב מתבקשת ג’וליה ג’רמונד, עיתונאית אמריקאית, לכתוב על היום השחור הזה בעברה של צרפת. ג’וליה, שנשואה לצרפתי ומתגוררת בפריז זה 25 שנים, נדהמת לגלות כמה הכחשה אופפת את האירוע הזה. במהלך התחקיר שלה היא נתקלת בעקבותיו של סוד משפחתי ישן שמחבר אותה אל שרה, סוד בן 60 שנה שמאיים על נישואיה שלה.

“המפתח של שרה” שכתבה טטיאנה דה רוניי, עיתונאית וסופרת צרפתייה, תורגם עד היום ל-18 שפות ועובד לקולנוע. הספר מפליא להציג את הקונפליקט המתעורר בין הנאמנויות של ג’וליה, את הניסיון המצמרר ששרה נאלצת לעמוד בו, ואת הנחמה שאיננו מסוגלים להשיג גם בהיותנו חפים מפשע עד תום.

“המפתח של שרה”, מאת טטיאנה דה רוניי, הוצאת “כנרת זמורה-דביר”.

עטיפת הספר “999 נשים צעירות”

המטען היה 999 נערות ונשים צעירות

ב-25 במרץ 1942 יצא הטרנספורט הראשון למחנה ההשמדה אושוויץ. המטען היה 999 נערות ונשים צעירות, כולן יהודיות. הרכבת יצאה מהעיירה פופרד שבסלובקיה. הנשים היו בתחילת חייהן, לא נשואות וחדורות תחושת הרפתקנות וגאווה לאומית. הן עזבו את בית ההורים לבושות במיטב מחלצותיהן ונופפו לשלום בשמחה, בציפייה לבאות. הן היו להוטות להתייצב לעבודתן במפעל בשירות ממשלתן ששילמה 500 רייכסמארק (כ-200 דולר) תמורת כל אחת מהן, רק כדי שהנאצים ייקחו אותן כעובדות כפייה. 999 נשים צעירות יצאו לדרך, רק מעטות שרדו.

הנשים הללו, שנשלחו למוות בטוח, לא היו לוחמות מחתרת, לא מרגלות, ואף לא שבויות מלחמה. הן היו האוכלוסייה החלשה ביותר, משוללות כוח וערך לא רק כי היו יהודיות, אלא גם כי היו נשים. במלאות 75 שנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ, בהסתמך על ראיונות מקיפים עם ניצולות ומידע היסטורי שנאסף באמצעות מסמכים, עדי ראייה וקרובי משפחה, הסופרת עטורת השבחים הת’ר דיון מאקאדם מגוללת לראשונה את סיפורן הנוגע ללב של 999 נשים אלו.

“999 נשים צעירות“, מאת הת’ר דיון מאקאדם, הוצאת “מטר“.

עטיפת הספר “הספרנית מאושוויץ”

דיטה שומרת על הספרים

בתוך הרעב, הייאוש, המוות והאלימות של אושוויץ אפשר היה למצוא בכל זאת גם כמה מאורות זעירים. למשל ספרים. בבלוק המשפחות מצויים שמונה ספרים ועוד כמה “ספרים חיים“ – מורים שיודעים לדקלם ספרים שלמים בעל פה. אסור בשום אופן שהנאצים יגלו את דבר קיומם של הספרים האלה. העונש על החזקתם הוא מוות מידי.

ובכל זאת נערה אמיצה אחת, דיטה, מקבלת על עצמה את המשימה לשמור עליהם ולהחביאם: לשמש כספרנית. במקום נורא כל כך הספרים משמשים עדות לקיומו של עולם אחר, שזכרו הולך ומתפוגג. הם עוזרים למורים להשקיט ולהרגיע את הילדים הרעבים והפצועים, עוזרים לאנשים לשמור על תקווה ועל צלם אנוש, ועוזרים לדיטה עצמה לגלות כמה היא אמיצה וחזקה, ולהיזכר עד כמה היא רוצה להמשיך לחיות.

במשך חודשים דיטה שומרת על הספרים, תופרת אותם לתוך בגדיה ומוצאת עבורם מקומות מחבוא. גם כשדוקטור מנגלה עצמו מתחיל לרדוף אותה במחנה, היא לא מוותרת על מה שהוא אחיזה בעולם נעלם, אחר, שבו יש מקום לסיפורים. סיפורה של דיטה, שמבוסס על סיפור אמיתי, הוא עדות מטלטלת לכוחה של המילה הכתובה ולאומץ לב אמיתי.

“הספרנית מאושוויץ“, מאת אנטוניו איטורבה, הוצאת “כתר“.

עטיפת הספר “בלילה אני חולמת על שלום”

יומנה של כרמלה מס

לקראת יום הולדתה ה-85 שלפה כרמלה מס מהבוידעם צרור ארוז בחבל ישן ובו יומן ושש מחברות. היו אלה יומני השואה שלה, יומנים שעל דבר קיומם לא סיפרה מעולם לאיש. הדפים המצהיבים התגלו כאוצר בלום. היה בהם תיאור בגוף ראשון של חיי היומיום במסתור ובזהות בדויה של נערה מתבגרת בהולנד, נערה שמחה שחיה בצל האימה ולא חדלה להתפלל לימים טובים יותר.

קארי אולרייך, הלוא היא כרמלה מס, נולדה ב-1926 ברוטרדם והיתה עדה לפרוץ מלחמת העולם השנייה ולכיבוש הולנד בידי הנאצים. את יומנה כתבה בין השנים 1941-1945 מאז היתה בת 15, תחילה בביתה ואחר כך, בצוק העתים, במחבוא אצל בני משפחת זיילמנס, שלימים הוכרו כחסידי אומות העולם.

“בלילה אני חולמת על שלום” הוא יומן נוגע ללב כמו גם עדות בלתי אמצעית לחוסן ולנחישות של משפחה יהודית רגילה ברוטרדם, משפחה המנסה למצוא דרך לשרוד בשעה שהעולם סביבה הולך ונחרב. הספר הופץ ברחבי העולם בשפות שונות וזכה לעניין רב, בין השאר עקב הדמיון ליומנה של אנה פרנק, אלא שגורלן של שתי הנערות היה שונה, שכן קארי אולרייך שרדה מן השואה, עלתה לישראל וזכתה לשיבה טובה, מוקפת בבני משפחתה.

“בלילה אני חולמת על שלום”, מאת כרמלה מס (קארי אולרייך), הוצאת “ידיעות ספרים”.

עטיפת הספר “נערה מברלין”

סיפורה של רוזה קליין

רומן עוצמתי המבוסס על תחקיר מדויק – סיפור חייה של הנערה היהודייה רוזה קליין, בין ברלין 1933 ללונדון 1947. חייהם של בני משפחת קליין עוברים טלטלה עם עליית הנאצים לשלטון והם מאבדים בהדרגה את כל היקר להם. האב, אוטו קליין, מנתח בכיר וגיבור מלחמת העולם הראשונה, מאמין תחילה שהנאציזם הוא אפיזודה קצרה וחולפת, ומסרב להגר מברלין גם כשהוא מפוטר מבית החולים ומצבם הכלכלי והחברתי מידרדר. אך ליל הבדולח מהווה נקודת מפנה, לאחר שהוא נעצר עם בנו ונשלח למחנה.

אלא שעכשיו דלתות המילוט מגרמניה כבר נסגרו בפניהם. רק את רוזה, בתם בת ה-16, הם מצליחים להבריח מברלין ברכבת הקינדר טרנספורט ללונדון, כשעל כתפיה הצרות מוטלת המשימה להביא בעקבותיה גם את משפחתה. רוזה משקיעה מאמצים אדירים להשיג ויזה לבני משפחתה, אך עם פרוץ המלחמה היא מאבדת איתם כל קשר.

עלילה סוחפת על אהבה ואובדן, שבמרכזה סיפורו המרתק של הקינדר טרנספורט, משלוחי ההצלה של ילדים יהודים מגרמניה הנאצית לבריטניה.

“נערה מברלין“, מאת ג’ייק ווליס סימונס, הוצאת “ידיעות ספרים”.